בית המשפט העליון הכריע אתמול (רביעי) בסוגיה רגישה הנוגעת לזכויות כלואים בעת מלחמה. בפסיקה תקדימית, קבעו השופטים פה אחד כי גם בימי לחימה, יש להקפיד על החזקת עצורים במתקן שדה תימן בהתאם להוראות החוק, שכן ''ההגנה על שלטון החוק-גם בימים של מלחמה קשה-היא הביטוי המובהק לשוני בין מדינה דמוקרטית, שנלחמת על נפשה, לבין ארגוני הטרור שמבקשים לכלותה'' כלשונו של חבר ההרכב, ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן.
הדיון המשפטי התעורר בעקבות עתירה של התנועה לזכויות האזרח, שטענה להפרת הוראות חוק בנוגע לכליאת לוחמים בלתי חוקיים. מנגד, הציגה המדינה את האתגרים הייחודיים שנוצרו עקב המלחמה, כולל עומס חריג על מערכת הכליאה.
למרות הנסיבות המורכבות, עמדת בית המשפט הייתה חד-משמעית: החוק חייב להישמר בכל מצב. השופטים נמנעו מלהיכנס לפרטי הטענות, אך הדגישו את חשיבות הציות לחוק כערך מרכזי של מדינת ישראל.
השופטת דפנה ברק-ארז ביטאה את מורכבות הסיטואציה באומרה: "העיסוק בדברים קשה ומר בימים אלה של מלחמה, לא כל שכן כאשר אחינו ואחיותינו נמקים בשבי אכזרי ברצועת עזה. אולם, בניגוד לארגוני הטרור, מדינת ישראל היא מדינת חוק וגם בזה כוחה".
עוד הוסיפה: ''הדרך היחידה להחזיק כלואים – במתקן שדה תימן כמו גם בכל מתקן כליאה אחר – חייבת להיות הדרך שעליה מורה הדין. חובה זו אינה תלויה ואינה יכולה להיות מושפעת מהרקע להחזקתם של כלואים במתקן. בעמידה על כך מדינת ישראל מחויבת קודם כל לעצמה – כמדינת חוק. השאלה שהתעוררה בפנינו יורדת לשורשו של עקרון החוקיות החולש על הפעלת סמכויות שלטוניות ומחייב פעולה במסגרת החוק והתקנות בלבד. זהו יסוד מוסד של עקרון החוקיות. בהקשר זה אין להפריד בין עיקר לטפל ואין להסתפק ב'עיקר התנאים' או ב'ליבת ההגנות'".
עיקר הדיון עסק בתנאי הכליאה, החלק בעתירה שעסק בביקורי הצלב האדום אצל האסירים לא נידון במסגרת זו וידונו בה במועד אחר.
למעשה פסיקה זו מדגישה מחד גיסא את המתח בין צורכי הביטחון לבין שמירה על ערכים דמוקרטיים, ומחזקת את מעמדה של ישראל כמדינה המחויבת לשלטון החוק גם בעתות משבר, אך מאידך מעוררת זעם אצל אזרחים שרואים בשיפור תנאי האסירים 'מתנה' שהם אינם ראויים לה, ובוודאי בשעה שתנאי הכליאה של החטופים בעזה לא עומדים באף קריטריון נדרש.
הצגת כל התגובות