בית משפט השלום בעפולה חייב לאחרונה את חברת הביטוח מנורה לשלם לקבלן שיש שנפגע בגב לאחר שהרים משטח כבד תגמולי ביטוח של כ-63 אלף על נכות ואובדן כושר עבודה, וכן להחזיר לו פרמיות שנגבו ממנו בתקופת אי-הכושר. השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס קבעה כי הקבלן הוכיח מקרה ביטוחי בהתאם לשלוש פוליסות שרכש מהחברה, וזאת באמצעות עדות מהימנה שגובתה במסמכים רפואיים וחוות דעת של אורתופד שמונה כמומחה מטעם בית המשפט.
התאונה התרחשה לטענת הקבלן ב-2012 כשהרים משטח שיש כבד, ולאחריה הוא שהה חודשים ארוכים בתקופת כושר ונותר עם נכות. למרות זאת, מנורה סירבה לשלם לו תגמולים בהתאם לארבע פוליסות אובדן כושר, נכות ופנסיה שרכש ממנה.
חברת הביטוח טענה כי הקבלן כלל לא הוכיח שנפגע בעבודה שכן הסתמך רק על עדותו שלו ולא הביא לעדות פועל שעבד עמו באתר.
השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס דחתה טענה זו לאחר שקבעה כי גרסת הקבלן נתמכה במסמכים רפואיים מהימים שלאחר התאונה: תיעוד של אורתופד ושל רופא משפחה ודוח מחדר מיון אליו הגיע יומיים אחרי האירוע.
השופטת אף לא ייחסה חשיבות לכך שהקבלן לא הביא לעדות את הפועל, מאחר שקיבלה את הסברו כי לתאונה לא היו עדים והפועל לא ראה אותו בזמן שהתרחשה.
בנוסף, השופטת ציינה כי גם האורתופד שמינתה כמומחה בתיק מצא כי סחיבת הפלטה הכבדה החמירה את הבעיות בגבו של הקבלן. בהקשר זה יצוין האורתופד הממונה מצא כי לתובע 15% נכות בשל פגיעה בעמוד השדרה המותני אך רק 5% מהם קשורים לתאונה.
הסכימה למינוי
השופטת גו'בראן מורקוס קיבלה את חוות דעת המומחה וקבעה כי מרגע שהוכחה נכות שקשורה לתאונה הרי שהתקיים מקרה ביטוחי שמזכה את התובע בפיצוי בהתאם לפוליסה הראשונה.
בהמשך, השופטת קבעה כי הקבלן זכאי גם לתגמולי אובדן כושר עבודה לפי הפוליסות השנייה והשלישית, תוך שדחתה את טענת מנורה שלפיה לא הוכח אי כושר משום שלא הוגשה חוות דעת של מומחה בתחום התעסוקתי.
השופטת הבהירה כי מרגע שהחברה הסכימה למינוי מומחה שהתבקש להתייחס לשאלת אי הכושר ואף חקרה אותו בנקודה זו, היא לא רשאית לטעון שחוות דעתו לא מספיקה.
על כן, ובהתאם לחוות הדעת, קבעה השופטת כי התובע שהה באובדן כושר עבודה מוחלט במשך 11 חודשים. בהתאם לתנאי הפוליסות השנייה והשלישית יש לנכות תקופת המתנה של 3 חודשים, ולכן הקבלן זכאי לפיצוי עבור 8 חודשי אי-כושר. בנוסף זכה הקבלן בהחזר הפרמיות ששילם ב-8 חודשים אלה בכל שלושת הפוליסות.
עם זאת, השופטת דחתה את התביעה בנוגע לפוליסה הרביעית כיוון שהקבלן לא צירף אותה לתביעה ולא הציג כל מסמך המעיד שמדובר בפוליסה של מנורה.
בסיכומו של דבר קבע כי הקבלן זכאי לתגמולים בסך של כ-63 אלף שקל עבור נכות לפי הפוליסה הראשונה ופיצויים על אי-כושר עבודה לפי הפוליסות השנייה והשלישית. בנוסף חויבה מנורה להחזיר לקבלן פרמיות ששילם בחודשים יוני 2012-פברואר 2013 בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ולשלם 19,000 שקל עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
עו"ד אליהו קייקוב עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"