ארבעה שותפים בחברת "אורפז מסננים" הסתכסכו זה עם זה לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים, ובשנת 2000 הגיש אחד מהם תביעה כספית נגד שלושת השותפים האחרים, בהם תושב ארה"ב ששימש כ"שותף רחוק" בחברה.
במקביל לתביעה, פתח התובע גם תיק הוצאה לפועל נגד השותף הרחוק לצורך ביצוע שטר חוב שחתם עליו.
בשנת 2004 נראה היה שהשותפים הגיעו להסדר במסגרת ההליכים בתביעה הכספית וחתמו על הסכם פשרה, במסגרתו קיבל התובע 210,000 שקל.
6 שנים לאחר מכן, הגיע השותף הרחוק לביקור בישראל וגילה כי עומד נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בתיק ההוצאה לפועל שפתח נגדו בזמנו, שותפו לשעבר, אך זה סירב לסגור אותו.
על כן נאלץ החייב לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ובשנת 2013 הוא הגיש בקשה בטענת "פרעתי", וטען כי פרע את חובו כלפי התובע במסגרת הסכם הפשרה.
אלא שרשמת ההוצאה לפועל האמינה לתובע, שטען שהסכם הפשרה אינו קשור לשטר החוב ולתיק ההוצאה לפועל, ודחתה את הבקשה. החייב לא ויתר, והגיש ערעור על החלטתה לבית משפט השלום בנצרת.
החייב הציג בפני בית המשפט את הסכם הפשרה שנחתם בינו לבין המשיב ובו נכתב במפורש כי כל ההליכים המשפטיים בין הצדדים יבוטלו, כולל הליכי ביצוע השטר בהוצאה לפועל. החייב טען כי סירובו של המשיב לסגור את התיק בהוצל"פ גובל בחוסר תום לב משווע, ומנוגד להסכם הפשרה.
החייב הוסיף ופירט את ההוצאות הנכבדות שהסבה לו התנהלות המשיב וההליכים נגדו, שבגינם נאלץ להגיע מארה"ב במיוחד לצורך הדיונים בלשכת ההוצאה הפועל בנצרת.
אלא שהמשיב פירש את הסכם הפשרה בדרך אחרת וטען כי מעולם לא התחייב לסגור את תיק ההוצל"פ נגד החייב. לטענתו, ההסכם התייחס לתביעות עתידיות ולא להליכים שהתקיימו עד אותה עת, ועובדה שלאורך שנים החייב לא פעל לסגירת התיק.
סירוב לא הוגן
עיון בהסכם הפשרה הוביל את סגן הנשיא השופט יוסף סוהיל לקבל את עמדת החייב. לדברי השופט "מלשון הסכם הפשרה ניתן ללמוד באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי כל ההליכים (בבית המשפט ובהוצאה לפועל), שהיו באותה תקופה תלויים בין הצדדים, סולקו במלואם ו/או על ידי וויתור ו/או על ידי ביטול".
השופט לא קיבל את פרשנות המשיב להסכם וציין כי מדובר בניסיון "לקרוא לתוך הסכם הפשרה מה שאין בו". אם מטרת ההסכם הייתה לצפות פני עתיד, הסביר, לשונו הייתה נכתבת בלשון עתיד, ולא בלשון הווה כפי שנכתבה.
במענה לטענת המשיב בדבר הפסיביות של החייב, השיב השופט כי העובדה שאף הוא לא ביצע שום פעולת גבייה בתיק מאז החתימה על הסכם הפשרה מחזקת את המסקנה כי גם הוא סבר שההסכם הביא לסיום התיק.
משכך, השופט קבע כי סירובו של המשיב לסגור את ההליך אינו מוצדק, וקיבל את הערעור. השופט הורה לסגור את תיק ההוצאה לפועל נגד החייב ואת כל ההליכים שננקטו במסגרתו. בהתחשב בכך שהחייב, תושב ארה"ב, נאלץ להגיע לישראל עקב התנהלות המשיב, נפסק לזכותו סכום נכבד של הוצאות משפט ושכ"ט בסך 50,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד שמואל בורסי
- ב"כ המשיב: עו"ד שלומי שדה
עורכי דין הוצאה לפועל • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין איליה שרייר עוסק בהוצאה לפועל
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.