כתב האישום שהוגש בבית משפט השלום בתל אביב עסק באירוע אלים שהתרחש בסוף 2010, בשעת לילה של ערב שבת, באחד החניונים הצמודים אל בית כנסת "חברת ש"ס" בנווה צדק.
לייעוץ בתחום הפלילי:
כתב האישום ייחס לנאשם – המתגורר בבית הכנסת – עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית. נטען בו כי הנאשם תקף את המתלונן – עובד בחניון – "על רקע סכסוך". הנאשם "ירק עליו, חבט בחזהו במכת אגרוף, חנק אותו באמצעות מעילו של המתלונן ובעט בצלעותיו ובגבו התחתון", נכתב בכתב האישום.
הנאשם לא הכחיש את עצם התגרה אלא טען כי לא תקף את המתלונן אלא הדף אותו, לאחר שהאחרון תקף ראשון. הנאשם – כיום בן 50 – אף הדגיש כי המתלונן גבוה, רחב וחזק ממנו.
בבית המשפט הדיון הפליג אל ההיסטוריה של בית הכנסת, שהוקם לפני יותר ממאה שנה.
הנאשם עצמו סיפר על ילדותו ובגרותו, ועל כך שחזר בתשובה, ועקב מצב כלכלי קשה עבר להתגורר בבית הכנסת. לדבריו, בשנת 2006 הוא הגיע לבית הכנסת, שהיה עזוב ומוזנח, והחליט לשקמו, והכל בתיאום ובברכת הדרך של נינו של מייסד בית הכנסת, שאף הוא העיד במשפט.
לגרסת הנאשם, מאז הוא הפך לקורבן להתנכלויות ולהתעללויות שונות ומשונות מצדם של גורמים שונים, כולל "כרישי נדל"ן" המבקשים להשתלט על שטח בית הכנסת.
המתלונן עצמו טען כי הנאשם תקף אותו וגרם לו לחבלות קשות, אם כי בעדותו סיפר כי במהלך התגרה הוא ישב או שכב על הנאשם, ויכול היה "לגמור אותו". המתלונן אף סיפר שמעסיקו – בעל החברה המפעילה את החניון המסוכסך עם הנאשם מזה זמן רב – הוא שעודד אותו ו"נתן לו פוש" להתלונן במשטרה.
לא הרגיש קורבן
השופט ד"ר שאול אבינור תיאר בהרחבה את עדויות הצדדים, השוטרים המעורבים וכן עדותם של בעלי הקרקע ואחרים שסיפרו על ההיסטוריה של המקום והסכסוכים השונים הקשורים אליו.
בנוגע לכך השופט הבהיר כי הוא אינו מכריע בשאלת זכויות הבעלות על בית הכנסת, ואף לא בשאלת זכותו של הנאשם להתגורר בו, אלא רק באירוע הפלילי שבו הואשם.
בעניין זה השופט קבע כי "בסופו של יום נותר ספק סביר בשאלת אשמתו של הנאשם בגין האירוע בו הוא מואשם לפניי. מספק זה זכאי הנאשם ליהנות ועל כן דינו הוא לזיכוי".
השופט הבהיר כי אין ספק שגם הנאשם ספג מהלומות מהמתלונן – אדם גדול וחזק ממנו. כמו כן, העובדה שהמתלונן לא שקל להגיש תלונה במשטרה בזמן אמת מלמדת על כך שלא ראה את עצמו כקורבן ומעוררת ספק בנוגע לגרסתו.
השופט גם לא מצא ראייה נוספת, מלבד עדותו הבעייתית של המתלונן, להוכחת אשמתו של הנאשם. בהקשר זה השופט הזכיר את עדותו של קופאי שעבד בחניון, שלפיה "היו מכות משני הצדדים".
לסיכום, השופט קבע כי אי אפשר להכריע מה בדיוק אירע שם בחניון באותה שעת לילה לפני שש שנים. "לא ניתן לקבוע כי הנאשם הוא זה שהחל בתגרה, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי הוא אחראי לתקיפת המתלונן, להבדיל מלהתגוננות שהיתה סבירה בהחלט בנסיבות העניין".
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהכרעת הדין
עורכי דין דיני פלילי • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין אורלי יהב עוסקת במשפט פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.