מלחמת "ההשקפה הטהורה" מתלהטת. אחרי המתקפה על ש"ס בגיליון יום שישי של יתד, היה ברור כי השקט הינו רק זמני, וכי חינמון יום ג' של היתד, יביע גם הוא בקול רם את "מחאתה של היהדות הנאמנה".
ואכן, הבוקר לא איחרה זו לבוא. יחיאל סבר - כתב העיתון לענייני "הדים נרחבים", היה השם החתום (וד"ל) גם הפעם על ביטויי המחאה החריפים. "אני יושב בחדר סיעת ש"ס ומרגיש כמו במפד"ל של פעם", צוטט ח"כ המפד"ל לשעבר אריה ביבי, בכותרת כפולת שורות, הצועקת מעמודו הראשי של העיתון.
וכמו ביתד, בלי מאמר מערכת נוקב אי אפשר. וכך, גם בעמודים הפנימיים של חינמון יום ג', הוקדש מקום רב להבעת "המחאה הציבורית הנוקבת".
אלא שהבוקר, ציפתה לאנשי העיתון הפתעה: עשרות אלפי בתי אב הרגילים לקבל את החינמון מידי יום ג', לא מצאוהו היום בתיבות הדואר. מי שירד לרחוב לחפש, או השפיל מבטו אל תוך הפח הסמוך, יכל למצוא שם מספר רב של עטיפות לדגים. אלפי עיתוני יתד נאמן היו זרוקים בפחים ובקרנות הרחוב, כשהם קרועים לגזרים.
מסתבר, כי המדובר ככל הנראה בקבוצה של פעילי ש"ס, אלו כאבו על ההשתלחות היתדית בתנועתם ובמורה דרכם הגר"ע יוסף, והחליטו לעשות מעשה, לשלוף את העיתונים מפתחי הבתים, ולהשליכם למקום שלדעתם יאה להם יותר: פח האשפה.
השתלשלות המתקפות
על מה נטושה המערכה? למי שלא זוכר, הנה התקציר: בשבוע שעבר הודיעה ש"ס באופן רשמי על הצטרפותה להסתדרות הציונית בירושלים. זה היה מסתבר האות לפתיחת המערכה.
ההצטרפות שבנדון, אינה סתם עניין טכני. לצורך הצטרפותה, פנתה ש"ס לרשם העמותות ובקשה ממנו לשנות את תקנון המפלגה, תוך שהיא מאמצת את "אמנת ירושלים" - אמנה שגובשה בשנת 2004 על ידי המפלגות הציוניות. אמנה המאשרת בעצם את יסודות הציונות.
יתירה מכך, כחלק מהמהלך אף הצטרפה ש"ס לתנועת הליכוד העולמית, כאשר שתי המפלגות ישלבו ידיים בפעילות משותפת במנגנוני ההסתדרות הציונית.
בתנועת ש"ס מצידה, ניסו להמעיט מחשיבות העניין. בראיון לעיתון הארץ אמר השר מרגי, כי "ההצטרפות שלנו להסתדרות הציונית היא לא אירוע היסטורי, זה אירוע פרוצדורלי. אין שום דבר מכונן באמירה שש"ס היא מפלגה ציונית. מאז ומתמיד אנחנו מתנהלים כך, שותפים בממשלות, שותפים בהוויה הציונית, הולכים לצבא. לשם כך היינו חייבים לשנות את התקנון, וכל שינוי בתקנון המפלגה מחייב דיון מעמיק במועצת חכמי התורה".
אלא שאת גפני - התירוץ לא סיפק, והוא פתח במתקפה: "זו מפלגה שהולכת בשביל ג'ובים לשבת עם הרפורמים. מה ייצא לעם היהודי מזה? חינוך? עלייה? לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה. אני מתבייש היום להיות חבר כנסת חרדי. מתברר שעבור ש"ס הג'ובים יותר חשובים מהדבר הכי חשוב ליהדות הדתית, מהתורה הקדושה".
לש"ס המתקפה הספיקה כדי להקפיץ את מרגי ממקומו, ולהעלות את הטונים עוד יותר: "ציות לדעת תורה הוא דרך חיים ולא סיסמאות ריקות מתוכן" הוא תקף וכינה את דברי גפני "דברי בלע".
"עפרא לפומיה של אותו אדם אשר פער את פיו כנגד גדול הדור ומועצת חכמי התורה והצטרף בדבריו הבוטים ובהתנהלותו הפוליטית לתוקפיה של היהדות החרדית. כבר לימדונו חז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו 40 שנה, וצריך אותו משתלח עוד שנים רבות וארוכות כדי לעמוד על דעתם של מרנן ורבנן גדולי התורה".
מרגי מצידו, תלה את החלטתם בדעת תורה, כזו שלבטח אינה פחותה מזו של גפני: "לאחר בחינה מעמיקה החליטה מועצת חכמי התורה ובראשם מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א לאשר לפעול במסגרת הסוכנות היהודית באמצעות פעילים מקרב הציבור הדתי לאומי. תנועת ש"ס האמונה על ציות לדעת תורה תמשיך ותפעל בדרך שסללו לנו רבותינו ובראשם מקים עולה של תורה מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א לקירוב אחינו בני ישראל בארץ ובתפוצות לאבינו שבשמיים ולמסורת ישראל, הלכה למעשה".
בעקבות דבריו של גפני, נוצרה בכנסת מהומה רבתית, ותוך מספר שעות הויכוחים הסוערים בין אנשי דגל התורה לבין החברים בתנועת ש"ס, גלשו מכותלי הכנסת, אל קירותיה הדביקים של שכונת מאה שערים בירושלים ורחובותיה הלחים של העיר בני ברק.
ובעוד שבירושלים ריססו האלמונים כתובות נאצה כנגד יו"ר דגל התורה, הרי שהעיר בה מתגורר הח"כ הליטאי האירה לו פנים יותר. הכתובות שרססו בבני ברק, צידדו לשם שינוי בח"כ הלוחמני.
הסיבוב האלים הזה, נמצא ככל הנראה רק בראשיתו. ליתד נאמן ולאנשי דגל התורה ישנה בטן מליאה על התנהלותם הכללית של אנשי ש"ס. וכל זמן שזו לא תגיע לידי פתרון, הרי שצפויים לנו עוד הרבה ימי ג' סוערים, ול"כתב לענייני הדים נרחבים" (ולמשפחתו) תעסוקה רבה.
הצגת כל התגובות