אירועי הגשמים האחרונים הינם שיא של שנים רבות, הן בימי גשם רצוף, והן בכמויות של משקעים.
כך, בקעות רבות, מתמלאות במים, ועם ישראל חוזה בנופים מוכרים, מזווית ירוקה ורטובה, דבר לא שכיח במחזותינו מידי שנה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אם בשבוע שעבר פרסמנו על מאגר בית זית בהרי ירושלים המלא במים, ועל ספסל ייחודי הצופה לנוף מרהיב, בכתבה זו נצפין ל'בִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה' המלאה במים, ונחשוף תיעוד בלעדי על יהודי יקר שנטל אבוב, והפליג באגם המלא במים, תענוג עילאי להרפתקן כמותו.
'בקעת בית נטופה', נמצאת בגליל התחתון בין רכס תורען בדרום, ורכס יודפת בצפון. הבקעה מנוצלת לגידולים חקלאים על ידי תושבי האיזור בועיינה, נוג'דאת כפר מנדא, רומאנה, עוזייר ורומת אל הייב שמעבדים אותה בצורה מסורתית, וחלקם אף נקצרים בחרמש ומגל.
בימות הקיץ בבקעה גדלים האבטיחים והמלונים הטעימים ביותר בארץ, בשל שאלו גדלים ללא השקיה מודרנית, אלא בשיטות של פעם[1].
חלקה המזרחי של הבקעה מוצפת במים לאחר ימי גשם משמעותיים, בשל העובדה כי האדמה באזור איננה מחלחלת.
כך בתיעוד ששלח לי ידידי יוני ברגר, הוא נצפה על אבוב במי האגם הענקי, והמראה משובב לב ונפש (יצוין שאגם זה אינו אתר רחצה רשמי, וכל המבקר בו, הוא באחריותו המלאה[2]).
• • •
שמה של הבקעה, הוא בשל שהיא מקבלת טיפי גשם המציפים אותה, ומשום כך היא מכונה "בית נטופה". פרט מעניין שבבקעה נשבר שיא ארצי (אחרי החרמון) של קור. ובשנת תש"י (1950), נמדד במקום קור של מינוס 13.7 מעלות.
במזרח הבקעה מצויה חורבה עתיקה, בשם 'ח'רבת נָאטִף', והיא מלמדת על קיומו של ישוב יהודי עתיק מימי התנאים.
מדרש חז"ל מזכיר את המקום: "עָבַר בַּהֲדָא בִּקְעַת דְּבֵית נְטוֹפָא" (בראשית רבה, עט, ו') תוך כדי המעשה על התנא האלוקי רשב"י בבקעת בית נטופה, לאחר שעבר במגדל ובטבריה.
במסכת שביעית (ט' ה') נאמר "רבי שמעון אומר, כל ירק, אחד לבעור. אוכלין ברגילה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה".
הרמב"ם מבאר ש'רגילה' הוא עשב שיש בו הרבה לחות, ובבקעת בית נטופה הוא שורד יותר ממקומות אחרים, כיון "שהיא ארץ רבת הליחות ועשב ההוא עומד ימים רבים על הארץ והיא הַסִּגָּרִיּוֹת".
לצמח ה'סיגריות' שהרמב"ם כותב עליו, בימינו הערבים קוראים" 'סִנָּרְיָה'. בלשון המדוברת "הַחוֹחַ" שגבעוליו העסיסיים שימשו למאכל משיב נפש[3].
כביש נופי מדהים הצופה לעמק, הוא 'כביש יודפת הררית' מספר 7995.
שמו לב גולשים יקרים, ושמרו על כל כללי הבטיחות בביקורכם באתר זה. שכן בעבר נקראה הבקעה גם "מרג' אל-ע'רק" - היינו "עמק הטביעה", ודבר זה מלמד אותנו על אסונות שיכולים להתרחש על ידי מטיילים לא זהירים.
[1] יצוין שהצפה זו, לא טובה לחקלאות המקומית, והזירעונים שזרעו במקום בתחילת החורף הלכו לאבדון.
[2] נדגיש שאין באמור בכתבה משום המלצה לבצע את מסלול הטיול האמור. הדברים נכתבו כתיאור חוויה של הכותב, ואינם מהווים המלצה על בטיחות המסלול. כל המבקר במקום או מבצע את המסלול, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.
כתמיד, נמליץ לגולשים היקרים לציית לשילוט בשטח מטעם הרשויות ולהקפיד על הוראות הבטיחות והוראות החוק. בכל יציאה לטבע מומלץ להתעדכן על מזג האוויר, ולהתייעץ עם הרשויות המוסמכות לכך.
[3] עין בעניין זה בבלוג עונ"ש