"כל המרחם על אכזרים - סופו שיתאכזר על רחמנים" - אלו המילים שצפו בראשי עת שמעתי על גזר הדין, כמו גם העונש שהשית בית המשפט על הנהג. גזר הדין פשוט מקומם.
הנהג הפוחז הרס לתינוקת ולכל בני משפחתה את חייהם עד לסיומם. השופט היה צריך לשים את לבו הרחמן על הורי התינוקת ולגזור על הבחור עונש מאסר ממושך, כמו גם פיצויים משמעותיים.
אין עוררין שהצעיר נהג ללא רישיון. במקרה כזה, אין מקום לרחמים. רכב אינו צעצוע. מי שנוהג בו ללא רישיון - הינו פושע. בספר ההלכה 'נתיבות חיים' - הלכות שמירת הנפש בדרכים, העוסק בנושא שמירת הנפש וזהירות בדרכים על פי תורה והלכה, מצוטט מרן הגרמ"י לפקוביץ' זצ"ל במילים הבאות: "נהג מכונית שאינו זהיר, הוא בבחינת רודף".
חייו של הצעיר הדורס ימשיכו בעוד מספר חודשים כסדרם. חיי משפחתה של התינוקת – כבר לעולם לא יהיו כשהיו.
הם ימשיכו להילחם על כל תנועה שלה והיא תמשיך להילחם בשביל להרוויח עוד תנועה קטנה ביד ועוד סימן מוסכם אחד.
אין לי דבר אישי נגד הנהג הדורס. אינני מכיר אותו ואני לא יודע עליו דבר חוץ מהעובדה שהוא לקח רכב ונהג בו בלי רישיון, תוך התעלמות מההשלכות של נהיגתו. הוא לא התכוון לפגוע בתינוקת ובמי ששמרה עליה. זה פשוט קרה. ועל כך עליו להיענש בחומרה.
עליו להיענש על קלות הדעת שלו שגרמה לו להעז ולנהוג ברכב. זה לא מעיד על טעות אנוש ולא מעיד על אדם שלא שם לב לרגע. זה מעיד על בן אדם חסר אחריות.
מה שגרוע כאן הוא לא רק האסון האישי של משפחת התינוקת, אלא המסר המערכתי שמועבר בפסיקה כזו. ארבעה חודשים יעברו והוא יוכל להמשיך בחייו. הענישה הממוצעת במקרים כאלו, וגם במקרים שמסתיימים במוות, לא מעודדת בכלל שינוי של תרבות הנהיגה. היא פשוט מנציחה את הבעיה.
על זה אסור לשתוק.
הצגת כל התגובות