יש במה לקנאות: האמונה של מלך חברון

חברון, ´עיר האבות´, היא עיר אחת עם שני שמות. היהודים קוראים לה חברון - כמו לפני שלושת אלפים שנה - היהודית, הערבים: ´אל חליל´. עיר אחת, מחולקת ומפורדת. תשעים ושבע אחוז מהעיר תחת שליטת האוטונומיה הפלסטינית, 3 אחוזים נותרים תחת ריבונות ישראלית. אם כי צבאית היהודים.

המיוחד בחברון, שעל אף שהיא עיר דתית, ורוב תושביה תומכי חמאס, היא בכל זאת שקטה יחסית, לפחות בשנים האחרונות. איך זה קורה?

בין השאר בגלל הסיפור הבא שמסופר לראשונה ב´שעה טובה´. סיפורה של חמולת הענק השוכנת בעיר, המשתייכת למשפחתם של ראשי העיר לדורותיה, והיא הלוז של האוכלוסיה הערבית. המדובר ב´משפחת´ ג´עברי - משפחה שכזו, המונה כיום כשלושים וחמש אלף איש, המתגוררים רובם ככולם בשכונה לגמרי לא קטנה הממוקמת בגבול בין חברון היהודית לחברון הערבית, כאשר מחצית השכונה תחת ריבונות פלסטינית, בעוד החלק האחר תחת ריבונות ישראלית.

בשנים האחרונות משהו השתנה. השקט איכשהו שב לחברון. תושבי חברון היהודית, בקרית ארבע ובעיר העתיקה יותר, יכולים לספר כי בשנה האחרונה שורר שקט יחסי בעיר. האחראי הראשי לשקט היחסי הוא לא אחר מאשר ראש חמולת ג´עברי עצמו, השייח´ אבו חאדר ג´עברי.

ג´עברי, אדם מודרני יחסית, החל מיד עם הפיכתו לשייח´ למתן את בני החמולה שלו. הוא אסר באורח רשמי על כל פגיעה ביהודים, וגם אסר על ניסיונות התגרות בשכנים יהודיים מקרית ארבע, ומסתבר שאכן על רקע זה שרר בעיר שקט יחסי, גם בימים שיהודה ושומרון בערו. זה נבע גם מכך שהשייח´ בעל החשיבה הפתוחה, זיהה נכון יותר את עובדות החיים. הבין כי בחברון יש נוכחות יהודית מסיבית, ומי שרוצה לחיות חייב לאפשר זאת גם לשכניו.

ובכן, מיהו השייח´ ג´עברי? מה מניע אותו? במה הוא מאמין? ואיך קורה שאדם אשר מאמין כי הארץ הזו, ´פלסטין´ – כדבריו, שייכת לו, "כולה" – כפי שנראה, מוכן לאפשר ליהודים לגור לצידו בשוויון מלא, בשקט מוחלט, תוך שהוא מגנה פעולות אלימות ומתנגד לדרכי הפעולה של ´אחיו´ מהפתח´ והחמאס? בכדי לשאול אותו את כל השאלות הללו, ביקשנו ראיון עם השייח´.

סאלם עליכום

אני מגיע לחברון, אל משכנו של השיח´. לאחר כמה דקות של המתנה נכנס כבוד השייח´. אדם כבן שישים וחמש, גבוה ובמפתיע גם רזה, לבוש בגלימה ערבית מסורתית בצבע לבן כשעליה עיטורי זהב מרשימים, שנועדו לתת ביטוי למעמדו המלכותי. על ראשו כפיה ערבית מסורתית ועליה ה´עקאל´ השחור והעגול, ומעל לשפתיו נח לו בכבוד שפם עב. "סאלם עליכום", הוא פונה אלי בערבית. "טוב שבאת", הוא מוסיף בעברית.

"ראשית כל חשוב לי להבהיר שאני בעד דו-קיום",פותח השייח´. "לי יש עקרון לחיות בשלום עם כל הדתות. הדת שלי קובעת שיש לעשות כל מאמץ לחיות בדו קיום. בקוראן מופיעים ביטויים רבים המצביעים על עיקרון זה, והוא מצטט: "הו ישראל, בואו ונמצא את המכנה המשותף בינינו לביניכם. נעבוד את הקל האחד ללא שותפים וללא אלילים". מכיוון שב"ה אינני מכיר את הקוראן, אינני יכול לערוב כי כך אכן כתוב בספר שמגלה לאנושות כי ´דין מוחמד דין סייף´. אבל השייח´ מסיק מהציטטין כי "הגישה הזו היא הגישה האסלאמית הדתית, והיא מתייחסת למוסלמי בכל מקום בו הוא נפגש עם בני הדתות האחרות במיוחד במקום מתוח כמו מדינת ישראל בו אנו מחויבים לעמול על-מנת להגיע לדו-קיום אמיתי".

"אדמת פלסטין המכונה אצלכם ´ארץ ישראל´ או ´ארץ הקודש´, מסביר השייח´, היא אדמה קדושה לאיסלאם. יש מושג באיסלאם שנקרא ´וואקף´ – הקדש למטרות דת. כל הארץ הזו שייכת לשני הקדשים. הקדש איברהים – על שמו של אברהם אבינו, שהוא ´נביא´ חשוב אצלנו, והוואקף הנוסף הוא וואקף תמים מיזערי – ע"ש שליח מוחמד לארץ הקודש. שני ההקדשים האלו מקדשים את הארץ הזו כולה. אנו מאמינים שהארץ הזו שייכת לערבים, ולפיכך, אסור לנו לוותר על סנטימטר אחד מאדמות הארץ הזו".

"לפיכך", מסביר השייח´, "כל אותם אנשים המכתירים עצמם כ´מנהיגי העם הפלסטיני´ הם שקרנים. אין להם שום סמכות דתית לוותר על חלקים מהארץ שלנו. אבו מאזן מדבר על חלוקת הארץ. שני מדינות לשני עמים. זה הקשקוש הכי גדול ששמעתי מעודי. אין דבר כזה. ויתור על חלקים מהארץ שלנו זה כפירה בעיקר. מי שם אותו לסחור באדמות הארץ שלי או לנהל עליהם מו"מ? זו התנהלות של הונאה. חד משמעית. בקוראן נכתב שבית המקדש, וכל השטח הקרוב לו מהים התיכון עד לנהר הירדן שייך לערבים. ויש איסור לוותר על סנטימטר אדמה. כל מי שיגיד לך אחרת הוא שקרן ונוכל שמנסה להונות אותך".

לא מוותר

השייח´ מדבר בלהיטות, ועיניו בורקות בעת שהוא מזכיר את ה´בוגדים´ אשר מחלקים את האדמות הקדושות לו. הופתעתי מאד מדבריו. הוא הבהיר כמעט טלגרפית, במילים ספורות ומהירות שנורו בתוך כמה דקות את הבעיה כולה על רגל אחת. יש פה חבל ארץ אחד, אשר שני עמים טוענים כולה שלי. דיבורי השמאל ואבו מאזן על שתי מדינות לשתי עמים, לא מקובלים כלל על הערבי המצוי. כל דיבורי ה´שלום´, הם דיבורי סרק, לטענתו של השייח´. הוא מתעקש לדבר בכנות ללא ניסיון ל´התייפיף´ בעיני מישהו.

"האפשרות של ויתור על חלק מהארץ שלנו, כלל אינה עומדת לדיון. זה לא שאני לא רוצה לוותר, אני לא יכול! גם אם רציתי לא יכולתי. זה כמו למחוק פרק מהקוראן. אתה, כאדם מאמין, היית מוחק פרשה אחת מספר התורה שלך? רק פרשה אחת? ברור לך שזה בלתי אפשרי".

אם כך, אני שואל, מהו הפתרון? מלחמה עד הקץ? שפיכות דמים בלתי פוסקת? מה אתה מציע כפתרון. הלוא גם היהודים השפויים, ולא אלו אשר משמיעים לך את דעותיהם בכלי התקשורת, מאמינים שאסור לנו לוותר על חלקים מאדמותינו. לפיכך, מה אתה מציע?

"תראה, זה שאסור לי לוותר לא אומר שאני חייב לקום ולגאול את האדמות הכבושות. אנו מחכים לקץ. ליום בו ייגאלו האדמות על ידי אללה. אסור לנו לוותר, אבל אנחנו לא מצווים לעשות משהו כדי לגאול את האדמות שלנו. בוודאי לא לעשות צעדים מלחמתיים. העובדה שהארץ היא שלי, והיא כבושה כעת, לא מונעת את הזכות לחיות פה, בדו-קיום. אני מאמין, כמוסלמי, שיבוא היום ואללה יגאל את אדמותינו, אך עד אז, במצב הנתון בו קיימת פה מדינה ציונית אנחנו מאמינים שצריך לנסות ולחיות פה בחצי שלום.

"באיסלאם יש מושג של ´סילם´ שפירושו הוא חצי שלום. זה לא ´סאלם´ שזה שלום אמיתי, אלא חצי שלום שמשמעותו לחיות בשלום עם הדתות האחרות. מוחמד אומר: "אם פניו של האחר (הדת האחרת. ש.ג.) לסילם, לך איתו ותבטח באללה. זה לא שאני מחכה שמחר בבוקר יהיה פה שלטון איסלאמי. רק אללה קובע מתי ישובו האדמות להיות שלנו. אך עד אז אנו רוצים מצב של חצי שלום".

במידה ומחר בבוקר ייגאלו האדמות, מה יעלה בגורלם של היהודים החיים פה?

"עד שבאו לפה האנגלים, בשנת 1917, לא חיו פה יהודים תחת שלטון איסלאמי? ועוד איך חיו. משהו רע קרה להם? לא. אין שום מניעה שיהודים יחיו תחת שלטון איסלאמי בשלום. אנו מצווים באיסלאם לשמור על הדתות האחרות ולכבדם. יותר מאת עצמנו (!). ושוב אצטט מהקוראן: "ויאמן עזא דימיאן כאנאמא עדני", ובתרגום לעברית: "מי שפוגע ביהודים, כאילו פוגע בי" (כמובן מדובר על זמן בו חיים היהודים תחת שלטון איסלאמי, בכל מקרה את הסיפורים על טבח שבטי קורייש היהודיים הוא לא ציטט). ההוכחה הכי ברורה לכך היא תקופת שלטונו של הח´ליף הדגול עומאר בן אל חטאב ששלט בירושלים לפני כאלף חמש מאות שנה. הוא השאיר את היהודים להתגורר פה, השאיר להם את נכסיהם ושמר על שוויון מוחלט תחת שלטונו".

אתה לא מצווה לגאול את האדמות בעצמך? למה אתה מחכה לאללה?

"תראה, האיסלאם לא קורא למלחמות. אמנם, הנכסים שהיו בשלטון איסלאמי, האדמות הקדושות, הן שלנו ואין שום רשות לאדם לסחור בהם. הציווי בימינו הוא לשמור על דו-קיום ושלום חלקי. מבחינתי, אני לא אוהב מלחמות. לא אוהב דם. במלחמה המחיר הוא יקר, אבל השלום בא ללא מחיר. אז אם מאמינים שנגזר עלינו לחיות פה ביחד, למה לנו להילחם זה בזה? בשיטת החיים הזו אני יוצא בסדר מבחינה דתית, כי אני לא מוותר על חלקים מהארץ הקדושה לי, ואני גם חי ב´סילם´ עם השכנים שלי".

אתה בא בטענות לאנשי פתח´. לאבו מאזן שמנהל משא ומתן על האדמות. הוא אינו דתי, מה אתה מצפה ממנו?

"אין דבר כזה ערבי לא דתי. זה לא כמו אצלכם. אין ערבי שלא מאמין בקוראן ובוודאי באלוקים. אין דבר כזה בעולם. כל ערבי, גם אם אינו מקיים את מצוות הדת, הוא מאמין בתוך תוכו. והוא לעולם לא יזלזל במה שכתוב בקוראן. אצלנו, אם ערבי יאמר משהו נגד הקוראן, אחת דינו להיהרג. גם ערבי ´חילוני´ כאילו, לעולם לא יצא נגד מה שנכתב בקוראן".

אגב, לשייח´ ג´עברי יש בני משפחה המשויכים לחמולה שלו שמשרתים גם בעזה, בחמאס וגם ברמאללה, ברש"פ. אבל מה שחשוב יותר שלפקודת השייח´ עומדים לא רק בני משפחה מסורים, אלא גם חיילים, בצורת צבא פרטי משלו המונה חמשת אלפים חמושים אשר ביום יום עובדים בשירות החמאס והפתח´, אך בסוף היום סרים באופן מוחלט למרותו, וכאשר הנאמנות לחמאס-פתח´ עומדת בסתירה לנאמנות לחמולה ולשייח´, זו האחרונה כמובן מנצחת. אגב, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, אחמד ג´עברי, הוא בן משפחה של השייח´ וכמובן משתייך לחמולה, על כל המשתמע מכך.

הפתח´ הוא שנוא נפשו של השייח´ שגם לימד פרק אחד או שניים את חברי הארגון של אבו מאזן. בעבר, בעקבות חיסולו של אחד מבני משפחתו של השייח´ על ידי אנשי פתח´, הציתו חייליו של השייח´ ג´עברי ארבע עשרה ג´יפים של פתח´ והעלו אותם באש. מיד לאחר מכן לקחו בשבי 36 אנשי אש"ף ששוחררו רק לאחר שאבו מאזן בעצמו שלח אל השייח´ "עטווה" – מכתב לסולחה. המסר נקלט, וברש"פ הפנימו את הלקח: עם ג´עברי לא מתעסקים. הצבא הפרטי שלו בן חמשת אלפים החיילים הסרים לפקודתו, עשויים להעלות את כל יו"ש באש, אם רק יקבלו פקודה.

הראיון במלואו מתפרסם השבוע בשבועון ´שעה טובה´.