בחודש יולי האחרון התקיים בוועדת הפנים של הכנסת הדיון הסוער ביותר בקדנציה הקצרה הזאת. הנושא: השימוש במכת"זיות. לא, לא היו באותם ימים הפגנות של נערי גבעות מתחת לגשר המיתרים, וגם לא הפרות סדר של 'הפלג' בצומת שרי ישראל.
בשיאה של מגפת הקורונה התקיימו, בניגוד להגבלות, בניגוד לשעות הרעש ובניגוד לכל היגיון, הפגנות המוניות ומדביקות מול מעון ראש הממשלה. המשטרה, כמו בכל הפגנה, השתמשה באמצעי המוכר לפיזור הפגנות: מכת"זיות.
מסתבר, כי האמצעי הזה מוכר בעיקר לחובשי כיפות (לא משנה באיזה צבע). הציבור הכללי לא ידע איך לאכול, או יותר נכון איך לשתות את זה.
יו"ר הועדה חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' הביאה מומחים ובוגרי הפגנות שסיפרו עד כמה האמצעי הזה לא מידתי וגורם לנזקים בלתי הפיכים. האם זה נכון? האם זה כלי לא אפקטיבי? האמת, אני לא יודע. אבל למרות שלי ולחבריי בימין צרם העיתוי, לא היה לנו ספק שמדובר בדיון חשוב.
כמי שמייצג את המיעוט בחברה בישראל, שמחתי שמתנהל דיון ער בכל הנוגע לשימוש בכוח משטרתי מופרז. ואכן, מהר מאוד המכת"זיות נעלמו ממוקדי ההפגנות נגד ראש הממשלה.
בשבוע שעבר נתקלנו בהן שוב. כתבתי על הצביעות בעצם השתיקה (משמאל) על השימוש בה. לצערנו, הקיבעון המחשבתי הזה הביא לטרגדיה שעלתה גם בחיי אדם: מותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל.
האם אני יודע מה בדיוק התרחש במרדף המשטרתי אחרי אהוביה וחבריו? לא, אני לא יודע. אבל דבר אחד אני כן יודע. בוודאות: שום דיון לא התקיים על כך. כלום! הרי אין חולק שברמה המבצעית (וסליחה ומחילה שאני מרדד מוות של נער למישור ה"מבצעי") אסור שתקרית כזאת תיגמר בתוצאה של מוות. אסור! האם התקיים איזשהו דיון ציבורי? תקשורתי? תחקיר חיצוני? משהו בוועדות הכנסת? כלום. שקט.
This browser does not support the video element.
אי אפשר שלא להבין את הקשר בין הדברים: גם אם אתה כועס ורותח על 'הפלג' (ויש על מה לכעוס. ברור), אסור לך לשתוק על השתלחות חסרת-רסן של המשטרה בהפגנות.
כחבר בתנועת דגל התורה, יש לי 'בטן מלאה' על ההפרות של הפלג, שלא פעם גם נגררו להטרדות אישיות אצלי ואצל חבריי, בשל מעורבותנו ב"עקירת הדת". אבל הנושא כרגע הוא לא חידוד ההבדלים בין המפגינים לבין אלו שספונים בבית המדרש, אלא התנהלות המשטרה כנגד מיעוטים, והאפליה הקיימת.
אפליה זאת תחזור אלינו כבומונג. אל לנו להתלונן על 'אכיפה בררנית' בחתונות קורונה בתוך המגזר החרדי, אם אנחנו לא מבינים שזה הכל אותו סיפור.
בסופו של דבר, האזרח זקוק לשיקול הדעת של השוטר שנמצא בשטח. ראינו יותר מפעם אחת שמדובר בשיקול דעת שגוי (בלי להכליל חלילה את כל השוטרים). השוטר שנמצא בזירה לא מבחין בין מי שמנוי לעיתון הפלס, לבין מי שמנוי ליתד נאמן ומבקש בסך הכל לקפוץ להגיד מזל טוב בחתונה של בת דודה.
השוטר כן מכיר את השיח הציבורי, והתחושה היא שמותר להפעיל שיקול דעת "מיוחד" כשמדובר ב"דוסים" (שם כולל לנערי גבעות/הפלג/משתתפי חתונות). אסור לנו לעבור על כך בשתיקה. ובמקום שהצביעות זועקת לשמיים, צריך לפחות להכיר בכך.
בתמונה: אני, מחובק (בפעם הראשונה מאז פרצה הקורונה. ושלא נדע עוד...) עם אברהם סנדק, אביו של אהוביה ז"ל ואיש שאהבת ישראל יוקדת בעצמותיו.
הצגת כל התגובות