אם תראו אותו ברחוב לא תצליחו לנחש את מוצאו גם בניחוש העשירי, יוני בלאי בן ה-34 עלה מאתיופיה ב-1991 אך בשל מחלת העור הנדירה "וויטיליגו" שהתפתחה אצלו בגיל מאוחר יחסית צבע העור שלו בהיר.
בראיונות שקיים סיפר יוני כי חבריו לשכונה בה גדל הכירו אותו כאדם שונה לגמרי, השינוי אצלו החל בסביבות גיל 18 אז שירת ביחידת מג"ב בתקופת האינתיפאדה, הלחץ בו היה גרם לגוף שלו להגיב במחלה הנדירה הזאת שגורמת לאיבוד הפיגמנטים בעור, אלו שמשפיעים על הצבע.
בתחילה היה קשה לחבריו לקבל את מראהו החדש אך כשהסביר להם שזאת מחלת עור ושהיא אינה מדבקת התרגלו החברים למראהו החדש, למרות שהוא קצת חריג בסביבה בה גדל.
יוני סיפר כי כשגילה את השפעת המחלה על גופו התקשה לצאת מהבית ולהיחשף "בדמותו" החדשה, אך בני המשפחה וחברים קרובים עטפו אותו ועודדו אותו לצאת ולחפש עבודה
"בזכותם קמתי על הרגליים והפכתי עם הזמן להיות שוב חלק אינטגרלי מהחברה, כי בהתחלה באמת שהיה לי קשה להיחשף לאנשים".
בראיון לאתיופיה הקטנה סיפר כי לא פעם נחשף לאמירות גזעניות של אנשים כלפי העדה האתיופית, מאחר ואותם אנשים לא העלו בדעתם שהוא בן אותה העדה, "כשאני אומר להם שאני אתיופי הם בהלם, הם לא מאמינים, אבל אני מדגיש בפניהם שאני אמנם לבן מבחוץ אבל אתיופי גאה מבפנים"
כיום הוא עובד במוקד קליטה ברחובות כרכז נוער, עם ילדי ובני נוער מהאזור. הוא מספר כי מטרתו היא לעודד את הצעירים ללכת בדרכים חיוביות. הוא היה גם בין השותפים להקמת קבוצת הכדורגל בני יצ'אלאל, קבוצת הכדורגל של בני העדה האתיופית ברחובות, שימש כשוער הראשון של הקבוצה ובמשך חמש שנים שיחק בה כשחקן מן המניין. בגיל 29 פרש מהמשחק ועבר להתנדב בשורות הקבוצה. בעקבות הרצח של ברוך אנביה בשכונה, הוא הקים את פורום "צעירי קריית משה" שמטרתו היא לקיחת אחריות על הילדים בשכונה.
הצגת כל התגובות