לאחר תכנית החלוקה הראשונה של האו"ם ובמהלך המרד הערבי הגדול, זממו מספר מורדים ערבים לרצוח את אלכסנדר זייד, ממקימי ארגוני השמירה על היישוב היהודי. שכניו וחבריו של זייד, הבדואים אשר גרו יחד באזור בית שערים העתיקה וקאמון, שמעו על המזימה וכשבאו המתקוממים הערבים הם נתנו מחסה למשפחת זייד ואף הצילו את חייהם.
מאוחר יותר, ערב מלחמת יום העצמאות, במהלך מבצע יפתח, יגאל אלון והפלמ"ח מתקשים להשיג מודיעין מהעיר צפת שהייתה תחת שליטת הוועד הערבי העליון. הוא מבקש את עזרתו של שייח' שבט אל-הייב בכפר טובא אל-זנגרייה, יוסוף חסיין מחמד הייב, והשיח' שולח שניים מבני הכפר לצפת כדי להביא מודיעין. בני שבט אל-הייב נתפסו. אחד הצליח להיחלץ והשני נרצח משום שלא הסכים להישבע על הקוראן שאין לו קשר עם היהודים (מקום קבורתו לא נודע). ואז החליט יגאל אלון יחד עם שיח' שבט אל-הייב להקים פלגה בדואית בפלמ"ח שנקראה "פלהיב".
לאחר שקם צה"ל, הבדואים היו מראשוני המתגייסים מבין המיעוטים בארץ ישראל ליחידת המיעוטים בצבא ההגנה לישראל, ושירתו כגששים וסיירים משום שכבני המדבר והשטח הם הפגינו יכולות אדירות בתחום הזה.
בראשית שנות החמישים, צה"ל מבין שיש צורך להקים יחידה מיוחדת בכדי למנוע חדירות מחבלים ופעולות גמול מכיוון סיני וירדן, לכן פיקוד דרום מחליט על הקמת סיירת שקד אשר הייתה תחת פיקודו של צביקה עופר, שלאחר כמה חודשים החליף אותו דוד בן חור - אך בלטה בה דמות של לוחם מקצועי ואיכותי שנחשב למייסדה הרוחני של סיירת שקד: "עמוס ירקוני", שהוא עבד אלמג'יד חד'ר עבדאללה מזאריב מבית זרזיר אשר התגייס לצה"ל בשנת 1948 עקב קשרים מאוד הדוקים עם אנשי ארגון "ההגנה" בקיבוץ נהלל ומשה דיין.
ב-1961, ירקוני קיבל את הפיקוד על הסיירת, פיתח שיטות פעולה וגיוס מאוד ייחודיות ואף נפצע פעמיים במהלך שירותו בהתקלויות, איבד את ידו השמאלית ונפגע ברגלו. זכה לשני עיטורים שהם צל"ש אלוף ועיטור המופת. סיירת שקד שהייתה מורכבת ברובה מלוחמים בדואים לקחה תפקיד חשוב ואינטגרלי במבצע קדש, מלחמת 6 הימים ומלחמת יום הכיפורים עד פירוקה בשנת 1979.
בנוסף לסיירת שקד, הוקמה בשנת 1970 ע"י סא"ל עמוס ירקוני ז"ל ואל"מ חוסיין אל-הייב ז"ל יחידת הגששים של צה"ל, שפועלת מהגבול הצפוני של מדינת ישראל עד גבולה הדרומי. רוב חיילי היחידה הם בדואים. החיילים עוברים קורס גישוש בבית הספר לגששים, ומשם הם נשלחים ליחידות בכל רחבי הארץ. חיילי היחידה מסייעים לכוחות הביטחון השוטף במניעת פעילות חבלנית עוינות בעיקר בגבול הצפון ובגבול רצועת עזה.
פעמים רבות מנעו חיילי יחידת הגששים את חדירתם של מחבלים מתאבדים לתוך שטח ישראל, זאת בעזרת גילוי מוקדם של עקבות. הגששים מסתמכים בעשייתם, בין השאר, על מכלול תכונות שמקורן ההיסטורי בחיי הנוודות של הבדואים כגון: חוש ראייה מחודד, חוש שמיעה ועוד. הגששים מסיירים לאורך גבולות ישראל בחיפושים בלתי פוסקים אחר מחבלים, מבריחים ומסתננים תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת בצה"ל, כגון GPS, מערכות שליטה ובקרה, מצלמות, מערכות אינפרא-אדום ולוויינים.
עם זאת, גם במאה ה-21, יש חשיבות רבה לחושיו המחודדים של הגשש הבדואי, שמבצע פתיחה של ציר או שביל טשטוש לאורך גדר המערכת.
בשנת 1986, הוקמה יחידת הסיור המדברית (היחס"ר) ביוזמת אלוף פיקוד הדרום דאז, האלוף משה בר כוכבא מטרת היחידה הייתה לבנות כוח קטן ומקצועי המסוגל ללכוד מסתננים ומבריחים פליליים וביטחוניים ממצרים. באוגוסט 1993 הפכה יחידת הסיור לגדוד סיור (גדס"ר 585), זאת ביוזמת אלוף פיקוד הדרום דאז מתן וינלאי. הגדס"ר מורכב בעיקר מלוחמים ומפקדים בדואים מצפון הארץ ומדרומה. לוחמי הגדס"ר מבצעים משימות ביטחון שוטף בגזרות עזה, מרחבי איו"ש ובגבול מצרים.
היום החיילים הבדואים נמצאים בכלל היחידות והחילות בצה"ל ומערכות הביטחון. הם אף שכלו 191 חללים במערכות ישראל, ומדי שנה מאות חיילים בדואים מתגייסים לצה"ל בהתנדבות.
מוחמד כעבייה הוא האחראי על שילוב חיילים בדואים בצה"ל וכוחות הביטחון.