אבות העם היהודי לא נקברו בקרקע פלסטינית

דב הלברטל (צילום: כיכר השבת)

שני נרטיבים לסיפור קניית מערת המכפלה.

סיפורם של המתנחלים:

אברהם מגיע עם שלוש מאות ושמנה עשר חניכיו אל בני חת. אברהם במדים. גם הם. חרב ארוכה נעוצה במתניו ובמותניהם. הוא פונה אל בני חת באדנות ראויה: אתם יודעים שאשתי נפטרה? כן, הם עונים. אתם מבינים את משמעות הדבר? לא בדיוק, הם עונים. אני רוצה את מערת המכפלה, הוא אומר. שם היא תקבר. אבל זה שייך לעפרון? זו קרקע פרטית? הם מעירים בתמיהה.

אברהם מניח ידו על החרב. כך גם חניכיו. המסר מועבר בחדות. בני חת נזכרים איך שהוא, יחד איתם, ניצחו את ארבעת המלכים. הם מפוחדים. יושבים ורועדים. שואל אותם אברהם: אתם מכירים את רש"י הראשון בפרשה? לא, הם עונים.

הוא מביט בהם מזווית עינו, ומסביר בהטעמה: זה רש"י שמבהיר כי כל הארץ המובטחת שייכת לנו. כולה. הרי אני נשיא אלוקים בתוככם. אז תנו מיד את המערה. תנו גם תודה על כך שאנחנו לא מגרשים אתכם. אני מקווה שתבינו את הרמז. הם נותנים.

אברהם וחניכיו שרים עוצו עצה ותופר. דברו דבר, ולא יקום. מישהו נושא דרשה על גאולת הארץ. שרה נקברת. מאי שם נזרקת אבן. עוד מאי שם נזרק בקבוק תבערה. נשמעות יריות באוויר. הם ייגשו לבג"ץ. האינתיפאדה בפתח.

זהו סיפורם של המתנחלים. בסיפור זה, האבות נקברים בקרקע פלסטינית.

סיפורם של השמאלנים:

אברהם מגיע אל בני חת. לבדו. לבוש במיטב בגדיו. בהבעת כבוד ובהכנעה הוא פונה אל בני חת. בדמעות בעיניו מספר על הטרגדיה שפקדה אותו. מבטיהם של בני חת משקפים את האמפתיה הגדולה. האם אפשר לבקש מכבודכם אחוזת קבר? הוא שואל. ודאי, הם עונים. הוא משתחווה על הבשורה הטובה. ובכלל, הם אומרים, הרי נשיא אלוקים אתה בתוכנו. קח כל מקום אשר תחפוץ ואשר תאבה נפשך. אברהם שוב משתחווה. לא. לא אקח בחנם. אשלם בכסף מלא. האם תוכלו בטובכם לקרוא לעפרון?

עפרון מגיע. אתכבד אם תיקח את המערה בחינם, הוא אומר. לכבוד גדול יחשב לי. בני חת מהנהנים בראשם. הרי נשיא אלוקים אתה, אומר עפרון. אני מכיר את רש"י הראשון בפרשה. אך אפילו אם נניח כך, אומר אברהם, היאך אקח בחנם. בכסף מלא תתנה לי. זה לא ממידת אצילותי שלא לשלם עבור הקרקע היקרה. זו אינה דרך. אשלם כסף מלא.

השדה נרכשת לדורות, לעיני כל בני חת. כולם משתתפים בצערו של אברהם. הוא משתחווה שוב. גם הם משתחווים. דמעות נקוות בעיניהם. מערת המכפלה קמה לאחוזת עולם לאבות. כפי שעתיד מקום המקדש להיקנות בכסף מלא. שרה נקברת בדממה ובמכובדות הרוחשות את כולם. זהו סיפורו של אברהם אבינו. של אברהם שלנו. זהו סיפורם של השמאלנים.

בסיפור זה, האבות אינם קבורים בקרקע פלסטינית. היא נרכשה בכסף מלא.

וכל מי שמשתובב ברעיונותיו, ומוצא דמיון כלשהו בין שני נרטיבים אלו, לאותו המעשה בבית כנסת שנבנה על קרקע פלסטינית, עושה זאת על אחריותו המלאה.