עוד הרוג, הכתובת כל הזמן על הקיר

כותב השורות, עו"ד דב הלברטל (צילום: שלומי כהן, כיכר השבת)

עוד הרוג בשטחים. תג המחיר התקופתי של ההתנחלות בלב אוכלוסייה ערבית עוינת. אבל התרגלנו. כי לדעתם זה בסך הכול מחיר דמים סביר. הרי על כל הרוג, יוקמו שני קרוונים. ואולי גם יתפסו איזו גבעה. מחיר לא רע.

דם יהודי נשפך בחוצות השטחים, כאילו היה הפקר. כל יום קורה שם משהו. כשמישהו נהרג, שומעים על זה. כשנפצע קשה, שומעים פחות. כשנפצע קל, אין כאן כל ידיעה חדשותית ראויה לציון. זה אורח החיים שם. המזרח הפרוע.

ואז מתחיל המעגל. פיגוע מוביל לנקמה. הם יירו בערבים. יציתו מסגדים אולי גם כנסיות. יהפכו דוכנים. יהרסו מטעים. הנקמה תוביל לפיגוע. הפיגוע יוביל שוב לנקמה. אולי בהזדמנות יפרוץ גם מבצע כל שהוא בעזה, במפגן סולידריות. יסכנו את חייהם של חיילים במרדף אחרי המפגעים. חיילים ייהרגו המבצע בעזה. מעגל חוזר הוא בעולם המתנחלים.

פליטים יהודים הגיעו מהשואה ארצה, לאחר שעברו את התופת האיומה באירופה, כדי שנכדיהם יהיו טרף בסוג של מטווחי ברווזים או רולטה רוסית הנערכים בשטחים. מידי יום, מיידים פורעים ערבים אבנים על מכוניות של יהודים בדרכים השוממות. הם מתחרים ביניהם איזה בקבוק תבערה יפגע. איזו אבן תהרוג. הם גם יורים. זהו מטווח חסר סיכוי לנוהגים. לפעמים ניצלים. לפעמים נפצעים. לפעמים נהרגים. זו הרולטה.

במפגני האחדות על שלושה החטופים, נתבעים כולם לסבלנות. גם לסובלנות. כי צריך הרבה מזה כדי להכיל את הדם היהודי שנשפך בשטחים. האסון הנורא של החטופים, רק מלמד על המחיר שבהתנחלות בתוך אוכלוסייה עוינת. המחבלים מרגישים נוח מאוד לפגע במקום שבו הם הרוב. המוטיבציה גבוהה. אחד מחזק את השני. קל להימלט. קל לקבל סיוע. קל למצוא טרף לאכזריותם.

תעוזתם הגדולה של המחבלים שם, הביאה אותם לניסיונות חוזרים ונשנים לחטוף מאותו מקום, לדרוס ולדקור, לפצוע ולהרוג.. הם הצליחו. באותו מקום של החטיפה. לא יאומן.

הטיעון של המתנחלים לפיו אין כל הבדל בין מגורים בשטחים הכבושים ובין מגורים בירושלים או בתל אביב, ובכל מקום קיימת סכנה - הוא עלוב, מקומם ובעיקר מסוכן. אינה דומה ההתנחלות של עשרים משפחות או אלף משפחות בלב אוכלוסייה של מאות אלפי ערבים עוינים, וביניהם מרצחים, למיליון יהודים המרוכזים במקום אחד.

אלא ששיכרון הכוח והאמונה המשיחית הלוהטת של המתנחלים, מאדירים את רעיון הסבל וקורבן האדם כנדבך המקרב את הגאולה. הדם היהודי שנספג באדמה, יצמיח בניין נוסף במפעל ההתנחלות. הארץ תורחב. כך יוצדק קורבן האדם. באידיאולוגיה זו, הופך האדם אמצעי לאדמה.

לכן, הכתובת הבאה כבר רשומה על הקיר. השאלה היא רק מתי, מי ואיך. כי הרי זו הרולטה שם. למוות יולדו.

הערת המערכת: הדברים אינם מייצגים בצורה כזו או אחרת את מערכת האתר ונכתבים על דעתו של הכותב ובאחריותו בלבד.