למרות הביקורת הקשה שלנו על ההתנהלות החצופה והמנותקת מהמציאות של הוועדים הגדולים ראה ערך: ״רפורמת נמל אשדוד״, ״גילה אדרעי״ ו״חשמל חינם״, על פי נתוני הלמ״ס, למעלה מ- 80% מהישראלים סבורים כי שביתה היא זכות חיונית במדינה דמוקרטית וכ- 70% אף מסכימים עם הטענה כי במקום עבודה מאורגן התנאים של העובדים טובים יותר. דרשנו צדק חברתי, דרשנו זכויות לעובדי קבלן, אך מדינת ישראל, בשונה ממדינות אירופה טרם השכילה אפילו לעגן את הזכויות הבסיסיות של התאגדות ושביתה כזכויות חוקתיות במסגרת חוק יסוד.
אין זה סוד כי ההסתדרות הכללית הצליחה למצב לאורך השנים את מעמדה המונופוליסטי ככזו החולשת באופן כמעט בלעדי על תחום יחסי העבודה הקיבוציים בישראל.
אך לאחרונה, דווקא למעוז הסוציאליסטי האחרון התחילו חודרים מאפיינים קפיטליסטיים מובהקים של השוק החופשי. לאחרונה, הולכת ומתפתחת לה תחרות סמויה עקובה מדם מול ארגוני עובדים מתחרים הצוברים תאוצה, תוך שהם נוגסים בבשר החי של ההסתדרות הכללית. אז נכון, עדיין 61% מתוך כלל 700 אלף העובדים המאוגדים בישראל, הינם חברים במסגרת ההסתדרות הכללית, אך הסנונית המבשרת את בוא האביב כבר כאן. הביורקרטיה המסועפת, חוסר היעילות, אי רענון סל השירותים וזילזול בוועדים הקטנים, כל אלו הביאו לכך שלוואקום הנוצר נכנסו ארגוני עובדים מתחרים. "כוח לעובדים" וההסתדרות הלאומית יצרו שוק ארגוני עובדים אלטרנטיבי והפכוהו לתחרותי ורענן מתמיד.
לראשונה מזה שנים מושמעות פרסומות ברדיו, מטעם ארגון עובדים הקורא להצטרף לשורותיו והמעניק הטבות משמעותיות לחבריו. ללא ספק המרוויח הגדול במאבק בין ארגוני העובדים הם העובדים עצמם. סוף סוף הצליחו ארגוני עובדים נוספים להשיל מעליהם את האנונימיות האופפת אותם ולהציג אלטרנטיבה ראויה המקנה להם מקום של כבוד במשחק של גדולים.
למרות יתרון הגודל המובהק של ההסתדרות הכללית ונק׳ הפתיחה העדיפה, דווקא הפוטנציאל הפוליטי הטמון בהסתדרות הלאומית עשוי להעפיל על המתחרה העיקרית שלה ולהתגלות כהפתעה הגדולה של העידן החדש. כל ארגון עובדים, המתיימר להיות שחקן מרכזי בזירת יחסי עבודה הקיבוציים המתהווים והחפץ בהשפעה על מיצוב זכויות העובדים על צורותיו השונות חייב לינוק מעטיני השלטון או בלשון יותר מכובסת: זקוק לתמיכה פוליטית ופרטנר במסדרונות הכנסת והממשלה.
נכון להיום, נאלצים קברניטי המדינה לשאת ולתת עם עופר עיני שראיית עולמו וביתו הפוליטי רחוקים מזה של מפלגת השלטון ושותפיה הקואליציוניים. בכך הם בעצם מעניקים, בעל כורחם, ליו״ר ההסתדרות לגיטמציה ואתנן פוליטי אותם הוא פודה בחפץ לב לקראת תקופת הבחירות, לטובת ראשי מפלגת העבודה, מקורביו או הוא עצמו (ראה ערך: עמיר פרץ).
ברי לכל, כי המטוטלת הפוליטית-כלכלית נעה בשנים האחרונות בעקביות ימינה ושינוי מגמה לא נראה לעין. על כן זה רק עניין של זמן עד שההסתדרות הלאומית תשכיל למנף ולחזק את קשריה עם הצד הציוני לאומי של המפה הפוליטית ובכך תדחק הצידה את הדומיננטיות של המתחרה הוותיקה. ההגיון אומר שמי שעתיד בשנים הקרובות ליצוק תוכן למרקם יחסי עובד- מעביד ולעצב מחדש את מרחב העבודה המאורגנת בישראל, יהיה ארגון עובדים ששותף להשקפת עולמם של מפלגות השלטון, ולא זו של האופזיציה. ברמה האסטרטגית תמיד עדיף לעשות עסקים עם שותפים מאשר עם מתחרים.