אחד ההבדלים הבולטים בין חסידי חב"ד לליטאים, הוא העובדה שבחב"ד שולחים בחורים כבר בגיל צעיר לצאת ל'מבצעים', קרי: לשליחות ברחבי העולם כדי להפיץ את אור היהדות לכל יהודי באשר הוא, לעומת שאר הזרמים בחברה החרדית שהבחור נמצא רק בישיבה מתוך מטרה לסייע לבחור להקדיש את שנות בחרותו אך ורק ללימוד.
בפרק שלפנינו דנים ישראל גינצבורג, מהצד הליטאי, וארי טננבוים, מהצד החסידי, על כל המושג של עולם הקירוב ועל השאלה המהותית האם נכון לשלוח בחור צעיר, שעוד לא מילא את עצמו במצברים - למלא אחרים במצברים, או בשפה החב"דית: להיות משפיע.
טננבוים לא היסס מלתקוף את גינצבורג עם העובדה שלליטאים חשוב לצאת 'גדול הדור' לעומת החסידים שעושים אהבת ישראל ויוצאים להפיץ את אור התורה ברחבי העולם.
גינצבורג לא נותר חייב והסביר עד כמה חשובה הישיבה לבחור וכמה התורה מחייה אותו.
הדיון התלהט, והתפתח במהירות למצב בעולם הישיבות ונוצר שיח מרתק ועמוק לגבי המצב של עולם הישיבות, ואיך ניתן, אם בכלל, לתקן אותו.
האם גינצבורג הסכים עם העובדה שאפשר לשלוח בחורים צעירים להסתובב ברחבי העולם מבלי שיגרם נזק רוחני? מה טננבוים יענה לבחור שמרגיש שהוא לא ממצה את עצמו בישיבה?
שיחה מרתקת על ענייני השעה והשקפה, האזינו כעת:
ומה דעתכם, ללמוד או לצאת לשליחות, כתבו לנו בתגובות, אנחנו קוראים הכל!
הצגת כל התגובות