היחסים שבין מנהל המכון האונקולוגי בבית החולים וולפסון למנהלת בית החולים ידעו עליות ומורדות, כשהכוונה בעיקר למורדות. במשך שנים ארוכות קיימת מתיחות בין מנהל המכון להנהלת בית החולים, אולם כעת מדובר בעלית מדרגה של ממש.
הסיפור פרץ לפני כשבוע את גבולות בית החולים כשאחיות המכון החליטו לפרוץ בשביתה. לטענתן, ד"ר ברנר מתעמר בהן ומתייחס אליהן בצורה שאינה הוגנת. הן לקחו חופשת מחלה בטענה שמדובר באקט של מחאה על ההתעמרות כלפיהן בבית החולים. לטענתן - מדובר ברופא בעל יכולות רפואיות שאינן מוטלות בספק - אך באדם מורכב שלא קל להסתדר אתו. חלקן אף טוענות שהוא מתעמר בהן עד שהן לא מסוגלות להמשיך ולעבוד תחתיו.
לעומת זאת תומכיו של ד"ר ברנר טוענים שהיחס של ד"ר ברנר אינו הסיבה למחאת האחיות, אלא ניסיון של הנהלת בית החולים להדיח את ד"ר ברנר מתפקידו הן בשל מעמדו, הן בשל קשיים בירוקרטיים לבית החולים שנגרמים בשל מסירותו המופלגת של הרופא לחוליו, ובעיקר בשל כך שהוא משמש כיו"ר איגוד הרופאים ואקטיבי מאד בתפקידו.
מובן שכל צד ינסה להוכיח את טענתו, אולם החלטנו לשאול את העדים הנאמנים ביותר. אלו שחשופים ליחסים השוררים במחלקה במשך תקופות ארוכות, כשפחות אכפת להם מיחסי הכוחות בבית החולים, ומה שחשוב להם באמת הוא ריפויו של יקירם שחלה .
"מבחינתי הוא לא רופא, הוא מלאך" אומרת רינה אשתו של אחד המטופלים, לכתב 'כיכר השבת'. "מסירות מעין כמוה בשעות לא שעות, תמיד עונה ביום ובלילה, חושב המון מחוץ לקופסה, המקרים הכי קשים מגיעים אליו והוא מצליח להציל אותם. הוא מסור מאד, מגיע יום יום למחלקה ואני יודעת שמנהלים לא לוקחים מטופלים באופן אישי. הוא עונה על כל שאלה גם בשעות מאוחרות בלילה. אנחנו שם רק בגללו".
הטענות של האחיות כלפיו מפתיעות אותך?
"לא ראיתי דבר כזה. לדעתי מדובר בהמצאה אחת גדולה. הכל אתו היה נהדר, לא ראיתי אותו נוזף באחיות וגם אם היה משהו כל מנהל חייב להיות לפעמים קשוח".
לא ראית אצלו חלקים אימפולסיביים?
"אני לא מכירה אותו בפן הזה. אנחנו כשנה וחצי שם, ואני לא מכירה אותו ככזה. אנחנו בקשר הדוק, הוא תמיד מוצא את האלטרנטיבות הצודקות, אני מאמינה שיש לו סייעתא דשמיא כי הוא פועל ממניעים טהורים של הצלת חיי אדם. מה שהוא אמר ומה שהוא ניסה זה תמיד עבד. הוא מאד מחושב ומאד זהיר. בבתי חולים אחרים מפציצים מיד בתרופות, והוא מאד קשוב לחולה ועוקב כל הזמן אחרי המצב".
זה לא מפתיע אותך הפער שבין הצורה שבה החולים חווים אותו כמלאך והאחיות טוענות שהוא התעמר בהן?
אנחנו כחולים מעולם לא ראינו דבר כזה. הייתי שם מספיק בשביל לראות כזה דבר ולא ראיתי את זה. זה מפתיע אותי ולדעתי מדובר בפיברוק אחד גדול".
את אומרת שלא מדובר בטיפוס של הרופא המנותק והמתנשא...
"ממש ממש לא", היא מזדעקת, "במאה אחוז, זה כל כך כואב לשמוע את זה שזה פשוט לא יאומן. החוויה שלי כל כך שונה".
..............
גם יעקב מדבר באהבה ובהערצה על ד"ר ברנר. בשיחה עם כתב 'כיכר' הוא מדבר בגילוי לב ומרגיש שנעשה עוול נורא לחולים:
"בוא נתחיל מזה שזאת לא הפעם הראשונה שאני בבית חולים", אומר יעקב לכיכר השבת, תוך שהוא חושש מאד שבית החולים ידע את שמו המלא. כשאמי התגלתה כחולת סרטן אמרו לנו מיד שאין מה לעשות והמצב סופני. הציעו לנו להחזיר אותה הביתה ולתת לה לסיים את חייה. מיד אחרי שהיא נפטרה אבא שלי חלה גם הוא והבנתי מיד שאם אני רוצה שיטפלו בה אני חייב למצוא מקום שמתאבד על כך חולה ומחפש לרפא אותו.
הגענו בהתחלה לבית החולים שבו אושפזה אמי, והם המליצו גם בסיטואציה של אבי שלא לטפל כי המצב חסר סיכוי. לא התייאשנו ופנינו לעסקנים רפואיים בכדי שיסייעו לנו למצוא טיפול הולם.
אחרי בירורים מקיפים כולם נתנו לנו כתובת אחת - המכון האונקולוגי של ד"ר ברנר בבית החולים וולפסון. אמרו לנו שהוא מסור מאד, ויכול להפוך את העולם בשביל להשיג למטופלים שלו טיפולים שלפעמים אינם בסל הבריאות ולפעמים צריך פרוצדורה שלימה בשביל להשיג אותם. אני מניח שהפרוצודורות שהוא הפעיל גרמו ללא מעט קשיים לבית החולים ולצוות, כי המלחמה שלו על כל חולה הצריכה לפעמים הפעלת בירוקרטיות לא שגרתיות".
ושמת לב לדברים שקורים מתחת לפני השטח?
"כמעט מהרגע הראשון הבנתי שיש פוליטיקות פנימיות מאד משמעותיות. הרגשתי שיש רחש בחש שאני לא מצליח להבין מהו. ניגשתי לעובדות שם ושאלתי אותם מה אפשר לעשות עם הסיטואציה וראיתי שהן מיואשות מהמצב של חוסר בכח אדם במקום. גם מבחינת תנאים, לא הייתה מחלקה אונקולוגית מאז עידן הקורונה והחולים אושפזו במחלקה פנימית ואפילו במסדרון".
האם ראית התעמרות של ד"ר ברנר במטופלות שלו?
"אם הוא היה מתעמר במישהו גם אנחנו היינו מתלוננים, כי אדם שמתעמר הוא מתעמר בשני הצדדים - באחיות ובחולים. הוא מקצוען מטורף, הוא משוגע לעבודה, והוא נשוי לבית החולים, הוא אדם שעובד בלהט - ובדיוק בגלל זה אנחנו שם. אין לנו מיטות ואין לנו תנאים אבל אנחנו שם כי אנחנו צריכים את ברנר. היחיד שנותן לנו כרגע מענה ומביא תרופות חדשניות ועושה הכל למען החולים זה הוא.
אז יכול להיות שעולים לפעמים קונפליקטים מול האחיות, כן, כי אין כח אדם. יכול להיות שהוא לפעמים אמוציונלי כי יש לו לחץ מטורף והוא עובד ללא תנאים. אז נכון לפעמים המסירות שלו מגיעה לכדי שיגעון אבל בדיוק בגלל זה עשינו את כל המאמצים כדי להגיע אליו".
אז יש איזשהו צדק בדברי האחיות?
"הן חוות מתח במחלקה, אבל דווקא ראיתי שהוא נותן להן מפתחות ומגבה אותן גם כשהן לא פועלות בצורה תקינה. יש שם לחץ מטורף במחלקה כי אין כח אדם. אני יכול להגיע מרחוק ובסוף לא לקבל טיפול רק בגלל שהמזכירות שם מספיק פעילה. יש שם בלגן קטסטרופלי והבלגן ששורר שם הוא לא קשור לד"ר ברנר".
אז למה יצאו האחיות לשביתה?
"הן טענו שהגיעו מים עד נפש, אבל אני מתרשם שזה קשור גם לסכסוכים פנימיים בבית החולים שהתחילו מהרגע שהוא מונה ליו"ר וועד הרופאים. אין מקום לסכסוכים פנימיים על חשבון החולים, ובסופו של דבר מי שנותן לחולים את התקווה ואת הסיכוי לחיות זה ד"ר ברנר המלאך המושיע".
אבל גם אתה מודה שהאחיות באמת חוות שם לחץ מטורף, גם בלי קשר לסכסוכים...
"בוא נתחיל מזה שזה לא חוקי לשבות. במדינה דמוקרטית אסור ליזום שביתה במחלקה אונקולוגית, כשמדובר בחולים שאם הם לא יקבלו את הטיפול המצב שלהם עלול להתדרדר. אני היום לא רוצה שהן תגענה לעבודה אחרי שככה הן זלזלו בחיי אדם".
אבל עדיין, יש צדק בטענה שלהן
"יש צדק מסוים בכך שהן צריכות עוד כח אדם ולא תמיד יש להם. אז יכול להיות שלפעמים המנהל ירים את הקול כשיש לחץ, אבל זה כל מנהל ורופא עושה כשיש לחץ. אין לאחיות פחד ממנו ואני יודע שהוא גם עוזר להן ברמה האישית, אז אולי יש לו יחסי אנוש מורכבים - אבל בגלל שיש לו מורכבות עם יחסי אנוש אנחנו צריכים לקבל טיפול פחות טוב?
אני יודע שיש לו מחקרים עדכניים והוא מחובר לתרופות הכי חדשניות שיש, והוא יכול להרים את קרנו של בית החולים. הציעו לנו לעבור למקומות אחרים, אבל זה כל כך אכזרי שאני צריך עכשיו להעביר את אבא שלי לבית חולים אחר רק בגלל שיש סכסוכים פנימיים בבית החולים. אז גם אם יש אמת במה שהאחיות אומרות, המטופל חייב להיות במקום הראשון.
אני נמצא כבר קרוב ל-5 שנים בכמה וכמה בתי חולים. נחשפתי להמון התעמרויות של רופאים באחיות ושל רופאים/אחיות בחולים, וגם הטרדות ולא עושים עם זה כלום. אני לא חושב שקרה משהו חריג שהיה בכלל עולה לדיון אם לא הסכסוכים הפנימיים שקיימים בבית החולים. אתה רואה שזה ממוקד. הם גם פתחו בשימוע כנגד המזכירה שלו כביכול בלי קשר".
עד שד"ר ברנר הגיע בקושי היה להן חולים והמקום בקושי עבד. מאז שהוא הגיע לשם, הגיעו אנשים מכל הארץ והתפוסה הוכפלה במאות אחוזים. אני מבין שנוצר יותר מדי עומס. רופא נמצא בדילמות ובסטרס מתמשך, והוא נמצא בזמנים לחוצים. הוא אמור להיות שם עד 3 והוא תמיד שם עד 5, הוא הגיע לאבא שלי בימי חופשה, והוא מסור ברמה נדירה. הוא עונה לי לוואסאפים 24/7 ועונה למטופלים בכל מצב".
הוא נחמד למטופלים, או מתנשא?
"מאד מאד נחמד", הוא עונה בנחרצות. "אבא שלי מדבר אידיש והוא ישב אתו פעם ושוחח אתו במשך 45 דקות תמימות. לא בדיוק שפת האם שלו... אבל היה חשוב לו לדבר איתו ולתת לו תחושה טובה. זה סובלנות, זה אכפתיות, וזה נדיר.
....
אז האם שביתת האחיות פרצה על רקע יחס לא הוגן שהן מקבלות או על רקע סכסוכים פנימיים? את החולים זה פחות מעניין, והם דורשים בתוקף להשאיר את המחלקה ולתת לד"ר ברנר להמשיך ולטפל בחולים.
מבית החולים נמסר בתגובה: "קיימות טענות קשות וחמורות על כשלים בטיפול בטיחותי ויחס מתנכל ואלים מצד דר ברנר כלפי צוות האחיות וכלפי מזכירות במכון האונקולוגי וכן תלונות של מטופלים עליו.
הנהלת בית החולים וולפסון עושה הכל כדי לשמור על הרצף הטיפולי כדי שאף מטופל או מטופלת לא ייפגעו בשל התנהלותו זו של דר ברנר, ואכן המכון פתוח ופעיל בזכות הנהלת בית החולים, אשר פועלת יחד עם משרד הבריאות למציאת פתרונות מיטביים כאשר המטופלים בראש מעייננו וכן בטחונו של הצוות".