נתחיל בהיכרות קצרה: עלי דפנה מגיעים מהצמח "ער אציל" שגדל כעץ או שיח ועליו המיובשים משמשים כתבלין. מקור השם "דפנה" מגיע מיוונית, שם זר עלים אלה נחשב כסמל לניצחון ותהילה ומשם הביטוי הידוע "לנוח על זרי הדפנה".
עלי הדפנה הוזכרו במסכת גיטין כתרופה לתולעי מעיים ובימי הביניים הם שימשו כתרופה נגד מחלת הדֶבֶר.
בניגוד לאמונה הרווחת, עלי הדפנה אינם רעילים וזו אינה הסיבה להוצאתם מהסיר לפני הגשת האוכל. אז מה כן? אכילת עלי דפנה עלולה לגרום לתופעות לוואי לא נעימות.
עלי הדפנה אמנם משמשים לתיבול, אך טעמם מר וחריף. בנוסף, המרקם שלהם קשיח מאוד ושולי העלים חדים מאוד ואינם מתרככים גם לאחר הבישול. לכן, אכילת עלי דפנה, טריים או מיובשים, עלולה לגרום לחתכים בפה ובגרון, פגיעה בוושט וסכנת חנק.
בשל סכנות אלה, יש לבשל את עלי הדפנה בשלמותם בלבד, אחרת יהיה קשה מאוד לשלוף אותם מתוך המזון.