חמשת החזנים במחרוזת השמחה המודז'יצאית  / אופיר סובול

"מִשֶּׁנִכְנַס אָדָר, מַרְבִּים בַּשִּׂמְחָה" היא אמרת חז"ל, הרואה בשמחה קו מאפיין של חודש אדר כולו, ולא רק בחג הפורים החל בו. השמחה נובעת מכך, שבחג הפורים, החל בחודש זה, רואים שגזירות רעות יכולות להפוך לטובות. כנאמר במגילת אסתר: ”הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה”.

רש"י מבאר את עניין השמחה, בחודש אדר, משום ש”ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח”. עפ"י ר' מנחם מנדל שניאורסון:״שמחה דחודש אדר קשורה ושייכת, ונעשית הכנה לשמחת פורים... וממנה ועל ידה באים לתכלית השלימות שבעניין שמחה”.

רבי נחמן מברסלב אמר: "מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד". ההיגד המפורסם מופיע בספר ״ליקוטי מוהר"ן״, שהודפס עוד בשנת 1811.

בדרשתו נותן רבי נחמן המלצה, הסברה והדרכה בדבר החשיבות שיש בשמירה על שמחת חיים. בשל חשיבות הדבר, הוא מכנה את העניין כמצווה, ואף כמצווה גדולה. וכך נכתב, בין היתר, בדרשתו:

"מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחרָה בְּכָל כּחוֹ. וְכָל הַחוֹלַאֹת הַבָּאִין עַל הָאָדָם – כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה. …וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד. כִּי טֶבַע הָאָדָם-לִמְשׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד"...

אם כן, לשמחה יש מקום חשוב במיוחד ביהדות. היהדות מייחסת לה ערך רוחני גבוה. בשמחה, יש את היכולת לשחרר את האדם מעצבות, להעצים את הזיקה הרוחנית ולפתוח את הלב להשראת השכינה.

אמנם, שמחה קיימת גם בחגי ישראל – “ושמחת בחגך”. אולם, חכמים נתנו הגדרות לשמחה בחגים, כגון: אכילת בשר, שתיית יין וכדומה. גם בפורים יש הגדרות למעשה למצווה (כגון משתה), אם כי מסתבר, שיש גם מצווה כללית לשמוח. הגדרות אלו, יש בהן כדי לאחד את ישראל סביב השמחה, כאשר העם כולו נוהג בדברים הגורמים לשמחה. אולם, בחודש אדר, לא ניתנו הגדרות לשמחה. מצד אחד, לא רצו לקבוע הגדרות למעשה למשך חודש שלם, אך מצד שני, יש בכך צד ספונטני של השמחה, ופן אישי של כל אדם, שלעתים הופך אותה למרוממת נפש במיוחד.

חסידות מודז'יץ וניגוניה עשירים גם בשמחה פנימית, המבוססת על חיבור עמוק לרגש, ולפיכך, הם תואמים מאוד גם את האווירה השמחה של חודש אדר.

במשך יותר ממאה שנה הולחנו כ-5,000 ניגונים! על ידי אדמו"רי מודז'יץ לדורותיהם.

בערב ר"ח אדר, בשנת 2010, קיימנו בהיכל את קונצרט "שרים מודז'יץ". בין שלל ניגוני מודז'יץ ידועים אלו המתחילים ב: "בו-בו-בום-בום" - אלה נחשבים "ניגוני שִּׂמְחָה".

בגלל הסמיכות לר"ח אדר, החלטתי לרכז כמה מהם ואחרים למחרוזת, שכל כולה שִּׂמְחָה: "לא תבושי", "הודו לה'", "שמחה לארצך", "ישמח משה", והשיר המסיים: "יהא שלמא רבא", שהלחין האדמו"ר הנוכחי - ר' חיים שאול טאוב, רק שנתיים קודם לכן, בשנת 2008.

את המחרוזת ביצעו, בסיום חלקו הראשון של הקונצרט, כל חזני הערב: דוד וינבך, יעקב מוצן, שמעון פרקש, יחזקאל קלאנג, ובן ציון מילר - שהשבוע ציינו את יום ה-30 לפטירתו.

ואסיים בתפילה קצרה שמצאתי, שיש הנוהגים לאומרה בכל חודש אדר:

"שהמר יעשה מתוק אמן! הריני מאמין/ה שכשם שבחודש הזה מרבים בשמחה כך אהיה אני וכל בני משפחתי בשמחה רבה החודש הזה, מבשורות טובות שאקבל, והריני מאמין/ה שכשם שבחודש הזה הכול מתהפך לטובה כך נזכה גם אנו שהכל יתהפך לנו לטובה ונזכה לישועות גדולות החודש בע״ה יתברך. תודה לך בורא עולם שאתה עומד להושיע אותי ואת בני משפחתי ואת כל עם ישראל בישועות גדולות".