"שמעה ותשמח ציון" // אופיר סובול

ביום שלישי, ז' באלול, ציינו 58 שנים לפטירתו של החזן משה זלמן בן אביגדור קוסביצקי ז"ל.

משה קוסביצקי, "שר החזנות" ואגדת החזנות, אשר השפיע ושינה יותר מכול את פני עולם החזנות בתקופה של לפני מלחמת העולם השנייה. גם בימינו אנו, כשמדברים על טכניקה, מנעד, אקרובטיקה, יכולת וכו׳... אנו נוהגים להשוות כל חזן וכל ביצוע קודם כול למשה קוסביצקי.

בשנת 1927, אחרי שכבש בסערה את וילנה, ולאחר פרישתו של "הארי שבחבורה" - החזן גרשון סירוטה, הציג קוסביצקי את מועמדותו לתפקיד היוקרתי ביותר של עולם החזנות - חזן בית הכנסת הגדול של ורשה הידוע בשמו: "הטלומצקה סינגוגה". נגד כל הסיכויים גבר החזן הצעיר בן ה-28 על 200 המתחרים האחרים! וזכה בתפקיד היוקרתי.

בי"ז באלול נציין 85 שנים (1939) לפרוץ מלחמת העולם השנייה, ולפלישתה של גרמניה הנאצית לפולין. נוסף על השמד הנורא של 6 מיליון יהודים, הצורר הנאצי ביקש לחסל גם את התרבות היהודית ואת סממניה:

בוורשה, בימים אלה חייתה הקהילה היהודית, הגדולה ביותר בעולם, עם 620 בתי כנסת ובתי מדרש (כמניין כתר). קול השירה והזמרה נשמע תדיר ברחבי העיר, ובקע מבין כותלי בתי הכנסת. זאת, מפיהם של עשרות החזנים, ששימשו בה בקודש. בית הכנסת "הטלומצקה" בתקופתו של קוסביצקי נחשב ל"קלאב" יוקרתי וסגור. הכניסה הותרה לחברים בלבד! הוא נחשב לבית הכנסת הראשי של יהדות העולם – בית כנסת, שהכתיב את הטון בשירת חזן ומקהלה.

כאשר החל משה קוסביצקי בחזרות לקראת הימים הנוראים, בשנת 1939, הוא לא שיער, כי זו הפעם האחרונה שיעבור לפני התיבה ב"הטלומצקה". על אף שבתקופה זו כבר ידעו היהודים בפולין, כי הצורר הגרמני כבר הצליח להחריב ולהרוס את מרבית בתי הכנסת בגרמניה ובאוסטריה, הם לא חשו בסכנה כלל. האופוריה, ש"אלינו זה לא יגיע" שידרה "עסקים כרגיל" ברחבי פולין.

בבוקר י"ז באלול, בעיצומן של החזרות לתפילת רה"ש סיפר קוסביצקי, נשמעה צפירה, התקרה רעדה וכולם ירדו למרתף ששימש כמקלט - ורשה מופצצת!

בערב רה״ש ההפצצות גברו, והתפילה הועברה למקלט במרתפי הספרייה של המכון למדעי היהדות, הצמוד לבית הכנסת. על הסיטואציה המבעיתה מספרת מחברת הספר "ברדת המסך", בתו של מזכיר בית הכנסת, הגב' לילי גולדנברג: "לאורה העמום של מנורה אחת עמדו המוני בני אדם, עצורים, מבליגים. ליד העמוד עמד החזן קוסביצקי עוטה מעיל שחור, במקום הבגדים הלבנים שנהג ללבוש בראש השנה. התפילות נאמרו בלחש מדכא. בקרן זווית התייפחו נשים בקול".

בית הכנסת ששכן ברחוב טלומצקה, נחנך בשנת 1878. את המבנה המפואר תכנן האדריכל ליאנדרו מרקוני. חזית בית הכנסת פנתה לרחוב הראשי, ואף הוצבו סממנים יהודיים בחזית (דוגמת שתי צורות מנורה בצדי השער). בית הכנסת הכיל 1,100 מקומות ישיבה.

בחודש מאי, בשנת 1943, בתום דיכוי מרד גטו ורשה, הורה יורגן שטרופ - המפקד המחוזי של האס.אס. לפוצץ את בית הכנסת, במופע ראוותני, שתמונותיו נשלחו למפקדו היינריך הימלר, בברלין, כאות וכסימן אחרון לחיסול החיים היהודיים בוורשה.

65 שנים עמד בית הכנסת על תילו. לאחר המלחמה לא הוקם בית הכנסת מחדש; כיום ניצב במקומו גורד שחקים. מבית הכנסת המפואר נשארה רק תווית על אחד מעמודי הבניין, המציינת שכאן עמד בית הכנסת ההיסטורי.

את "שמעה ותשמח ציון", שאנו מייחסים למשה קוסביצקי, כתב המלחין והמנצח של "הטלומצקה", דוד אייזנשטט עבור החזן גרשון סירוטה, מי שנחשב לגדול החזנים עד הגיעו של קוסביצקי לוורשה.

את "שמעה ותשמח" הקליט סירוטה בהקלטותיו האחרונות משנת 1928 - השנה, שבה החליפו קוסביצקי. אייזנשטט היה למורו של קוסביצקי הצעיר. בין שלל הדברים שלמד הייתה גם יצירה זו. את היצירה, שבוצעה בבית הכנסת, הקליט קוסביצקי רק בשנת 1951 - אז יצא שמעה לכל רחבי העולם.

את "שמעה ותשמח", ביצענו עשרות פעמים, החל מן הקונצרט הראשון, שקיימנו בהיכל התרבות בת"א, בשנת 1988. אחד מן הביצועים המרשימים, שמצאתי בארכיון המצולם, הוא ביצועו הנפלא של החזן יצחק מאיר הלפגוט מתוך קונצרט הגאלה "כל מקדש שביעי" שקיימנו בהיכל, בשנת 2015.

ז'-י"ז באלול - לזכרו של משה קוסביצקי ושל יהדות פולין החרבה.

יהי זכרם ברוך!