"באך היהודי" // אופיר סובול

בשבת הבאה, י"ט בתמוז, נציין 102 שנים לפטירתו של המלחין והמנצח דוד נובקובסקי.

דוד נובקובסקי היה מנצחה המיתולוגי של מקהלת בית הכנסת ה"ברודי" באודסה.

ילדותו היתה לא פשוטה ובגיל 8 ברח מהבית, ככל הנראה, בגלל יחס רע מצד אמו החורגת. הוא הגיע לברדיצ'ב, שם שימש כנער מקהלה בבית הכנסת. למד בעצמו את תאוריית המוזיקה והקונטרפונקט. בברדיצ'ב ספג את תורת החזנות מהחזן המקומי "ירוחם הקטן" (בלינדרמן).

הוא גדל והתחנך על רזי המוזיקה הקלאסית, ניצח על מקהלת בית הכנסת כבר מגיל 21 ובמשך 50 שנה!

תפילותיו הכתובות בכתב-יד היו נפוצות בין חזני העולם, מקצתן ראו אור בספריו: "שירי דוד" ו"תפילת נעילה". את רוב יצירותיו ביצע ידיד נפשו החזן פיני מינקובסקי, שעודד אותו לכתוב עוד ועוד. עד מהרה התפרסם פועלו של נובקובסקי, הן בזכות המקהלה המקצועית שהוביל, והן בזכות יצירותיו, שזכו לשבחים רבים אף ממלחינים אחרים.

בין ידידיו, אפשר למנות את שלום עליכם ואת אחד העם. את מצבתו באודסה תכנן ידידו הקרוב, חיים נחמן ביאליק.

לכבוד הקונגרס הציוני החמישי כתב נובקובסקי לחן למילים של המשורר, נפתלי הרץ אימבר, "תקוותנו". ברבות השנים אומצה נעימה רומנית לשיר זה, והוא הפך להמנון התנועה הציונית ואחר כך להמנון מדינת ישראל - התקווה.

רק מעטים מלחניו של נובקובסקי זכורים כיום. ידועות יותר יצירותיו: "לכה דודי", "ושמרו", "הללויה", והאורטוריה הנפלאה "ה' זכרנו" - אחת מיצירות הדגל שלו, שהעלנו לרשת בדיוק לפני 3 שנים, בביצועו של החזן דוד פרופיס (אתם מוזמנים לחפש ולהיזכר).

הפעם בחרתי להציג את יצירתו המפורסמת ביותר. היא אינה מפוארת ואינה ארוכה ומרשימה, כמרבית יצירותיו, אך היא אהובה מאוד על החזנים, ועליכם, הקהל. יצירה, שמבוצעת תדיר בקונצרטים - כסולו או כדואט. הכוונה היא ל "קול דודי" מתוך שיר השירים.

את "קול דודי" ביצעו והקליטו גדולי החזנים, אבל את פרסומה הגדול היא קיבלה לאחר שהוקלטה מפי החזן משה קוסביצקי, בשנות ה-40. קוסביצקי ביצע אותה תדיר בהופעותיו, והוא כלל אותה גם באוספיו, בתקליטי ה-33 המאוחרים יותר. כך היא הגיעה לכל קצות עולם.

הפעם בחרתי להביא את "קול דודי" בביצועם של 5 חזנים: יעקב מוצן, אלברטו מזרחי, ג'קי מנדלסון, אבשלום צפירה וישראל רנד, כפי שביצעו, בשנת 1997, בקונצרט החזנות השנתי עם התזמורת הסימפונית, בפאלם ביץ' - פלורידה.

בהיעדר פנסיה למנצח המקהלה, באודסה, התדרדר מצבו הכלכלי של נובקובסקי, והוא נפטר בחוסר כול. לאחר מותו נותרו כתביו הרבים ברשות בתו, שהייתה נגנית עוגב מוכשרת בפני עצמה. בשנת 1924, באמצע שנות הזעם של המהפכה הבולשביקית ובהשפעת המהומות והכאוס, באודסה, הגניבה הבת את הכתבים מחוץ לרוסיה אל ברלין, שם הפקידה אותם בידי בתה - נכדתו של נובקובסקי, שהייתה מוזיקאית אף היא, בתקווה שיזכו לצאת לאור. אולם עם עליית הנאצים לשלטון, פורסם לקסיקון של מלחינים יהודים, שכונה "מוזיקה מנוונת", ונובקובסקי נכלל ברשימה שחורה זו.

מאחר שהחזקת הכתבים נהייתה סכנה, נאלצה המשפחה להבריחם בדרך לא דרך לצרפת. שם, באדמת חווה של איכר לא-יהודי, הוטמנו הכתבים באדמה. לאחר ששרדו את המלחמה, הם הוצאו מ״קברם״ הזמני.

בשנת 1952, הם הועברו לבנו של נובקובסקי, שהתגורר בארה״ב זה מכבר. ובשנת 1955 העבירה המשפחה את הכתבים לספריית ה"היברו יוניון קולג" שם.

לצערנו, גורלן של רוב יצירותיו של נובקובסקי, כגורל רוב יצירותיהם של המלחינים: סלומון זולצר ולואי לבנדובסקי – סגנונן המערב אירופי, שהולך אט-אט ונעלם מבתי הכנסת.

נובקובסקי, שהלחין יצירות רבות, זכה ממעריציו לכינוי: "באך היהודי" מפני שגם הוא, בדומה ליוהן סבסטיאן באך, כתב את לחניו בעבור בית התפילה, ובעיקר, לשבתות ולמועדי השנה.

צ׳ייקובסקי - מגדולי המלחינים הקלאסיים - אמר עליו: "חבל כי נובקובסקי לא הקדיש עצמו בכתיבת מוזיקה כללית. המוזיקה הסימפונית הפסידה כישרון גדול".

על מצבתו נחרטו מילותיו של חיים נחמן ביאליק: "יש כוכבים רבים בשמים, אך רק אחדים מהם כה נוצצים ומאירים".

יהי זכרו ברוך!