ביום רביעי בערב, ישבתי בחדר העריכה כדי לסיים את הסרטון לפוסט השבועי. הביצוע שבחרתי להביא השבוע מייצג, באופן המרגש ביותר את השבוע הקרב. שבוע משמעותי, בו אנו מציינים גם את יום הזיכרון לחללי צה"ל, וגם את יום העצמאות ה-75 לישראל.
תוך כדי העבודה מתחילות להגיע הודעות מכל עבר על הידרדרות משמעותית, במצבו של החזן משה שטרן. מצבו הבריאותי של שטרן ידע תהפוכות רבות בשנים האחרונות, וכאשר לנגד עיניי יום הזיכרון ויום העצמאות הקרבים, אנו ממשיכים בנחישות בעבודת העריכה, בתקווה, שגם הפעם, המצב יתייצב בע"ה.
לאחר זמן מה, מכשיר הטלפון התחיל לרעוד ללא הרף עם עשרות הודעות, ושמועות על הגרוע מכל. וברקע – העריכה ממשיכה.
אני ממשיך לקבל הודעות סותרות ושאלות לגבי מצבו. אני מנסה תוך כדי לענות בנימוס לשואלים, כי כרגע אני ניזון בדיוק מאותן השמועות כמוהם. וברקע - העריכה ממשיכה בנחישות, הרי יום העצמאות לפנינו!
העיניים ממשיכות לקפץ בין מסך הטלפון למסך המחשב, הדיסוננס בין הראש לבין הלב מחלחל. כאשר העיניים מרוכזות במסך הטלפון וברקע מתנגנים בחגיגיות צלילי התזמורת והמקהלה, אני מבין שהסרטון הנ״ל כבר לא רלוונטי, צריך למצוא חלופה אחרת.
כיצד אפשר להמשיך בהכנת סרטון חגיגי, כאשר גדול חזני הדור תלוי בין שמים לארץ?!
עם התפילות חולף לנגד עיניי סיפור חייו של העילוי החזני:
הילד משה שטרן נולד בבודפשט כבן זקונים למשפחת חזנים ידועה. לכל 11 הילדים במשפחה, האחים וגם האחיות, היה כישרון מוזיקלי, אך מקטנות הבחין האב, החזן והמלחין ישראל שטרן, כי בגרונו של הילד משה טמון כלי יקר ערך, ועל כן אסר עליו לשיר ללא פיקוח.
בגיל 7 החל להופיע לצד אביו. בהיותו בן 10 הופיע לראשונה, באולם האקדמיה בבודפשט. בן 12 ערך את תפילת "אל מלא רחמים", באזכרה המרכזית לחוזה המדינה היהודית - ד"ר בנימין זאב הרצל, בבודפשט. כנער בן 17 לאחר שעלו לארץ, קיבל כבר את משרתו הראשונה כחזן עצמאי בימים הנוראים, בעיר רמלה. לאחר מכן הגיעה גם המשרה השנתית ברחובות, כאשר הועמדה לרשות הנער גם מקהלה מכובדת. שמעו של החזן יוצא הדופן, יצא גם מגבולות הארץ, ותוך מספר שנים הוא החל לכבוש את העולם.
אתמול בבוקר, אם היוודע דבר פטירתו, רציתי אינסטינקטיבית, להתקשר לאבא ולספר לו על האבדה הגדולה. שטרן ואבא - חברי אמת, שהכירו יותר מ-50 שנה, הופיעו זה לצד זה במשך יותר מ 30 שנה, וחלקו רעיונות ותקוות משותפות לגבי עתיד עולם החזנות. לא אשכח את החוויה העצומה כשהייתי נוכח, בפגישה או בשיחה משותפת של שניהם: הסיפורים, שיתוף הידע המקצועי, הכבוד והערכה ההדדית, היו לי תענוג של ממש.
אם כן, כיצד ייתכן שאבא לא יכתוב דברי הספד על גדול חזני הדור?!
ואז חוזרים לקרקע המציאות, אבא איננו - ועכשיו גם מוישה!
התיישבתי בכאב רב לכתוב את מודעת האבל בשם "יובל", ולאחר מכן הקשתי במילות החיפוש את המילה "שטרן" בארכיון. בין עשרות התוצאות נדהמתי למצוא את הדבר הקרוב ביותר להספד עכשווי של אבא:
בשנת 2014 קיימנו בהיכל, קונצרט הצדעה לשטרן, בחלקו השני של הקונצרט אבא הזמין את שטרן לבמה לביצוע יצירתו "ומפני חטאינו". אבא מגולל בקצרה את סיפור חייו של שטרן, ואף מודה לו בחום על מה שעשה עבורו גם באופן אישי, ממש כפי שהיה נוהג אילו היה כותב הספד.
כאשר דמעות אופפות את עיניי, החלטתי שבימי השבעה עדיף יהיה להראות את דבריו המרגשים של אבא כמו גם את אצילותו של מוישה, בעת כניסתו לבמה, בהופעתו האחרונה. ואילו את אחד מביצועיו הנדירים של שטרן מהארכיון, אביא בעתיד.
כאשר נשאל החזן משה קוסביצקי, בעת אשפוזו, מי לדעתו המתאים ביותר להחליפו? הוא ענה בלי היסוס: "החזן הצעיר משה שטרן".
שנתיים לאחר מכן, כאשר סיים את משרתו ביוהנסבורג, כבש שטרן את פסגת עולם החזנות, כאשר ירש את משה קוסביצקי, במשרתו כחזן הראשי, בבית הכנסת "בית-אל", שבבורו-פארק. והוא רק בן 33!
ממשה עד משה לא קם כמשה!
חבל על דאבדין.
ת.נ.צ.ב.ה.
שבת שלום וחודש טוב!
This browser does not support the video element.