הרבי מסאדיגורה נגד העלונים החרדיים: "עוות דברי התורה"

הכנסת ספר תורה בחצה"ק סאדיגורה (צילום: שוקי לרר)

בשיחה פנימית שנשא האדמו"ר מסאדיגורה לפני חסידיו בשבוע שעבר, הוא תקף בעקיפין את המגזינים החרדיים, ואת המוציאים לאור של עלוני סוף שבוע.

"כיכר השבת" מגיש את תמצית דבריו:

"ברצוני לומר הנה בדרך כלל אינני רואה עלונים, אבל נזדמן לי בשבוע העעל"ט לראות עלונים, וראיתי באחד המאמרים שנדפסו שהכותב מעמיד שאלה אודות אחד שיש לפניו ברירה לבחור חתן לבתו רק אחד משניים, אחד מהם עבר ליד ארון קודש וירק כנגדו ר"ל, ואחד שבייש את חברו ברבים, והרי כל אחד מבין שהעדיפות היא לאותו אחד שבייש את חברו ברבים, אך כמובן שהכותב רוצה לשנות את המוסכמות, ואותו עורך עלון כותב שיש להעדיף לקחת כחתן לבתו את זה שביזה את ארון הקודש ר"ל.

"והנ"ל מבאר את דבריו שאם ישאל השואל היתכן כזאת, התשובה לזה היא עפ"י המבואר בפירש"י סוף פרשת יתרו (שמות כ, כג) 'אשר לא תגלה ערותך, שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך וכו', ואתה נוהג בהם מנהג בזיון, והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה'. ומזה מגיע הכותב למסקנא שהאדם יש לו לב מרגיש, וא"כ קל וחומר ועל אחת כמה וכמה שהמביישו זהו מעשה חמור יותר מהמבזה את ארון הקודש, ולכן הוא ראוי יותר לחתן לבתו".

ובכן הפטיר הרבי בדרך צחות: "הנני מסכים שאותו כותב יקח לחתן לבתו את הבחור שביזה את ארון הקודש, ולו יאה כזאת, אולם ברצוני לומר בזה, שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הרי איתא בגמ' (סוכה נו:) 'בילגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה וכו', תנו רבנן מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה כו', כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק, וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה'.

"מאידך אמרו בגמ' (יומא כג.) 'מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו, נטל סכין ותקע לו בלבו, עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו כו', געו כל העם בבכיה כו''.

"והרי לפי מסקנתו של אותו כותב (מוציא העלון) מדברי רש"י, היו צריכים להשאיר את משמרת בלגה עם טבעת וחלונות פתוחים, ואדרבה להעניש בעונשים אלו את זה שהרג את חברו על גבי המזבח.

"אמנם הביאור הוא פשוט, כשמדברים אודות ביזויו של אדם בפועל לעומת הנהגה הגורמת בעקיפין לבזיון המזבח, בזיונו של אדם חמור יותר, אולם לעשות בפועל כדבר הזה ולבזות את מזבח ה' ר"ל, הרי זהו הדבר הנורא ביותר. ולכן לא שמענו כזאת שהמבזה את חברו כורתים אותו משבט הכהונה, אולם מי שביזה את המזבח ר"ל ראוי לעונש החמור הזה שכורתים אותו משבט הכהונה, וזהו חילוק פשוט מאד.

"אלא שבתחילה ממציאים "שיטה" ולאחר מכן כבר מוצאים דיבור ברש"י, וכביכול מתאימים את דבריו עם ה"שיטה" שהמציאו ומכריזים ואומרים - הרי הדברים מפורשים ברש"י".

הרבי הוסיף ואמר: "והנה כל מה שהזכרנו הוא רק דוגמא איך הם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ובודאי יש עוד כהנה וכהנה בכל העלונים, ולכן מן הראוי שלא לקרוא את כל העלונים.

"אמנם אין ברצוני לאסור זאת באיסור גורף, כי שמעתי שיש גם צד של תועלת בכל העלונים, כי יש שחושבים שטבע האדם הוא שמוכרח להגיע לשבת קודש עם קבוצת דפים כתובים והוא כחוק ולא יעבור, ולפני שהתחילו להדפיס את כל העלונים היו מגיעים לשבת קודש עם המגזינים שהם ממש טריפה, וכוונתי לאלו שכבר הזכרנו בעבר שהנני קורא להם "טריפה".

"ואשר על כגון דא ניתן לומר שעדיף כבר שיקנה כתב עת חילוני מאשר שיקנה מגזינים אלו, כי כשקונה כתב עת חילוני הוא יודע את חומרת הדבר וכי הוא עושה מעשה שאסור לעשותו, אבל על מגזינים אלו טועים לחשוב שהם ראויים ליראי ה', אך הנכון הוא שהם מלאים ארס ר"ל ולכן אסור לקרוא אותם כלל.

"ואם בעבר היו קונים לפני שבת מגזינים אלו, כהיום מגיעים לשבת קודש עם קבוצת העלונים שיש בהם דברי הבל אך אין בהם את הארס ר"ל, ויתכן שזהו מליצה טובה, אבל אליבא דאמת מן הראוי שלא לקרוא גם את העלונים".

הרבי המשיך ודיבר אודות עניין התפילה כדבעי בלי היסח הדעת, וכה אמר: "אם אמנם אי אפשר לאסור הכל, אך עם כל זה יש להוסיף ולעורר עוד, מהו פשר הנהגתם של בני אדם שמגיעים לתפילת קבלת שבת כשבידם כמה וכמה ספרים בכדי לעיין בהם בשעת התפילה, כמובן שאם יש הפסקה לפני קבלת שבת יש הצדקה לכך שמגיע לתפילת מנחה כשבידו ספרים ללמוד בהם בהפסקה לאחר התפילה, אך היתכן שנכנסים לתפילת קבלת שבת ופותחים ב"לכו נרננה" בד בבד כשבידו כמה ספרים בהם הוא מעיין בזמן התפילה.

"הרי כל אחד צריך לחשב את דרכיו, עליו להתבונן מה מעשיו כעת, האם מגיע לבית המדרש כדי להתפלל לפני ה', וכי אינו יודע את הכלל שזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. וכי נכון הדבר שתוך כדי לימודו הוא אומר "ועם תועי לבב הם" ומקיים את הפסוק בהידור רב. כשהוא עוסק בתפילה ואומר "לכו נרננה לה'", איך יתכן שבאותה שעה גם מעיין בספר, ואפילו כשמדובר בספר חשוב עד מאד, הרי אין זמן התפילה מתאים לזה.

"אמנם כמובן שזהו טוב יותר ממה שהזכרנו אודות העלונים, אך גם הנהגה זו לא טובה היא, ישמע חכם ויוסף לקח, יהודי צריך לדעת מה מטרתו, מהו רצונו, ומה הם מעשיו בפועל, וגם אם עדיין אין זה כך, לכה"פ צריך להמשיך ולעורר אודות זה".