ליארצייט של רבי משה לייב מסאסוב – ד' שבט
מה לומדים משיכורים וגזלנים?
רבי משה לייב מסאסוב היה מפורסם כאוהב ישראל, והיה ידוע באהבתו ודאגתו הרבה לכל אחד מישראל, ובמיוחד לעניים ולסובלים, וישנם סיפורים רבים ומופלאים על מסירות נפשו, ונקרא בפי כל: "אבי האלמנות והיתומים".
סיפור במוצ"ש משמו הוא סגולה לפרנסה.
וכמה סיפורים שימחישו מעט מהמעט מקדושתו וטהרתו, יראתו ואהבתו, שקודש קודשים היה רבי משה לייב...
איך 'מחזירים' למתנגדים?
פעם אחת, נסע רבי משה לייב עם שמשו שהיה אז צעיר רבי בער מראדושיץ למקום רחוק, שהיו בו שונאי חסידים ומתנגדים גדולים.
ושכרו במקום, חדר באכסנייה בעל קומה אחת, ולנו שם את הלילה...
למחרת בבוקר, כשנודע לאנשי העיר שהרבי הגיע לגבולם, שמחו ה'לצים' הבריונים, שיהיה להם ממה לצחוק, ומיד התקבץ המון רב סביב האכסניה.
התחילו הלצים לזרוק אבנים ועצים לעבר חדרם, וכשרבי בער ראה שאינם מרפים, אמר לרבו הקדוש רבי משה לייב 'האראה להם מה שאני יכול'...
כשרבי משה לייב ראה שהדבר מגיע לסכנת נפשות ממש, ניגש לחלון שיוצא לכיון השוק, והכריז בקול רם בזאת הלשון:
סומים, אלמים, חרשים, גדמים, וכל בעלי המומין במשמע, וכל הצריכים להיוושע, תבואו נא הנה חיש מהר! ותראו ישועת ה'...
ובאו כולם, ורבי משה לייב נתן לכל אחד ואחד תרופה לנפשו, והדבר עשה קידוש ה' גדול, ונסתמו פיות המקטרגים, וכולם פייסו את רבי משה לייב מסאסוב, ומאז פחדו מאד מהצדיקים ותלמידיהם, ומאוד נזהרו שלא יכוו בגחלתם.
מאמרותיו הידועות:
# מי אינו נקרא אדם? אומר רבי משה לייב:
'כל אדם, שאין לו בכל יום, שעה אחת שלו - אינו אדם'.
# "אם תכבוש כעסך, הלא טוב לך מאלף תעניות" – כשיש לך ניסיון בכעס, ואתה מתאפק ומתגבר, הדבר יחשב ליותר מאלף תעניות (תורת הרמ"ל, מבוא התפילה, אות ז').
# הקושי בניסיון העושר: "כמה קל לו לאיש עני לבטוח בה', כי במי זולתו יוכל לבטוח? וכמה קשה לאיש עשיר לבטוח בה', שהרי:
כל נכסיו קוראים אליו: בטח בנו"!
# הדרך בזה העולם הוא, כמו: חודה של סכין, מצד זה שאול, ומצד זה שאול, ודרך החיים - באמצע.
# בחן את עצמך – האם אתה אוהב את חברך? סיפר רבי משה לייב, שפעם אחת עבר ליד מסבאה, וראה שני גויים מחבקים ומנשקים זה את זה.
שאל האחד את חברו, האומנם אוהב אתה אותי באמת?
השיב לו חברו, וודאי באמת ובתמים. אמר הראשון:
איך תאמר שאתה אוהב אותי באמת, אם אתה לא יודע מה חסר לי!
אומר רבי משה לייב, באותה שעה למדתי:
שאין אדם מישראל אוהב את חברו באמת, אלא:
אם כן, הוא יודע מה חסר לו...
למה התעלף משאלה פשוטה?
פעם אחת, רבי משה לייב עזב את ביתו ונסע לזמן ארוך יותר מהרגיל, וכשחזר ילדיו הקטנים קפצו עליו, ושאלו: מה הבאת לנו? וענה רבי משה לייב: לא הבאתי כלום.
צעקו ילדיו: 'אבא, לא יתכן שנסעת לכל כך הרבה זמן ולא הבאת כלום'!
ותיכף ששמע זאת רבי משה לייב - התעלף.
כשהעירו אותו מעלפונו, שאלו אותו, מה קרה לך?
ענה רבי משה לייב, כששמעתי את הילדים צועקים 'אבא לא יתכן שנסעת לכל כך הרבה זמן ולא הבאת כלום' - ציירתי לעצמי, שזה בדיוק:
מה שישאלו אותי אחרי מאה ועשרים שנה...
לא יתכן שירדת לעולם הזה לכל כך הרבה זמן, ולא הבאת כלום, ומרוב פחד ואיימה, רבי משה לייב – שוב התעלף...
מה הלימוד מהשוליה של הגזלנים?
פעם הגיעו אנשים ליריד שבסאסוב, וכשהלילה ירד לא היה להם היכן לאכול, ונקלעו לביתו של רבי משה לייב, שהיה פתוח לרווחה לכל דיכפין.
והיטיבו ליבם במאכל ומשקה בביתו, וכשגמרו לסעוד בקשו לשלם, וסירב רבי משה לייב לקבל תשלום עבור מצות הכנסת אורחים.
לימים, רבי משה לייב נסע דרך היער, ופגעו בו חבורת גזלנים, וכמעט שרצחו אותו, אבל, אחד מהגזלנים הביט בפניו, והכיר בו, שהוא שנתן להם אוכל, והחיה את נפשם בעת שהיו ביריד בסאסוב...
ולכן, לא פגעו בו הגזלנים, ואף הביאו אותו לישון במאורתם.
והיה איתם נער אחד ששימש אותם, ובכדי להשתעשע, ביקשו מרבי משה לייב שיבחן את הנער בלימודו. שאל אותו רבי משה לייב, מה הוא לומד? ואמר, חומש ויקרא, ושאל אותו, מה הפירוש 'ויקרא'? והנער לא ידע לענות.
הגזלנים הכו את הנער מכות נמרצות, ורבי משה לייב התפעל מאוד, כיצד יתכן, שהנער לא צורח או בוכה, או מראה איזה תנועת כאב וצער.
ובבוקר, כשנפרד מהם רבי משה לייב, שלחו הגזלנים את הנער ללוותו כדי שיוכל לצאת מסבך היער, ושאל רבי משה לייב את הנער:
האיך עצר כח, ולא זעק - מכאב המכות?
ואמר הנער: 'מימי קטנותם מרגילים אותם, שלא יתפעלו ממלקות, שאם יתפסו למלכות, וייסרו אותם - יוכלו להתחזק, ולא יספרו את הסודות ומקומות במסתור של הגזלנים.
והם מלמדים לחשוב, על כל מכה ומכה שמקבלים:
שזאת היא האחרונה, שהרי אין מלקים לעולם...
ותשובה זאת, היטיבה בעיני רבי משה לייב.
ואמר רבי משה לייב, שתשובה זו לימדה אותו דרך בעבודת ה' יתברך:
בהתחזקות - וקבלת יסורים באהבה, לדעת:
"אז אייביג שלאגט מען נישט"! – "לא מכים – לעולם"!
גם כשמכים, זה רק לזמן קצוב, כי – לא מכים לנצח!
במילים פשוטות "קץ שם לחושך" – כל 'חושך' ו'מכה' סופם להיגמר...
עוד קצת אורך רוח, והישועה תגיע...
לא נבהל! רק - מוחה כפיים בשמחה?
פעם אחת בחורף, נסע רבי משה לייב על מגלשת שלג ('שליטען'), והיה שם הר גדול, וכשירדו מההר, ראו שה'שליטען' הולך להתהפך, ועוד מעט, יפלו ח"ו לעמק גדול.
כל האנשים שנסעו עם רבי משה לייב נבהלו, ורק רבי משה לייב - התחיל להכות כף אל כף בשמחה גדולה.
וישאלו אותו: 'לשמחה זו מה היא עושה'? והשיב בזה הלשון: איל וועל מיך באלד זעהן מיטין טאטין, שפרושו:
הרי בקרוב - אראה עם אבי... איזה מבט...
רבי משה לייב שמח ומחא כפיים... הוא הולך לפגוש את אבא...
אין פלא שנחרט על מצבתו: הרב, הגדול החריף והבקי, בוצינא קדישא ופרישא, קדוש יאמר לו, משים לילות כימים בעבודת השם ובתורתו ועשיית מצותיו, המפורסם מורינו הרב משה יהודה לייב זצללה"ה...
לע"נ רבי משה לייב מסאסוב בן רבי יעקב ואימו הצדקת רבקה, זכותם תגן על כלל ישראל, וכולם יזכו לכל הברכות והישועות, בחסד וברחמים, אמן!