פרק כ"א: לפני מספר ימים ציטטנו את דבריו של האדמו"ר הגה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע שנכתבו בשנת תרכ"ב (1863): "ישיבות אין מצוי במדינתנו... מכמה טעמים נכונים".
הפרקים האחרונים >>
- כשנתניהו נאם בביה"כ המפולג בין המתנגדים לחב"דניקים
- הסטירה לראש הקהל שהובילה להסכמה לחיבור נגד החסידים
- "ישיבות אין מצוי במדינתנו", אמר הרבי מצאנז; מדוע?
- כשהחסידים התאחדו בינם לבין עצמם והתקרבו למתנגדים
עשרים וחמש שנים עברו חלפו, ונכדו הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים הקים ישיבה: "לאשר בעוונותינו הרבים נתמעט הלימוד בתורתנו הקדושה מצעירי ימים בזמננו מחמת טעמים שונים". (ראה, שו"ת דברי חיים, ב, יו"ד, סי' מ"ז).
כך ה"טעמים הנכונים" התחלפו ב"טעמים השונים", והוקמה הישיבה. נשאלת השאלה, האם במשך התקופה שאצל החסידים לא הוקמו ישיבות, מה שהיה אצל ה"מתנגדים", גרמו לכך שבחורים חסידים ילמדו בישיבות של מתנגדים?
מזיכרונותיו של הרה"ח ר' יצחק גרשטנקורן (עמ' כג) אנו מבינים את הבעייתיות של אב חסידי לשלוח את בנו לישיבה ליטאית.
גרשטנקורן מיטיב לתאר את לבושו החסידי של הבחור הפולני: "לבושו של בן תורה בפולין היה בהכרח לבוש ישראלי מסורתי 'קאפוטה' ארוכה ואבנט על גבה ופאות ארוכות, ולא היה גורע מחתימת זקנו אף כחוט השערה", לעומת הליטאים ש"לבושם החיצוני של בני הישיבות, ואפילו של האדוקים ביראה שבהם, בני ישיבות "המוסר", לבוש אירופי היה: לבושים היו קצרות ולא זקנם".
ברם, למרות הבדלים מהותיים אלו, היו גורמים שהטו את הכף אצל מקצת חסידי פולין לטובת לימוד בישיבות ליטאיות. מלחמת העולם הראשונה, התפשטות החילוניות, והתחזקות התנועות היהודיות הליברליות, שלא פסחו על בני החסידים, גרמו לכך שהיו מקרב החסידים שהבינו שלא ניתן להמשיך את הלימוד בשטיבלאך כנהוג מימים ימימה, אלא שומה עליהם להכניס את בניהם לישיבה בה הנער יקבל כוחות רוחניים כבירים.
לכך החסידים פעלו בימים ההם בשלוש אפשרויות:
א. שליחת הבנים לישיבת ליטאיות.
ב. הקמת ישיבות חסידיות בנוסח ליטאי.
ג. הקמת ישיבות בנוסח חסידי, שרובן היו מקושרות לחצרות חסידיות.
היו בני חסידים שלמדו בישיבות ליטאיות, כגון ישיבת לומז'ה שמייסדה רבי לייזר שולביץ הקימה בפאתי פולין כמטרה ברורה להשפיע על החסידים, ואף אפשר להם לשמור על מנהגיהם ולבושם, כל זאת למרות התנגדות המיעוט החסידי בעיר.
עוד ישיבה שזכתה להוקרתם של החסידים, הייתה בסלונים שהחסידים זכו בה לכמעין אוטונומיה, כפי בימינו אצל חבורת החסידים בישיבת מיר בירושלים.
פעמים שהישיבה הליטאית קבלה על עצמה מנהגי חסידות על מנת למשוך צעירים חסידים שילמדו בה, כפי שנהגה ישיבת "תורת חסד" בלודז' שבראשיה כיהנו בוגרי ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקא, שכדי למשוך אליהם בחורים חסידים, החליטה ההנהלה לשמור על מנהגי ונוסח התפילה כקהילות החסידים ואף כתבה בתקנות הישיבה:
"אנשי הישיבה והתלמידים יהיו מלובשים בבגדים ארוכים ובאבנטים כמו שמלובשים חסידים ואנשי מעשה במדינת פוילין, היינו בלא מגבעות, צווארונים וחפתים מגוהצים".
מה יהיה אם אחד מבני הישיבה יפסיד להתלבש כמנהג החסידים?: "אם אחד מאנשי הישיבה ינהג את ביתו שלא... אזי יעזוב את המשרה שלו, ואין לו שום טענות ותביעות מעולם על חזקתו".
מפורסמת הבדיחה על חברותא ליטאי וחסידי שבשעה שלומדו את אמרת חז"ל על יונתן בן עוזיאל "בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף" (סוכה כ"ח ע"א), מיד החסיד השתומם מעוצם קדושתו של יונתן בן עוזיאל, ומאידך הליטאי החל להתפלפל האם יונתן בן עוזיאל חייב לשלם לבעלי העוף את תשלום העוף שנשרף...
מסתבר שבישיבת סלונים שילבו הבחורים את שניהם ביחד, כפי שאחד הר"מים תיאר בחדווה על בחורי הישיבה שמשלבים את הרגש החסידי, והמח הליטאי:
"צעירים בני חסידים שיופי של תמימות ואמונה חזקה שפוך על פניהם ומעיניהם נשקפה פקחות יתירה מהולה בנועם ורוך של יהודי חסידי, צעירים אלה נאחזים בסבך ההיגיוןוההבנה של לומדים ובעלי מֹח ליטאיםכאילו לפניך סניף של ישיבה ליטאית. ומה טובה וישרה התחברות זו של אש רגש חסידותי עם מֵי דעת והגיוןבאוהל תורה".
כך גם "ישיבת ר' איצ'ה" בוורשא בניהולו של הגאון רבי איצ'ה גרודזנסקי בה רוב תלמידיו היו ליטאים, אולם למדו בה גם חסידים בני המקום.
ברם, בסופו של דבר לימוד זה של החסידים עם הליטאים השפיע עליהם, כפי שמעיד הרה"ח ר' שלמה זלמן גוראריה במכתב אל כ"ק האדמו"ר הרייצ' (י"ד כסלו תרצ"ב) שביקר באחת הישיבות וכתב: "בהישיבה דפה יש חלק רב מגזע החסידים... הם קרים במאד בהנוגע לחסידות ואין להם כלל אמונה בהאדמו"ר שלהם, ושואלים מה יתן להם אם יסעו לאדמו"ר ויחטפו שיריים...".
כך גם שמואל בן ארצי (חמיו של בנימין נתניהו) ציטט בוגר של ישיבת מזריץ' שכתב שבישיבה פסק מלהאמין בסיפורי מעשיות חסידים.
מקורות ראה ב"הישיבות הליטאיות במזרח אירופה בין שתי מלחמות העולם", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, מאת בן ציון קליבנסקי, אוניברסיטת תל אביב תשס"ט
•
הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:
ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.
"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם:
את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים. אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שני הצדדים הם דברי אלוקים חיים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות