מי שלא לומד תורה, חוגג - בשמחת תורה?
בשמחת תורה, רוקדים עם התורה, יש ששואלים:
האם גם מי שכל השנה לא קשור לתורה, רוקד עימה?
כמובן שכן! אין שום קשר בין לימוד תורה – לשמחת תורה!
חג שמחת תורה לא קשור רק למי שלומד תורה, כי:
החג נובע מאהבתו הנצחית של הקב"ה אלינו.
והאהבה הזאת, נובעת מקשר פנימי - ברית אהבה, שלעולם - לא תופר!
ולכן, לרקוד עם התורה, פרושו:
הקב"ה אבא שלי - ואני בנו, ובאתי לחגוג איתו ועם תורתו הקדושה.
קשרי אב ובן – לעולם לא בטלים או מתנתקים.
יש לי שייכות לקב"ה, גם אם אני כרגע קצת מנותק ממנו.
ומי שכל השנה קשור לתורה, בשמחת תורה הוא רוקד ושמח בה:
מוכיח ומביע את רצונו להגיע - ל'יחוד' גמור עם התורה ונותנה!
יחוד שהוא בבחינת:
"קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל כולא חד"...
להתבטל לפניו, להתאחד ולהיכלל – בו!
אין קשר – אם יש קשר!
בשמחת תורה כולנו – שווים, ואין קשר לידיעתו בתורה.
ולכן, מכריזים בקהילות: 'תנו כבוד לתורה'!
מזכירים לציבור, שאנו שמחים בתורה – של הקב"ה, ולא:
ב'חלק' האישי שזכינו להשיג בתורה, וכותב על כך רבי נתן:
"שיהיה נזהר מאוד בהכבוד, שלא יקח הכבוד - בשביל עצמו ח"ו".
מטרת השמחה היא: "רק בשביל כבודו יתברך, רק שיחזור ויתן את כל הכבוד לתורה ולה' יתברך, שהוא אחדות פשוט עם התורה" (ליקוטי הלכות, הל' תפילת מנחה, יד').
קשרי אב ובן לא תלויים - בשום דבר!
בכל יהודי, יש נשמה אלוקית, ולכן, יש לו שייכות לקב"ה, כבן של מלך:
זהו קשר בל ינתק, ושלא תלוי - בשום דבר!
הוא אינו צריך - אישור או הוכחה על כך! ולכן:
שמחת תורה – שייכת לכולנו!
גם מי שמרוחק או מנותק מהתורה – רוקד איתה!
שמחת תורה נובעת, מקשרי האהבה בין האב לבן.
זוהי שמחה טהורה ופשוטה, מקשרי הפשוטים על הקב"ה:
בדיוק כמו שהקשר בין אב לבן – מובן, טהור ופשוט!
וכל מה שצריך לעשות ביום שמחת תורה:
לבוא לרקוד עם התורה - בצורה פשוטה וטהורה!
הריקוד מטהר אותנו לפני אבינו שבשמים, ומוכיח שאנו שמחים בו ובתורתו, ככה כולנו בפשטות ביחד - נגיל ונשיש בזאת התורה!
שמחת תורה נובעת מהאמונה הפשוטה, כפי שאומר הבעל שם טוב הקדוש: "אחרי כל השגותיי, הנני – פתי מאמין"!
ימינו תחבקני – בשביל להגיע ל'יחוד' גמור
בסוכות הרגשנו איך 'ימינו תחבקני', כל החמישים ואחת ימים שעברו, היו בשביל להגיע לשמחת תורה, שאז:
מתייחדים עם הקב"ה ותורתו – באחדות גמורה!
החיבור הנפשי לקב"ה ולתורה, הוא: מעל כל הסבר שכלי!
בשמחת תורה מחזקים את הקשר והחיבור לבורא עולם.
קשר 'אל מוות' שלא - ניתק לעולם!
הקב"ה 'אש אוכלה', ולכן, לא שייך לדבק בו, ולהבין את גודלו ורוממותו, כי:
'לית מחשבה תפיסא ביה כלל'.
לא שייך לדבק ב'עצמות' ה', ולכן, הקב"ה 'הטביע' את עצמותו בתורה, שהיא:
תרי"ג עצות ודרכים שדרכה – מתקרבים אליו.
ע"י קיום מצוה, מחזקים את הקשר עם הקב"ה, ונמשך על האדם אור עליון, מ'אור' ה'אין' סוף.
וזה נותן כח להתגבר על הקשיים שיש בעבודת ה', ומביא - לקרבת אלוקים.
לומדי תורה - 'עבדי' המלך!
לומדי התורה הם 'עבדי' ה' והם כ'משרתים' במלכותו.
'עבד': משועבד ועובד את המלך בכל זמן ומצב.
הנאמנות למלך נבחנת בכך: שהוא מוכן להתאמץ לעשות את רצון המלך, אף מתוך ויתור על רצונו האישי.
ברגע, שהעבד לא עושה את רצון מלכו, הוא יוצא – מהגדרתו כ'עבד'.
'בן' – נשאר 'בן' בלי קשר למעשיו!
כל יהודי הוא 'בן' של המלך, גם אם אינו לומד תורה.
בן זה – מהות, בלי קשר למעשים, ולכן:
קשר של 'בן' – נישאר לעד, ואינו בטל לעולם!
הבן של מלך, נמצא בארמון המלוכה, גם אם הוא קצת חצוף או לא מוצלח, כי:
ארמון המלוכה, הוא – הבית שלו! אין לו - בית אחר!
כולנו שווים וחשובים – לטובה!
הקב"ה אוהב וקשור לכל יהודי, ולכן, בשמחת תורה:
כולם עולים לקרוא בתורה, גדול וקטן – כל הרוצה - יבוא ויטול!
וכל מי ששמח בתורה בשמחת תורה – הקב"ה ממלא משאלות ליבו.
וזוכה לקבל את ברכות התורה, כי:
מי ששמח עם התורה - ברכות התורה חלות עליו!
וה' ברך את אברהם 'בכל', וגם אותך!
'שמחת תורה' – התורה שמחה ורוקדת עימנו
'שמיני' עצרת – 'שמיני' הוא מעל הטבע:
ה'בית אברהם' אומר, ששמיני עצרת הוא - מעל הטבע:
כמו שהאמונה, היא - מעל הטבע!
"שבע יפול צדיק וקם" – עד הסיפרה שבע עוד אפשר ליפול, אבל, כשעולים לספרה שמונה – עולים לאמונה, שם כבר לא נופלים.
האמונה מחזקת את האמון בקב"ה, ומחזקת את האדם שלא יתייאש ויפול: כי האמונה מתחילה בנקודה שהשכל נגמר - מעל הטבע!
והיהודי לומד, שהקשר שלו עם הקב"ה הוא - 'מעל הטבע'.
"שימני כחותם" - חתימת חוזה נצחי
ביום זה "שימני כחותם על ליבך" – 'שימני' אותיות 'שמיני'.
יום של 'יחוד' עליון בין עם ישראל - לה' יתברך!
כ'חותם' – השארת חתימה וחותמת סופית ונצחית בינינו לבין הקב"ה.
אומר הקב"ה לבניו, בניי יקיריי ואהוביי, שמח ומתפאר אני בכם:
"ישראל אשר בך אתפאר".
"תחתמני כחותם על ליבך" – ולנצח אל תשכחני!
היום, וכל השנה, שנזכה - אמן.
הצגת כל התגובות