פרק י"א: בתאריך י"ט בתשרי חול המועד סוכות בשנת תקנ"ח נפטר הגאון מווילנה, ונשבתה שמחת החג בעיר. זולת החסידים תושבי העיר שהמשיכו בחגיגות שמחת בית השואבה.
אירוע זה זעזע את המתנגדים, והם יצאו להינקם בחסידים על שחיללו את כבוד הגר"א בשעת הלווייתו.
הפרקים האחרונים >>
- מחלוקת הענקים על תורתו של האריז"ל הקדוש
- האגרת החריפה נגד הגאון מוילנה - אמינה או מזויפת?
- החסיד שהתחזה לבנו של הגאון מוילנה וטען שאביו מתחרט
- כשבעל התניא הציע שחכמי הספרדים יכריעו את הוויכוח
החרם נערך לא רק מפאת השמחה בהלוויה, אלא גם ובעיקר מחמת התחזקותם של חסידי וילנא, וכבר יום לפני פטירת הגר"א נתקבלו החלטות מאת גבאי הקלויז הישן נגד "כת קאלרינר", ש"מרימים קולם בתפילה ומחדשים דברים בשנוי נוסח התפילה". על רדיפות אלו לא עברו החסידים בשתיקה, והם פנו לשלטונות, ומכאן והלאה החלה פרשה של הלשנות קבוצה אחת על השניה.
כך בהושענה רבה סוכות תקנ"ח, הוכרז חרם נוסף וחריף כנגד החסידים, וירד כמהלומה נגד חסידי וילנא, והיחסים בין המתנגדים לחסידים שבלא הכי היו חריפים, לבשו צורה חדשה של פניה לערכאות רחמנה ליצלן.
עד אז המחלוקת הייתה פנימית בתוך המחנה היהודי, ואילו בשלוש שנים שלאחר חרם תקנ"ח, מאביב 1798 עד 1801 למניינם, נזקקו שני הצדדים לשלטונות הרוסיים ולא נרתעו מהלשנות האחד על השני. ההלשנות גרמו להדחת ראשי הקהל ממחנה המתנגדים, ומאידך להשלכתו לכלא של הגרש"ז מלאדי בפטרבורג.
כפי שבימינו במסגרת המאבקים שהיו בין ה"שונאים" ל"מחבלים", הורדו אברכים מהפלג הירושלמי שהייתה להם חזקה של "בעל קורא" או "חזן" בבתי כנסת שהגבאים תמכו בגישתו של רה"י מרן הגראי"ל שטיינמן, כך גם היה במאבקים בין ה"חסידים" ל"מתנגדים", ובפורים תקנ"ט (1799) החסידים בעיר וילנא בעזרת השלטונות הורידו את קורא המגילה מתפקידו בבית הכנסת הגדול, והחליפוהו בבעל קורא מהמחנה החסידי.
מתיאורי התקופה עולה שהיו חיילים מטעם השלטונות ששמרו על הקהל שלא יצאו מבית הכנסת במחאה על החילופים בתפקיד החשוב "בעל קורא"...
מקורות ראה בספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי
הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:
ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.
"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם: את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים.
אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שתי הצדדים הם דברי אלוקים חיים.
•
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות