גם מי שהתנתק מהתורה – התורה לא התנתקה ממנו!
למי שייכת השמחה - בשמחת תורה?
חג שמחת תורה - מביע את קשרי האהבה בין הקב"ה לבניו.
הקשר בנינו לבין בורא עולם, הוא:
קשר עמוק ופנימי – שלא בטל לעולם!
אנו רוקדים בשמחת תורה, כי אנו יהודים בניו של מלך מלכי המלכים, וכל רצוננו:
להיכלל, להתאחד להתבטל - במלך העולם!
ולכן, אנו מחבקים את התורה ורוקדים איתה בעוז:
וכך, מוכיחים את הקשר שלנו לנותן התורה, ומביעים את רצוננו, לאיחוד גמור, בבחינת:
"קודש אבריך הוא, אורייתא וישראל כולא חד"..
כולם שווים – בלי קשר ללימוד והשגת התורה!
בשמחת תורה כולם – שווים, בלי קשר להשגות של כל אחד בתורה.
כי השמחה נובעת מ'נקודת העצם' מכך:
שאנו בניו של נותן התורה, ושמחים - בו ובתורתו.
ולכן, בהרבה קהילות היו מכריזים ביום שמחת תורה: 'תנו כבוד לתורה'!
והיו מזהירים לכל אחד, שהשמחה היא בתורה של הקב"ה, ולא ב'חלק' שהוא זכה לקבל בתורה:
"שיהיה נזהר מאוד בהכבוד, שלא יקח הכבוד - בשביל עצמו ח"ו"
ומטרת השמחה היא: "רק בשביל כבודו יתברך, רק שיחזור ויתן את כל הכבוד לתורה ולה' יתברך, שהוא אחדות פשוט עם התורה" (ליקוטי הלכות, הל' תפילת מנחה, יד').
הקשר שלנו עם הקב"ה – לא תלוי בשום דבר!
זהו קשר של בן לאב, מעצם היותו בנים! עצם עצמותו!
לכל אחד מעם ישראל הוא בן למקום, ויש לו שייכות לקב"ה:
בקשר בל ינתק, שלא בטל לעולם, ולא תלוי - בשום דבר!
בלי קשר למה ומה - הוא, ואיפה נמצא היום, זה קשר של אב ובן – שלא צריך אישור או הוכחה! ולכן:
שמחת תורה היא – של כולם!
וזהו בדיוק – הבסיס לשמחה של שמחת תורה!
ולכן, כל אחד יכול לרקוד ולשמוח עם התורה, ואף:
אם הוא כרגע – מנותק או מרוחק ממנה!
שמחת תורה – שמחה על קשרי אהבה בן אב לבן.
שמחת תורה הוא יום מיוחד בעצמו. לכן, אין מצוות מיוחדות!
הוא יום טהור ופשוט מעצם עצמותו, ולכן, אין צורך לחייב בו מצוות מיוחדות.
כי היחס בין אב לבן, הוא יחס - פשוט וטהור!
כך ביום שמחת תורה, אנו רק צריכים להביא את עצמנו, כי אנו:
טהורים ופשוטים - ביום זה!
רוקדים ומטהרים לפני אבינו שבשמים, שמחים בו ובתורתו, ככה בפשטות, כולנו ביחד - נגיל ונשיש בזאת התורה!
שמחת תורה משקפת את האמונה הפשוטה:
ולכן, אין בו עשיה, על דרך שאמר הבעל שם טוב הקדוש:
"אחרי כל השגותיי, הנני – פתי מאמין"!
זהו יום של אמונה פשוטה!
יום שמחת תורה הוא איחוד וחיבור לאחד:
ה'ימינו תחבקני' – החיבוק שקיבלנו בישיבה בסוכה מהקב"ה.
כל מה שעברנו, מר"ח אלול ועד הושענא רבה, היה בשביל להגיע לתכלית:
להתייחד עם הקב"ה ותורתו - בשמחת תורה! באחדות גמורה!
יום שמחת תורה הוא ממקום של חיבור בנפש, שהוא: למעלה מהשכל!
עברנו מסע ארוך, ועתה:
מתחילים להנות מתוצאות המסע - הדבקות בה' יתברך.
לא שייך לדבק בה' יתברך, שהרי 'לית מחשבה ותפיסא ביה כלל' ולכן: מתנת התורה – החיבור והקשר בינינו לבורא עולם!
קשר 'אל מוות' שלא - ניתק לעולם!
הקב"ה 'אש אוכלה', ולכן, לא שייך להבין את גודלו ורוממותו:
'לית מחשבה תפיסא ביה כלל', ולכן, לא שייך להתדבק ב'עצמותו'.
כדי שנוכל לדבק הוא, הוא נתן לעמו אהובו את תורתו הקדושה, 'והטביע' בתורה את 'עצמותו'.
התורה היא - תרי"ג עצות ודרכים להתקרב לה' יתברך.
כל מצווה – מקשרת ומחזקת את הקשר בינינו לבין הקב"ה!
ומכל מצוה - נמשך על האדם 'אור' אין סוף – מהשורש העליון.
קיום תורה ומצוות, ומדמה אותנו ל'עבד' שעושה רצון אדונו.
כל מצוה מחדירה אור מאור ה'אין סופי' של התורה:
ומקשרת את האדם - לשורשו העליון!
ולכן, כל מאמץ שמשקיעים בקיום תורה ומצוות:
מקרבים את האדם לבורא עולם.
הדבקות ב'שורש' שייכת לכל אחד, זאת המציאות של כל אחד לעצמו.
לומד תורה הוא - מ'עבדי' המלך!
לומדי התורה נקראים 'עבדי' ה' – הוא משרתי המלך!
המהות של 'עבד': משועבד ומשרת את המלך, בכל עת, ובכל מצב.
'עבד' נמדד בנאמנותו למלך: וזה, דורש מאמץ, לעשות את רצון המלך, ולעיתים, לוותר על רצונותיך, האם אתה זוכה לעשות מלאכתך נאמנה?
'בן של מלך' – קשר שלא צריך הוכחה או סיבה!
השייכות של מי שלא לומד – לא בטלה מעולם!
המעמד שלו, הוא מעמד של 'בן מלך'!
לבן של מלך יש ערך - שלא נמדד, לא בטל לעולם!
'בן' של – זו מהות! ולא תלוי במעשים!
ולכן, 'בן' מלך – שווה לאין ערוך!
'בן של' – לא נבדק אם הוא מוצלח או כשרוני, והוא לא תחת ביקורת, האם יכנס לארמון המלוכה או לא!
ארמון המלוכה, הוא – הבית הטבעי שלו, אין לו בית אחר!
האם דיברת פעם עם ה'בוס' על הבן 'הלא יוצלח' שלו?
לא! וטוב שלא! הוא היה מראה לך את הדרך החוצה...
הקשר שלך עם הקב"ה הוא - 'אל מוות'!
קשר שלא ניתק לעולם, גם אם – אתה לא מודע לכך!
כולם חשובים ושווים – לטובה!
כל יהודי שווה – גדול וקטן רחוק וקרוב, בלי קשר לשייכות שיש לו כל השנה לתורה, ולכן, כולם עולים לתורה, קטן וגדול כאחד, וכל הרוצה - יבוא ויטול.
בשמחת תורה, הקב"ה ממלא - משאלות ליבו!
אתה שמח עם התורה - ברכות התורה חלות עליך!
וה' ברך את אברהם 'בכל', וגם אותך!
'שמחת תורה' – התורה רוקדת ושמחה עימנו
'שמיני' עצרת – 'שמיני' מעל הטבע:
אומר ה'בית אברהם', שיום שמיני עצרת הוא - מעל הטבע:
כמו האמונה, שהיא - מעל הטבע!
"שבע יפול צדיק וקם" – שבע אפשר ליפול, אבל, כשעולים לספרה שמונה, עולים – לאמונה.
היא נותנת לאדם את האפשרות - לקום מחדש:
לחיות באמונה, כי האמונה היא - מעל הטבע!
וזה מה שמחזק את היהודי:
הקשר שלו עם הקב"ה הוא 'מעל הטבע'.
שמחת תורה – שמיני עצרת הוא בבחינת:
"שימני כחותם על ליבך" – 'שימני' אותיות 'שמיני',
זהו יום של 'יחוד' עליון בין עם ישראל - לה' יתברך!
כ'חותם' - המשאיר את חתימת החוזה – הנצחית והסופית.
הקב"ה אומר בניי יקיריי ואהוביי, אני שמח ומתפאר בכם:
"ישראל אשר בך אתפאר".
תחתמני כחותם על ליבך - אל תשכחני לנצח!
כל יום, כל השנה, כל החיים - שנזכה אמן.