שנותיו כמו דור ודור
מספר הרב אברהם יוסף לייזרזון, יו"ר החינוך העצמאי: "פעמים רבות שמעתי מדודי הגאון פוסק הדור רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל על הערצתו המופלגה והבלתי-רגילה לרבי מליובאוויטש זצ"ל".
להלן שניים מהמכתבים ששיגר לרבי:
"לפאר מעלת הוד כבוד האדמו"ר מליובוויטש, גדול מרבן שמו מנחם מענדל שניאורסהן, שלומו הטוב ישגא סלה. אף כי לא נהיגי גבן דזעירא שאיל בשלמא דרבה, עם כל זאת יחד עם הכלל מצטרף אני לתפילה וברכת רבים לאיש אשר רבים צריכים לו, בברכה כי ימים על ימי מלך יוסיף לו ד'. כי שנותיו של מלך ומנהיג אינם רק שנותיו של היחיד אלא שנות דור ודור, ויגיע לגבורות מתוך ברכה ושמחה, כי גבר חסדו על יראיו. וחפץ ה' יצליח בידו להגדיל תורה ולהאדירה בכל העולם, ומהרה יזכה לחזות בנועם ד' באור חדש על ציון ובביאת משיח צדקנו".
כעבור חמש שנים שיגר שוב ברכה מיוחדת:
"גם אני הקטן מצטרף להודות לה' ולשמוח יחד עם רבבות ישראל, במלאות שבעים וחמש שנה להאדמו"ר המופלא והמיוחד הרבי מליובאוויטש שליט"א, אשר בדור הזה הוא מגדל אור המאיר ומפיץ קרני אור של אמת ואמונה בלבותיהם של ישראל די בכל אתר ואתר, ומחדיר בהם אור תורת ה' ומצוותיה. ויחד עם ההודיה על העבר, גם אני מצטרף לתפילה ולברכה הנישאת בפי כל, כי לא ימיש ה' חסדו מאתנו, ויאריך ה' ימיו ושנות ממלכתו, עד עמוד הכוהן לאורים ותומים במהרה בימינו אמן".
הטבילה הפוסלת
פעם הזדמן להרה"ח ר' בן ציון וישצקי להיפגש עם הגאון הפוסק הגדול רבי שמואל וואזנר שליט"א בביתו. הרב האיר לו פנים במיוחד. מתברר שבהיותו בחור בוינה זכה הרב וואזנר להתקבל יחד עם חבריו לספסל הלימודים אצל הרבי הריי"צ. בין הדברים, הוציא הרבי ממגירת שולחנו הטהור תמונות של בחורים הלומדים תורה במסירות נפש ברוסיה, וקרא להם ללמוד ממסירות נפשם של אלו. הרב וישצקי, 'בוגר' מחתרות ברית המועצות לשעבר, התחבב תיכף על הרב. באווירה זו אזר הרב וישצקי אומץ, וביקש לברר עימו אם יש אמת בסיפור אשר שמע שהרב שליט"א שימש כאחד מגיבוריו הראשיים. הרב וואזנר חייך, והגיב: "אמת הדבר. אספר לך את פרטיו בדיוק כפי שהם התרחשו":
- היה זה בשנות הכפי"ם. יום אחד הגיע לביתי יהודי, חסיד חב"ד. בנו הגיע לא מזמן לגיל מצוות. במקביל החלו להתעורר אצלו בעיות בריאות שונות. גם לאחר היוועצות עם רופאים, הם לא הצליחו לרדת לשורש הבעיה, כך שגם הטיפולים השונים שניתנו על ידי הרופאים, לא הועילו. בצר לו פנה החסיד אל הרבי.
מענה הרבי לא אחר לבוא: "בדיקת התפילין".
למרות שהיו אלה תפילין חדשות שנרכשו מסופר טוב וירא שמים מופלג, והיה עדיין ניתן לחוש בריח המיוחד של הרצועות והבתים החדשים, עם זאת, לא היסס החסיד ומסרם תכף לבדיקה אצל סופר סת"ם מומחה בבני ברק. הוא הסביר לו את דחיפות העניין, ואכן עוד באותו יום חזר הסופר עם תוצאה ברורה:
הכול בסדר גמור. פרשיות יפהפיות. כשרות למהדרין.
"לא הייתי מופתע", סיפר לי החסיד, "הסופר אמנם אינו נמנה על בני קהילתי, אך ביררתי אודותיו היטב, ושמו הולך לפניו. אף שילמתי לו טבין ותקילין, ולא ציפיתי למסקנה פחות טובה".
חלף זמן נוסף ובינתיים ממשיכות בעיותיו של הנער להטריד אותו, את אביו ואת כל המשפחה. הם היו אובדי עצות. אפילו את הרבי כבר שאלו. אם כן, מה עוד ביכולתם לעשות. שבוע רדף שבוע, והבעיות המציקות אינן נותנות מנוחה. בצר לו החליט החסיד לפנות שוב אל הרבי. הוא שוב גולל את מסכת ההסתבכויות מהן סובל בנו הצעיר, והוא כמובן אף ציין את העובדה שהוא מילא אחר הוראת הרבי לבדוק את התפילין, וב"ה נמצאו התפילין כשרות ומהודרות בתכלית.
כבר ביום שלמחרת קיבל הלה את מענה הרבי שכלל שתי מילים בלבד: "בדיקת התפילין".
עתה היה ברור לו כי מסתתר כאן משהו. הוא תכף תר אחר סופר סת"ם מומחה אחר. הדגש הפעם היה על מומחה. הוא אף סיפר לי את שמו של הסופר ששמו אכן הלך לפניו בכל העיר. בנוסף למומחיותו כסופר, הוא היה גם יהודי תלמיד חכם מופלג. הוא הביא לפניו את התפילין, והפציר בו שיגלה את הבעיה. המומחה נעתר לאתגר השמיימי.
לאחר מספר שעות חזר אליו הסופר. "בחנתי בעין בוחנת כל אות וכל תג. עברתי על הפרשיות שלוש פעמים. פשוט הפלא ופלא. תפילין יפות ומהודרות כאחת. חיפשתי בכל כוחי לפחות פסול אחד של 'לכתחילה', זאת אומרת, פסול כזה שאינו מעכב בדיעבד, שעדיין ניתן לברך עליו, אך חסר בהידורו, הוא אינו 'לכתחילה'דיק'. אך מוכרחני להודות כי לא הצלחתי לאתר גם דבר כזה".
הפעם לא השתהה החסיד והוא תכף התיישב לכתוב מכתב לרבי. מכתב שלישי... הוא ציין את מומחיותו של הסופר הבודק, את עובדת היותו תלמיד חכם מופלג, והוא כמובן ציטט את הדברים כפי שאמרם. לא גרע ולא הוסיף. הוא סיים את מכתבו הקצר בהבעת חוסר אונים, ושוב ביקש את ברכת הרבי.
יום לאחר מכן קיבל חסיד זה את תשובת הרבי הבאה: "בדיקת התפילין. יתייעץ עם רב בעירו".
הוא הגיע אליי לאחר שכבר מסר את התפילין לסופר מומחה שלישי. גם הוא כקודמיו השתדל במאמצים רבים לאתר את הבעיה, אך גם הוא הסיק את מסקנת קודמיו: התפילין כשרות למהדרין. עתה הוא הגיע אליי עם התפילין, תולה בי את עיניו בתקווה כי אפתור את התעלומה. עיינתי בתפילין, וראיתי כי הן אכן יפות במיוחד.
היה לי ברור כי אם הרבי דורש פעם אחר פעם לבדוק את התפילין, יש כאן דבר שעדיין לא נבדק. יש כאן דבר שלא התברר עד הסוף. לאחר מחשבה ארוכה ביקשתי לזמן אליי את הסופר שכתב את הפרשיות הללו.
כאשר הלה סר לביתי, ראיתי כי עומד לפניי אדם ישר וירא שמים מופלג. ביקשתי שיספר לי על עבודתו, מתי החל, אצל מי למד, וכן הלאה. לאחר שיחה ארוכה, ציין הלה כי הוא מקפיד לטבול במקווה כל אימת שמתיישב לכתוב פרשיות תפילין או מזוזות. מאחר שהוא סיפר לי קודם לכן על מקום מגוריו, ובאותו זמן לא היה מקווה באזור זה, שאלתיו לתומי, כיצד הוא מסתדר עם המרחק. אז הוא השיב לי את הדבר המדהים הבא:
- מאחר שההקפדה שלי בטבילה לפני כתיבת הפרשיות נעוצה בכתיבת שם ה', ומאחר שבמקביל קיים אצלי קושי להגיע למקום המקווה, פיתחתי לעצמי נוהג, לכתוב הכל בלי שם ה', ובכל המקומות שיש לכתוב את שם השם, אני משאיר מקום ריק. לאחר מכן, כאשר מזדמן לי לטבול במקווה, אני חוזר וממלא את כל אותם חללים בכתיבת שם ה'...
הבהלה שאחזה בי, בצירוף ה"אוי ווי" הספונטאני שנפלט מפי, הבהירו היטב לסופר התמים כי אירעו כאן דברים חמורים ביותר. הבהרתי לו כי הפרשיות של בן אותו חסיד, כמו גם כל הפרשיות שיצאו תחת ידו, הינן פסולות אף בדיעבד. הוריתי לו כי דבר ראשון עליו ליצור קשר עוד באותו יום עם כל לקוחותיו ויורה להן בשמי לבל יניחו יותר את התפילין שרכשו אצלו. ובמקביל עליו להפסיק לאלתר את מלאכת הסופרות, עד אשר ישב וילמד מחדש את כל ההלכות הנוגעות למלאכה אחראית זו, ויהיה בקיא בהן.
וסיים הרב וואזנר שליט"א:
- הרבי בצדקותו ראה ברוח-קדשו כי התפילין פסולות, ואני שמחתי כי נפלה בידי הזכות לגלות את מקור הבעיה, ולהציל בכך את כל הלקוחות בעבר ובעתיד של סופר זה...
בזכות המהר"ל
בחטיפת המטוס לירדן על-ידי המחבלים בשנת תש"ל, היה בין החטופים הגאון המפורסם רבי יצחק הוטנר זצ"ל בעל "פחד יצחק". העולם היהודי עקב בדריכות ובחרדה אחר הנעשה בזארקה, שם חנה המטוס החטוף ונשלט על-ידי החוטפים מחבלי אש"ף. והנה בהתוועדות שבת קודש של אז אמר הרבי:
- ישנו יהודי אשר "קאכט זיך" [=עוסק ב'להט'] בתורת המהר"ל והרי המהר"ל היה עוסק בהצלתם של ישראל גם באופנים של למעלה מהטבע, וממילא זכותו של המהר"ל תעמוד לו להינצל ללא פגע.
ואכן, תוך ימים ספורים, להפתעת ותדהמת העולם, החליט המלך חוסיין לעשות שפטים באלפי מחבלים, במבצע המפורסם של "ספטמבר השחור", ותוך כך ניצלו החטופים בנס ללא כל פגע. הגר"י הוטנר זצ"ל בא אחר כך אל הרבי לביקור- תודה מיוחד.
כשיצא מחדרו של הרבי סיפר להרה"ג ר' נחום זווין, כי עד שנת תש"י היה לומד עם הרבי בחברותא. הוא גם שאל את הרב זווין, אם הבחין שלרבי אין שיניים, וכשענה בחיוב, הסביר לו הרב הוטנר ששיניו של הרבי נשרו מפיו, מרוב פרישותו בתקופת שהותו בברלין ובפאריס, בבחינת 'הושחרו שיניו מפני התעניות'.
"ומה יקרה אם תיסע באניה?"
סיפר הגאון החסיד רבי משה לנדא שליט"א רב אב"ד בני ברק:
באחד ממסעותיי בשנים האחרונות לצורך שחיטה כשרה במדינת אורגוואי, פגשתי שוחט מקומי ירא-שמים בשם הרב אברמצ'יק שהגיע לעיר לאחר מלחמת העולם השניה, ובעודנו משוחחים, הרבה להתלונן לפנינו על הסביבה שהוא חי בה - אין לילדיו היכן ללמוד וכו' - ולבסוף אף הביא עמו את ילדיו לאכסניה שלנו ביום השבת, בהסבירו שהוא עושה זאת כדי שהללו יראו כיצד יהודים עושים שבת יהודית של ממש.
משלא פסק מתלונותיו, שאלנוהו מדוע בכל-זאת הוא נשאר כאן, ואז השיב:
- הרבי מליובאוויטש ציווה עלי לשמש כאן שוחט. אני צריך רבי שיאמר לי שרשאי אני לצאת מכאן, וכיוון שאין לי רבי, אני נשאר.
כאן נדלקה התעניינותנו - מה היו הקשרים שלו עם הרבי? - ולבקשתנו השמיע לנו את הסיפור הבא:
- לפני המלחמה למדתי בליטא אצל הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, ולאחריה הגעתי לאורוגוואי עם אבי. באותה עת מצב היהדות באורוגוואי היה בכי-רע, וכששמעו אנשי הקהילה שלמדתי בישיבה, החלו להתייחס אליי כמעין רב ופוסק והיפנו אלי שאלות בכל עניין הלכתי.
בין השאלות הללו היו אמנם כמה 'קלות' שידעתי להשיב עליהן, אך מובן שהיו גם שאלות מסובכות שלא ידעתי לתת להן מענה ראוי, לפיכך רשמתי לעצמי שאלות אלה בתקווה שבעתיד אמצא זמן לפנות אל מורי לשעבר הרב קמינצקי ולקבל ממנו תשובות נכונות. כעבור כמה שנים - בתחילת שנות היו"ד - התקבץ אצלי מספר ניכר של שאלות, והחלטתי שהגיע הזמן לנסוע אל מורי הרב קמינצקי שגר אז בארה"ב, על-מנת לברר עמו את השאלות הללו, ובעיקר אותן שאלות בחלק אבן העזר שהתעוררו לאחר השואה.
כשהגעתי לניו-יורק, פניתי להרב קמינצקי, ולאחר שהשיב לי על השאלות מה שהשיב, אמרתי לו שרצוני לנצל את הביקור ולבקר אצל גדולי הדור. על-כן אני מבקש ממנו רשימה של הרבנים הגדולים ביותר. הרב קמינצקי נתן לי את רשימת השמות שביקשתי, ובסופה רשם את שמו של הרבי והעיר שהוא אמנם אברך צעיר שרק עכשיו הוכתר להיות אדמו"ר, "אך בכל אופן כדאי לך להיכנס".
לאחר כמה ימים אכן נכנסתי ליחידות, והנה בעודנו משוחחים, הרבי פונה אלי ושואל כיצד אני מתכוון לחזור לאורוגוואי... תחילה לא הבנתי את פשר השאלה וסיבתה - הרי לא באתי אל הרבי להתייעץ עמו מתי וכיצד לחזור לאורגוואי, ומה פתאום הוא 'מתערב' לי בענייני הנסיעה? - על-כל-פנים הבלגתי ועניתי בנימוס שאני חוזר במטוס. שאל אותי הרבי:
- מה אתה ממהר? ומה יקרה אם תיסע באניה?
כאן כבר יצאתי מהכלים. מניין לו לאדמו"ר הצעיר 'חוצפה' לומר לי במה לנסוע ובמה לא לנסוע, אך הבלגתי גם הפעם. כשחזרתי להרב קמינצקי, סיפרתי לו את תוכן השיחה עם הרבי ובכלל זה את עצתו הלא מובנת להפליג בים ולא לטוס. הרב קמינצקי הגיב ואמר שהדבר אמנם מוזר אבל "למיחש מיבעי". קיבלתי אפוא את העצה, על-אף התמיהה, והחלטתי לשנות את תוכניותי ולחזור בספינה במקום במטוס כעצת הרבי.
כשחזרתי לאורגוואי, נדהמתי לשמוע שהמטוס שהייתי אמור לטוס בו נפל ואיש מנוסעיו לא ניצל. היחיד ברשימת הנוסעים שניצל הייתי אני, וידעתי שקיבלתי את חיי במתנה רק הודות לשאלת הרבי: "ומה יהיה אם תיסע באניה"...
מובן שנעשיתי בבת-אחת לחסיד של הרבי, ובשנה הבאה נסעתי שוב לארה"ב, והפעם כדי לשהות במחיצת הרבי בימים הנוראים, ואילו אבי ששמע מפי את סיפור הצלתי מיד לאחר שאירע בשנה הקודמת, שלח עמי לרבי 'פדיון'.
בעשרת ימי תשובה פניתי להרב חדקוב שברצוני להיכנס ליחידות. הרב חדקוב קבע לי תור בשעה ארבע לפנות בוקר, וכשהגעתי באותה שעה לחדרו של חדקוב הכניסני מיד אל הרבי. באותה יחידות, הורה לי הרבי בין-השאר לומר לאבי שירחיב את חנותו, ונתן לי עשרה דולרים כדמי השתתפותו בהרחבת החנות...
מאז נסעתי מדי שנה לארה"ב כדי לשהות במחיצת הרבי בעשרת ימי תשובה, ובכל ביקור הייתי מביא לרבי את חלקו בהרחבת החנות - מחצית מהרווחים שנאספו במשך השנה. באחת היחידויות הרבי הורה לי ללמוד שחיטה, וכך הייתי לשוחט של עופות וגסות. זה תפקידי, ואף שמתאווה אני לצאת, מחויב אני קודם-כל למלא את רצונו של הרבי ולהיות שוחט באורוגוואי, וכמו שאתם רואים הריני נשאר...
מקווה בברלין
סיפר הרב שלום דב קובלקין, מחשובי הסתדרות הרבנים בארה"ב :
כשהגאון המפורסם הרב יוסף דב סולבייציק מבוסטון נסע לנחם את הרבי בשנת תשכ"ה (כשישב 'שבעה' על אמו הרבנית חנה ע"ה) ליוותי אותו בנסיעתו הרבי, ובמכונית אמר לי דברים נפלאים על הכרותו עם הרבי ועל הסיבה שהוא כה מעריץ אותו.
הוא גילה שהיה נפגש עם הרבי עוד בברלין. הם נהגו להיפגש בדרך-כלל אצל הגאון ר' חיים העלער ובאותן פגישות החלה להיווצר הידידות שלהם.
כאן סיפר לי מדוע הוא מחזיק כל-כך מהרבי:
- "פארוואס, מיינט איר, איך האלט אזויפיל פון דעם ליובאוויטשן רבין? איר ווייסט אז איך בין ניט קיין חסיד... ווייל איך קען אים פון ברלין" [= מדוע אתם חושבים אני אוחז כל-כך מהרבי מליובאוויטש? אתם יודעים הרי שאינני חסיד... זה משום שאני מכירו מברלין".
ומיד הוסיף:
- לא הכל יודעים מיהו באמת הרבי. הרבי החזיק אצלו תמיד מפתח של המקווה והיה הולך לטבול במקווה מדי יום, לאחר שביקר באוניברסיטה בסיבות השעה שתייים-שלוש אחר-הצהריים. איש לא ידע על מנהג זה של הרבי וגם לי-עצמי הדבר נודע רק במקרה.
פעם אחרת הצעתי לרבי לשתות משהו ביחד. הרבי סירב, וכשהפצרתי בו, הבנתי שהוא צם באותו יום. זה היה יום שני, והרבי התענה בה"ב.
"תאר לך", אומר לי הרב סולובייצ'יק, "תלמיד בברלין שלכאורה עוסק בלימודי חול כמו אחרים, ובסוף מתברר שמה שמונח לו בראש זה מקווה ובה"ב..."
"הדברים הללו", אמר לי הרב סולובייצ'יק, "הם שהתחילו לפתח בי את תחושת ההערצה כלפי האדם הגדול הזה. דווקא הפרטים ה'קטנים' הללו עשו עלי רושם אדיר. בנוסף לכך, כוח הזיכרון שלו הוא מופלא, "געוואלדיק", ומימי לא ראיתי אדם בעל כוח זיכרון כזה וכזו ידיעה מופלאה בתורה.
וכאן עבר הרב סולובייצ'יק לדבר על הבנתו של הרבי בתורה. ואני זוכר שהוא התבטא:
"אנחנו, בית בריסק, איננו אוחזים בשיטת הפלפול של פולין, אבל הרבי יש לו 'געוואלדיקע הבנת התורה".
אחר-כך הוסיף ואמר לי:
"היו אתי בברלין גם יהודים מחוגים אחרים שנחשבים לגדולי תורה מפורסמים, אבל שם באוניברסיטה התנהגו כמו שמתנהגים באוניברסיטה. ואילו היהודי הזה (הרבי) התנהג שם בברלין בדיוק כמו שמתנהג יהודי בוורשה או בקרמנצ'וג. יהודי שברלין לא עשתה עליו שום רושם ולא השפיעה עליו כהוא-זה".
וממשיך לספר הרב קובלקין:
הנסיעה בת השעה הגיעה לקיצה, והגענו לבית אמו של הרבי ברחוב פרזידנט. במקום היו כבר הרבה רבנים, אדמו"רים וגדולי תורה חשובים שהגיעו לנחם את הרבי, אך כששמעו שהגאון הרב סולובייצ'יק הגיע, פינו עבורו דרך תוך רגע ונכנסנו במהירות לחדר הקטן שהרבי ישב בו.
כשהרב סולובייצ'יק נכנס, הרבי שישב על שרפרף קטן נעמד לכבודו מיד. עוד קודם-לכן הוכנה בחדר כורסה מיוחדת עובר הרב סולובייצ'יק שסבל מכאבים בגבו, ומיד כשהתיישב אמר לו הרבי:
- בדברי תורה הרי אי-אפשר לשוחח, כי 'פיקודי ה' ישרים משחי לב' וכעת זה מצב של אבילות.
אבל מיד עבר לדבר על הלכות אבילות והתפתחה שיחה בענין גדר אונן. ככל הזכור לי, זה היה בקשר לעובדה שהרבי התפלל ערבית במוצאי שבת בהיותו אונן.
בהמשך התפתחה בין הרבי והרב סולובייצ'יק שיחה עירנית ומקיפה בגדרי אונן בהלכה. איני זוכר פרטים בשקלא-וטריא ההלכתית; אני רק זוכר שהרבי התבטא:
- נו, דאס איז דאך א רמב"ם. (כלומר שברמב"ם מדובר בנושא זה)
הרב סולובייצ'יק הגיב:
- ליובאוויטשער רבי, ליובאוויטשער רבי, ס'דאכט זיך מיר אז אז ס'איז נישטא אזא רמב"ם! [= דומני שאין רמב"ם כזה].
הרב סולובייצ'יק שידע שהרבי בקיא בכל חדרי התורה, התפלא לשמוע מהרבי דברים שהיה ברור לו שאינם מפורשים ברמב"ם, אבל הרבי הבהיר מיד:
- יע, יע, איך ווייס, סאיז ניט אין יד החזקה אבער ס'איז דאך א 'פירוש המשניות' [=כן, כן, אני יודע, זה לא ב'יד החזקה' אבל זה מופיע ב'פירוש המשניות להרמב"ם'].
עבורי, כעומד מן הצד, זה היה מדהים לראות את הרבי והרב סולובייצ'יק, שניהם סיני ועוקרי הרים, מתפלפלים ביניהם, ובעיקר נדהמתי מסגנון הדברים - הפרחת מראי-מקומות לחלל האוויר כמעט מבלי לציין את הדברים עצמם.
הביקור ארך כמעט שעתיים. לא יכולתי לשמוע את כל הדברים כי הרב סולובייצ'יק ישב בסמוך לרבי והשניים שוחחו ביניהם כמעט בלחישה. אני עמדתי מאחורי הרב סולובייצ'יק, וגב הכורסה שלו הפריע לי לשמוע מה דיברו.
כעבור כמה שבועות הגעתי שוב ל"ישיבה יוניברסיטי", והרב סולובייצ'יק מספר לי שהרבי שלח לו מכתב תודה על שהגיע לנחמו, וכאן ציין בהתרגשות רבה את העובדה שהרבי ביקש בשולי המכתב את סליחתו על שבתחילת הדברים אמר "כך כתוב ברמב"ם" - שמשמעו בפשטות ספר 'היד' - בעוד שהתכוון לפירוש המשניות. חבל שאין לי את נוסח הדברים, אך לפי זכרוני התוכן היה שהסליחה היא על כך שבאמרו שהתכוון לפירוש המשניות ניסה כביכול לפרש את דבריו הקודמים. הרבי אמר שלאדם אסור לפרש את דבריו שלא כפי שהובנו בפשטות...
והרב סולובייצ'יק אמר לי על כך:
- תופעה כזו רואים רק אצל הרבי מליובאוויטש, שב'ערלעכקייט' שלו, אין כדוגמתו בעולם. 'גדול' אחר כבר היה מוכיח לי שאני טעיתי, ואילו הוא מצא לנכון להתנצל על דבר שכזה. ער איז אמת אליין [= הוא האמת בעצמה] והוא עוד ביקש את סליחתי על כך... לכן אני כל-כך מעריך את הרבי.
בכח החסידים
הגאון רבי אברהם סופר זצ"ל אב"ד זגיעריץ באיטליה, ובנו של הגה"ק בעל "התעוררות תשובה", שזכה להתחבב על גדולי הדור לפני מלחמת העולם השנייה, היה נכנס הרבה אל הרבי, ומפעם לפעם היה זוכה לשמוע מהרבי חידושים של ה"חתם סופר". פעם כשהרבי אמר לו משהו מהחתם-סופר במסכת עבודה זרה, הרהיב עוז ופנה אל הרבי: כיצד זה זוכר רבנו גם "פארוופענער חתם סופר" שגם מזכרוני אני, נכדו של ה"חתם סופר", הוא נעלם? והשיבו הרבי בגודל ענוותנותו: "בכוח החסידים הוא".
ובקרב קדושים
מרגלא בפיו של הגאון הצדיק רבי אלחנן היילפרין שליט"א גאב"ד החרדים בלונדון סיפור נפלא אודות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש והיות שרציתי לוודא הפרטים בזה, דיברתי עמו באופן אישי ואני מעתיק את הדברים מפיו מילה במילה.
וכך סיפר:
"באחת משיחותיי עם הגאון הצדיק רבי משה מונד זצ"ל אב"ד מיקולייב, שהיה מחשובי חסידי בעלזא בדור הקודם, שהתגורר בפאריס ואחר-כך בלונדון ושם מנו"כ, הזדמן לנו לדבר אודות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש.
והנה, ברגע שהזכרתי את הרבי, אמר הרב מונד בהתרגשות רבה: "הליובאוויטשער רבי הוא איש קדוש". אני, שהכרתי אותו שאינו רגיל להגדיל ולפאר את הצדיקים שאינם מאדמו"רי בעלזא, התפלאתי שמתבטא בלשון זה אודות האדמו"ר מליובאוויטש, ואז הוא סיפר לי:
"פעם נזדמן לי לנסוע ברכבת בין-ארצית באירופה בדרכי מפאריס לוורשה. והנה הבחנתי באברך בעל צורה עדינה ומרשימה שחיפש את התא שלו והתיישב באחד המושבים מתוך הארבעה שהיו בתא. לאחר כמה תחנות, נכנסה נוכרית אחת לאותו התא לפי המקום שהיה רשום לה בכרטיס, ואז קם אותו אברך, יצא מהתא (אף על פי שהיה פתוח והיו שם עוד אנשים) ונעמד בירכתי אחד הקרונות, וכך היה שקוע בלימוד בגמרא קטנה שהייתה בידו במשך כעשר שעות.
כל זה נמשך החל מזמן קצר לאחר תחילת הנסיעה שיצאה בשמונה בערב מפאריס, עד שהגיעה לתחנת קטוביץ ב-7.30 בבוקר. נוסעים עלו וירדו, רוכלים הסתובבו, וכל הרעש וההמולה כלל לא נגעו ולא פגעו באותו אברך, שעמד ולמד בלי הפסקה לרגע אחד.
נפעמתי מאוד מן המחזה, אבל לא ידעתי מיהו האברך. בתחנת קטוביץ ירדו הרבה נוסעים וגם אותה נוכרית. האברך ראה שהתא התפנה ונכנס לשבת והמשיך ללמוד.
בהגיע הרכבת לתחנה בוורשה, ראיתי קבוצה מחסידי ליובאוויטש שבאו לקדם את פני האברך בבית הנתיבות, ואז נתברר לי כי זהו חתנו הצעיר של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש".
This browser does not support the video element.
הרב למיסיונר: "אתה לא מכיר במחלה שלך" (ארכיון)
צוואת האבא
מדברי כ"ק האדמו"ר ממאקאווא קרית-אתא: "יומיים לפני הסתלקותו של אבינו זצוק"ל, כשחזר מבית-המדרש, דיבר לפתע על כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל ואמר: "אינכם יודעים כלל על גדלותו של הליובאוויטשער רבי, שהיא למעלה מעלה מכל ההשגות שלכם!".
אינני יודע לאיזה עניין אמרו, שבכלל לא דובר בנושא זה, ואולי מן השמים סיבבו, בבחינת "רואה את הנולד", למען נדע להישמר ולהיזהר בכבודו. גם בקיץ שלפני זה דיבר בשבחים נוראים לאין שיעור ולאין קץ על גדלותו. יש דברים שחייבים לגלות ולספר, ולא נמנע טוב. אמר: "אינכם יודעים ואינכם מבינים כמה גדול וקדוש יהודי זה!", ובסגנון דומה הוסיף לרמז על גדלותו של קדוש אלקה זה זי"ע.
שמעתי ממחותני גאב"ד קוממיות זצוק"ל, שלפניו חנף לא יבוא, שהיה מעיין במאות ואולי אלפי שיחותיו ומאמריו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, והיה מתפעל מהם כל-כך, עד שאמר שאי-אפשר אפילו בחוט השערה לתפוס אותו... והדברים פשוטים ואין צריך לאמרם אלא לסבר את האוזן. ואנו יודעים מפיהם של צדיקי אמת זצוקללה"ה כמה הפליגו בגדלותו ובקדושתו.
אשרי הדור שאיש זה היה שרוי בתוכו! כמה רבבות אלפי ישראל החזיר לאמונה. לא מהיום ולא מאתמול, אלא מלפני שלושים וארבעים שנה, עוד בטרם קיבל את עול ההנהגה. זכור לכולנו שכאשר כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל קיבל את ההנהגה, התחיל לעורר ולהרעיש על עניין התשובה, והכריז שאנו בדור של בעלי-תשובה. אף אחד לא הבין על מה הרעש הזה, וכיום אחרים מתלבשים באיצטלא של החזרה בתשובה. הוא הקדוש זי"ע היה הראשון שראה והכריז על העניין הזה.
שמעתי פעם מיהודי קשיש, שבשנת תשי"ב הגיע מאיטליה לאמריקה, והשתתף בהתוועדות של י"ט כסלו, והרבי התבטא שהיו צדיקים קודמים בחב"ד שאמרו, שכששני יהודים נפגשים, צריכים הם לשוחח בעניין "ייחודא עילאה וייחודא תתאה"; ואני אומר, שכששני יהודים נפגשים, עליהם לדבר ולטכס עצה כיצד להביא יהודי שלישי לאמונה, וזהו "ייחודא עילאה וייחודא תתאה"! והחסיד הישיש הזה מספר על כך בבכיות."
יודע מחשבות
סיפר הגאון הצדיק רבי משה וולפסון, מנהל רוחני דישיבת "תורה ודעת", כי בכל פעם שזכה לעבור ליד הרבי ראה "רוח-הקודש-גלויה!". פעם – מספר הרב וולפסון – העיקה עליו בעיה מסוימת שגרמה לו שברון לב. כשעבר לפני הרבי בחלוקת הדולרים סיפר על כך לרבי, והרבי השיבו:
- יהי רצון שייצא ידי חובה באמירת הפסוק "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה".
התשובה שנראית מוזרה ומפתיעה, הדהימה אותו, שכן בלילות האחרונים אכן נוהג היה ב"קריאת שמע שעל המיטה" לחזור על פסוק זה כמה וכמה פעמים בהתעוררות גדולה...
"אנוכי העומד בין ה' ובינכם"
כך התבטא באחד ממכתביו הגאון האדיר רבי אפרים ברודיאנסקי זצ"ל (אביהם של האחים הגאונים רבי יצחק ורבי בן-ציון מראשי ישיבת קול תורה): "להוד קדושת מרן אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, הבריח התיכון המחבר את כולנו ליחידו של עולם. בקידה, הערצה ורוב תודות, ובצקון לחש שנזכה להתחבר ולהתמזג..."
אוחז בכסא הכבוד
כתב הגאון החסיד רבי שמואל דוד גרוס, רבם של חסידי גור באשדוד: "הגמרא אומרת שכשמשה רבנו עלה למרום לקבל התורה, שאלו המלאכים "מה לילוד אשה בינינו?". אמר הקב"ה למשה: "אחוז בכסא כבודי וענה להם תשובה". ואפשר לפרש זאת כך: עצם העובדה שילוד אשה הגיע למדרגה כזו שמסוגל לאחוז בכסא הכבוד – זו התשובה הטובה ביותר למלאכים.
הרבי מליובאוויטש הוא פלא הדורות, הגדול בענקים. אין לנו אפשרות למדוד את הגדלות של ילוד אשה שעומד ואוחז בכסא הכבוד. הרי עצם קיומה של התופעה הזאת ששמה "הרבי מליובאוויטש" – זו התשובה הטובה ביותר לאפיקורסים!
התופעה העל-טבעית של אדם ילוד אשה, שהגיע לשיא הפסגות של הגבהות השמימית, שכל חייו הם שרשרת פלאית אחת גדולה מתחילה ועד סופה.
ילאה הפה מלספר והדיו מלכתוב ולתאר את גדלותו האדירה. כשהיה בגיל שבע-עשרה אמרו עליו שאי אפשר 'לתפוס' אותו באף תוספות בש"ס. לא היה חלק אחד מכל חדרי התורה שבהם לא היה בקי – נגלה, נסתר או כתבי האריז"ל שהיה בקי בהם ישר והפוך. גאונותו האדירה של הרבי זצוק"ל ובקיאותו בכל חדרי התורה, היא פלא-פלאים שאיש אינו יכול להשיגו ולהגיע לתכליתו.
כל חכמות העולם ידע הרבי, וזה פלא שבפלאים שילוד אשה יכיל בתוכו כה הרבה תורה. אדם שכמעט לא ישן כל ימיו – בתקופה שהיה בריא – על מיטתו. לאחר התקפת הלב בשנת תשל"ח ישן ארבע שעות בבת אחת, והרבנית אמרה שאינה זוכרת שישן כה הרבה זמן בבת אחת.
ואחרי עבודה כזו של מיעוט מוחלט בשינה ותעניות רבות, היה הולך לציון חמיו הריי"צ נ"ע, ועומד על רגליו שעות ארוכות מתוך תענית, ובאותו יום מקבל יהודים רבים למשך שעות ארוכות בסבר פנים יפות! לא שמענו על עוד מישהו בדורות האחרונים שהיה מסוגל לנהוג כך; לא שמענו על אדם שאינו אוכל וישן כרגיל ועם זאת מקבל ריבוי כל-כך עצום של אנשים ומדבר אליהם שעות רבות; אדם שעמד שמונה-תשע שעות ומוזג מכוס של ברכה לרבבות אלפי אנשים ללא הרף. אפילו לדבר כזה לא היה אח ורע בדורות האחרונים.
לא היתה בדברי ימי ישראל עוד תופעה כמו אצל הרבי, שכל אמירה ודיבור שלו נשמעים מיד בכל העולם, מקצה העולם ועד קצהו. לא שמענו על עוד מנהיג בדברי ימי ישראל שהחדיר אמונה טהורה בקרב מאות אלפי יהודים ללא גוזמה, שקירב המוני המונים לתשובה לאחר שגילה ועורר בהם את עובדת יהדותם. אין פינה בעולם שהרבי לא חדר אליה. לא מצינו "אמונה פשוטה" כזאת כמו האמונה שהייתה לרבי בכוחו של כל יהודי לשוב לצור מחצבתו.
מי שמדבר על "מופתים" של הרבי – מקטין את מהותו. הרי אם נאמר למשל שבכל מלה שלו היו מאות מופתים גם זה מעט. כל מי שהיה אצלו, בלי יוצא מהכלל, ראה בבירור ובוודאות גמורה שהוא "יודע מחשבות". זה היה על דרך "אחוז בכסא כבודי" – תופעת פלא, אדם שעומד למעלה מכל בני אנוש, שהעפיל לדרגה הגבוהה ביותר שילוד אשה מסוגל להגיע אליה. ירום ונישא וגבה מאוד."
שליחות שנשכחה
מספר מזכירו של הרבי, הרב לייבל שי' גרונר:
יום אחד מתקשר אלי חסיד גור, ואומר לי שיש לו שליחות מה"בית ישראל", שעליו להיכנס לרבי מיד כשהוא נוחת בניו-יורק עוד לפני שנוסע לביתו. הוא הגיע באחת בלילה, ונכנס אל הרבי ל"יחידות" שנמשכה כחמש דקות, הוא הביא פירות ויין שה"בית ישראל" שלח, ומסר בשמו של ה'בית ישראל' שהכל מהודר ואין מה לחשוש בנוגע ליין והפירות.
פגשתי אותו מיד לאחרי שיצא מהיחידות, והוא היה מאוד נרגש. על שאלתי - על מה ההתרגשות?, השיב שה"בית ישראל" הזהיר אותו שתיכף לאחר השליחות שימסור לרבי בשמו שישכח את הכל. ומסיים אותו חסיד "אני כבר כעת לא זוכר מה מסרתי בשם הרבי מגור לרבי"...
יש כבר מקווה בניו-זילנד?…
מעשה מופלא שסיפר בעל ה"פני מנחם" זצוק"ל לכ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א שהיה ממקורביו, על גודל הקדושה של הרבי:
"באחת הפעמים שדובר אודות הרבי מליובאוויטש, סיפר לי הרה"ק בעל ה"פני מנחם", שהעריך מאד את הרבי מליובאוויטש, סיפור מאלף אודותיו. וכך אמר לי: אספר לך סיפור ששמעתי מבעל המעשה בעצמו, יהודי חסיד גור. האיש היה עשיר מאד ולרגל עסקיו הוא גר במשך תקופה בניו-זילנד. יום אחד הוא נסע לבקר את בתו שהתגוררה בניו-יורק.
היה זה בשנת תש"ט. בהיותו בניו-יורק, הוא נכנס פעם למעלית ופגש את הרבי מליובאוויטש (שעדיין לא היה אז רבי). שניהם עלו במעלית, ונסעו ביחד כמה קומות. במהלך העליה במעלית, נתן הרבי מליובאוויטש שלום לאותו יהודי ושאל אותו: מהיכן מגיע יהודי? האיש ענה שלרגל עסקיו הוא גר בניו-זילנד. שאל אותו הרבי מליובאוויטש: יש שם מקווה בניו-זילנד? האיש ענה: אני נמצא שם לרגל עסקים, לא בשביל מקווה. אמר לו הרבי: אם יהודי נמצא באיזה מקום, הדבר צריך להשאיר איזה רושם במקום. המעלית הגיעה ליעדה, אותו יהודי נפרד מהרבי לשלום ובפתח המעלית חיכתה בתו. הוא שאל אותה: מי האיש שנסע אתי במעלית? והיא ענתה: זהו חתנו של הרבי מליובאוויטש.
עברו שנים. היהודי גמר את עסקיו וכדרכם של אנשים מגזע חסידי, ברבות שנים התחיל לגדל זקן, לחבוש ספודיק ונהיה יהודי חסידי לכל דבר. באחת השנים הוא הזדמן לניו-יורק. היה זה בשנת תשמ"ט – ארבעים שנה לאחר הפגישה ההיא. אין צורך לומר שהיהודי שינה צורה לכל דבר. הוא עבר אצל הרבי מליובאוויטש בחלוקת הדולרים והרבי עצר אותו ושאל: יש כבר מקווה בניו-זילנד?…
כשסיים את סיפורו, אומר לי ה"פני מנחם", שאלתי את אותו יהודי – ממה התפעלת? הוא ענה: מהזיכרון של הרבי! – איך הוא זכר אותי אחרי ארבעים שנה. אמרתי לאותו יהודי – אמר לי ה"פני מנחם" – יהודי שנשמר בקדושה ובטהרה כמו הרבי מליובאוויטש, לא פלא שהוא זכר אותך. הוא הכיר אותך בפנימיות שלך, לא בציור החיצוני שלך. אבל תחשוב על כך שבמשך ארבעים שנה איכפת לו מזה שאין מקווה בניו זילנד. זה מה שמעניין בסיפור הזה – האיכפתיות לכל אשר בשם ישראל יכונה".
טיול בסימטאות ירושלים...
הגאון המקובל רבי דוד יונגרייז זצ"ל, גאב"ד "העדה החרדית" בירושלים, היה פעם ב'יחידות' ארוכה אצל הרבי בה שוחח עמו הרבי גם הרבה בענייני קבלה. מלבד התפעלותו והתרגשותו העצומה מהדברים ששמע מהרבי בעניינים אלו – סיפר בהתפעלות כי כשעלה לדיון הנושא של מקומות בירושלים שמספק יש לנהוג בהם פורים גם בי"ד, כמו למשל, הדסה והדרכים המובילות אליה, אמר לו הרבי, בערך: במסלול הישן של קו תשע-עשרה שנסע ממקומות אלו ואלו יש לנהוג לכאורה כך וכך ואילו במסלול החדש, העובר ממקומות אלו, לכאורה זה אחרת. וכך ישב הרבי ו"טייל" עמו ברחובות ובשכונות של ירושלים, כאילו הרבי בילה בה את כל שנותיו, ומדובר על מקומות שהוא, ר' דוד, כיליד ירושלים, לא ידע על קיומם... והפטיר על כך הגאון הראב"ד:
- על זה נאמר שצדיק צופה מקצה העולם ועד קצהו...
אשריו ואשרי דורו
כשמלאו לרבי שבעים שנה כתב מכתב מיוחד הגאון הפוסק הגדול ה"מנחת יצחק", גאב"ד ירושלים: "שלמא רבא אל כבוד קדושת הגאון הצדיק, רבן של כל בני הגולה, צדיק יסוד עולם, פטיש החזק עמוד הימיני וכו' כקש"ת מוה"ר מנחם שניאורסהן שליט"א אדמו"ר מליובאוויטש יצ"ו.
אחדשת"ה כמשפט לכבוד הדרת גאון קדושתו שליט"א. הנני בזה בברכת הלבבית לרגלי יום הולדת של כבוד הדר גדולת קדושתו, למלאות לכהדג"ק שבעים שנה ביום י"א ניסן הבעל"ט לאוי"א, ואשריו ואשרי דורו (תוס' עירובין דף י"ג ע"ה ד"ה נוח) בפעולותיו הנשגבות והשפעתו הגדולה להציל רבים מרדת שחת ולהכניסם תחת כנפי השכינה בכל מקומות מפוזריהם".
הרב אהרן-דב הלפרין הוא מחבר הספר "מעשה ברבי"
הצגת כל התגובות