ר' שלוימלה קרליבך, מלבד היותו זמר נשמה דגול - ששיריו מקבלים ביטוי בעצמתם בעיקר בסעודה שלישית בישיבה קטנה בעת דימדומי חמה, שעה שהבחורים יודעים שמיד כאשר יפסיקו לשיר יתחיל המק"ק את השיחה, - היה כידוע גם מספר סיפורי צדיקים ברגש רב.
באחד מהסיפורים המוכרים שלו, הוא מספר על 'מוישל'ה גנב', מיודענו, היה גנב בעל מנהגים מיוחדים: בכל פעם לאחר שביצע גניבה, נהג לרוץ אל הבעש"ט בכדי שיתפלל עליו ויצילו מפני המשטרה הרודפת אחריו.
ויהי היום, ומוישל'ה היקר ביצע גניבה גדולה ומשמעותית ביותר. לאחריה, כמנהגו, רץ מוישל'ה לחפש את הבעש"ט, אולם לרוע מזלו התברר, כי הבעש"ט כבר אינו בין החיים, ואין מי שיציל אותו מידי השוטרים.
מויש'לה המתוסכל, ניסה לברר מיהו הרבי שיוכל לברכו ולהגן עליו במקומו של הצדיק שנפטר, ורץ לבקש את ברכתו, אולם הרבי החדש, לא רק שלא הסכים לברך את 'מוישל'ה גנב', אלא צעק עליו כשפניו זועפות: "איך יכול יהודי לגנוב כשהתורה אמרה לא תגנוב?".
במר ייאושו, פנה 'מוישל'ה גנב' לקברו הטרי של הבעש"ט ובכה בכי תמרורים, תוך כך שהוא מסביר לבעש"ט ש"רבי של צדיקים לא חסר בארץ", כי זו באמת לא חכמה להיות 'רבי של צדיקים', הרי כל אחד רוצה להיות 'רבי של צדיקים', אבל 'רבי של רשעים' לא נשאר לנו, כי מי זה רוצה להיות רבי של סתם יהודים לא צדיקים, כך מירר מוישל'ה על קבר של הבעש"ט.
נזכרתי בסיפור הזה השבוע, כאשר בין מלחמות העם במע"מ למלחמות הפוליטיקאים ובחורי הישיבות, צצה לה זירה פוליטית של בחירת רב ראשי.
כאילו מדובר היה בריאליטי שבו מי שישיג יותר הודעות וסמסים - הוא המנצח. מתנהל כאן קמפיין תקשורתי על תפקיד רוחני וחשוב של הרב הראשי למדינת ישראל.
תארו לכם שככה היו בוחרים אפיפיור
לזה חשוב שהרב יהיה סחבק, להוא חשוב שהרב יהיה מורם מעם, וההיא בכלל רוצה רב שיהיה פמניסטי, ולכן חשוב לה שמי שיבחר - לא יהיה בקי בהלכה או ביהדות, מה שחשוב לה הוא כמה יהיה אותו רב פתוח בדעותיו להשקפה הישראלית-חילונית.
אני מנסה לדמיין מצב, בו תעז פוליטיקאית לקבוע לוותיקן איך לבחור אפיפיור, או מה חובתו של קרדינל בעולמו, הרי ברור שמצב כזה הוא אבסורדי לחלוטין.
קטונתי מלעסוק בנושא המורכב הזה של מי יהיה הרב הראשי הבא, אבל בדבר אחד אין ספק, הדרך בה מתנהל קמפיין הבחירות למציאת רב, לא מוסיפה כבוד, לא לאישיים המתמודדים ולא למוסד הרבנות.
במקביל, אני כן יכול לומר את השקפתי לגבי מה נדרש מהאדם שירצה לכהן כאן כרב ראשי, הרב הראשי חייב להיות אדם הגון, רהוט, בקיא בש"ס ובפוסקים, שההלכה שגורה בפיו, אדם שיודע מתי נדרשת החמרה, ומתי 'כח דהיתרא' -עדיפה, אדם שמקובל על כלל הציבור המגוון שחי כאן בישראל, ויותר מכך אדם שמקבל את כלל הציבור הזה, אדם שיכול בנוחות להיכנס ולבוא בשערי בית המדרש החרדי ביותר, ומאידך, גם להבין את נפש היהודי שלא מצא חיבור לתורה ולמצוות, ובנועם להאיר לו את הדרך.
הצגת כל התגובות