בקעת ארבל וקרני חיטין בגליל התחתון הם יותר מסתם נוף מרהיב; הם מוקד למסורת עתיקה המקשרת את האזור לדמות מקראית מרכזית - יהושע בן-נון, כובש הארץ וממשיכו של משה רבנו. אנו חושפים את הסיפור המרתק של מסורת קדומה על קבר יהושע באזור זה, מסורת שהייתה חיה וקיימת בקרב יהודי הגליל בימי הביניים.
This browser does not support the video element.
כיום מזוהה במקום קברו של יתרו חמיו של משה רבנו סמוך לקרני חיטין, אך מסתבר שבתקופת הראשונים, לא אחר מאשר יהושע בן נון זוהה כמי שנקבר במקום זה.
- גילוי מפתיע: לא תאמינו איפה נמצא קבר יהושע בן נון - 15 דקות ממודיעין עילית
- בעיני העיתונות העברית: מאה שנות סיקור על מסורות קבר יהושע בן נון
בניגוד למסורת המקראית הממקמת את קבר יהושע בן-נון ב"תמנת-סרח אשר בהר אפרים", מסורת יהודית גלילית עתיקה זיהתה את קברו דווקא באזור הגליל התחתון, בין כפר חיטים לבקעת ארבל. עדות מרכזית לכך מובאת בתיאורו של עולה הרגל היהודי-אשכנזי, רבי פתחיה מרגנשבורג, שביקר באזור בין השנים: 1170-1185 לערך.
עדותו של רבי פתחיה מרגנשבורג
כך כותב רבי פתחיה: "ורחוק ממנו ניתאי הארבלי בארבל, והר געש גבוה מאד. וההר עשוי מעלות שעולים בו, ובאמצע ההר יהושע בן נון קבור, ואצלו כל בן יפונה, ואצלם נובע מעיין מים טובים מן ההר, ובנויים היכלות נאים אצל קברים. וכל בניין ארץ ישראל של אבנים. ואצל היכל אחד ניכרת פסיעה אחת, כאדם הפוסע בשלג כך ניכר, וזו היא שדרך בה המלאך ונתגעש ארץ ישראל לאחר מות יהושע".
רעידת האדמה והמדרש
על איזה רעידת אדמה מכוון ר' פתחיה? במדרש רות רבה מוזכרת רעידת אדמה שכמעט התרחשה כעונש לעם ישראל מפני שנתעצלו ולא נתעסקו דיים בקבורת יהושע. וכך לשון המדרש: "לפי שתגעשו ישראל מעשות גמילות חסד ליהושע... ביקש הקב"ה להרעיש את כל העולם כולו על יושביו" (רות רבה פתיחתא ב'). מן המדרש אמנם לא משמע שרעידת האדמה ארעה במציאות, אך המסורת שהכיר רבי פתחיה קישרה את המדרש הזה לאות פיזי שנשאר בסלע, כביכול טביעת רגלו של המלאך שגרם לרעידה. כיום משטח כף רגל זה מזוהה בידי הדרוזים כשל יתרו, וחלקן עם משה ור' פתחיה עם המלאך.
חשיבות עדותו של רבי פתחיה
רבי פתחיה בן יעקב מרגנסבורג היה מהעדים החשובים ביותר למסורות יהודיות בארץ ישראל בתקופה שלאחר מסעי הצלב. הוא היה תלמיד רבנו תם, וכתביו נערכו (בחלקו לפחות) ע״י לא אחר מאשר ר׳ יהודה החסיד הקדמון בעל הצוואה. כאחיו של רבי יצחק הלבן מבעלי התוספות, היה רבי פתחיה בעל סמכות תורנית, ומשכך עדותו על קבר יהושע בן נון בקרני חיטין מספקת מידע יקר מפנינים על המסורות הגליליות מאותה תקופה.
ריבוי מסורות ונקודת המפנה
המסורת הגלילית על קבר יהושע לא הייתה יחידה. לפחות עוד ארבע (!) מסורות נוספות התחרו בה כפי שפירטנו בפרק הקודם: המסורת המזהה את הקבר בכפר כיפל חארת' ליד אריאל, המסורת המצביעה על א-נבי יושע בגליל העליון (כיום רמות נפתלי), המסורת המזהה את הקבר בכפר יאנון ליד שכם, והמסורת שהצגנו בפרק הקודם המצביעה על תל תיבנה.
י"א יהושע, וי"א יתרו
נקודת מפנה משמעותית בקורות המסורת הגלילית באה לידי ביטוי בעדותו של עולה הרגל ר' שמואל בן שמשון, שביקר באזור בשנת 1210 - כשלושים שנה בקירוב אחרי רבי פתחיה מרגנסבורג. בן שמשון כבר לא היה בטוח בזיהוי המסורתי וציין: " וראיתי בצד ההר ב' קברים יש אומרים קבר יהושע ויש אומרים קבר יתרו וקבר צפניה״. כלומר כוונתו היא שיש שלוש אופציות לזיהוי שני הקברים. (וכך נהוג לזהות בימינו את המתחם, כקבר יתרו – נבי שועב).
חשוב להזכיר שר׳ שמואר ב״ר שמשון לא היה תייר גרידא, אלא עלה לארץ ישראל ביחד עם ר׳ יהונתן מלוניל (מגדולי הראשונים) וכן עם עוד שלשה רבנים עלומים (ר׳ סעדיה, ר׳ טוביה והמדריך הנקרא ״ראש הגולה״). שישנה השערה כי ר׳ שמואל בר׳ שמשון הוא בנו של ר׳ שמשון משאנץ (מגדולי בעלי התוספות).
שינוי וחילופי מסורות
במקביל לספקות שהחלו להתעורר בקרב עולי הרגל היהודים, הלכה והתחזקה המסורת השומרונית, שזיהתה את קבר יהושע בכפר חרס, מדרום לשכם, בהתאם לכתוב במקרא: "ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת-סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש" (יהושע כד, ל).
עדויות אלה מציגות תמונה מרתקת של התפתחות ושינוי במסורות מקומיות, וכיצד זיהוי מקום קדוש יכול להשתנות לאורך הדורות.
כזכור, בפרק הקודם הצגנו את התיאוריה לזיהוי תל תיבנה (חירבת תבנה) כאתר תמנת-סרח המקראית ומקום קבורתו של יהושע בן נון. זיהוי זה נתמך בממצאים ארכיאולוגיים מרשימים שנחשפו בסקר שערך ד"ר דביר רביב ועמיתיו, ביניהם יישוב בן 50 דונם, נקרופוליס מרשים עם 22 מערות קבורה, ומקווה טהרה ציבורי גדול במיוחד. כמו כן, תיעד החוקר הצרפתי ויקטור גרן במאה ה-19 ממצא של אבני צור מושחזות שזוהו על ידו כ"חרבות הצורים" של יהושע. לזיהוי זה נוספת פרשנות חדשנית למושג "הר געש" המקראי כקשור למעיינות ולמים, ולא להר געש וולקני, פרשנות המתיישבת עם עושר המעיינות באזור תל תיבנה.
כמו כן, הצגנו גם את הקשר בין מעיין הקשת (עין אל-קוס/מעיין מאיר) הסמוך לאתר לבין "פתח עיניים" מסיפור יהודה ותמר, וכיצד תיאור המקום מתאים להפליא לפירוש אבן עזרא. זיהוי זה יוצר תמונה גיאוגרפית-היסטורית קוהרנטית של האזור ומאשש את ההשערה שמדובר בתמנת-סרח המקראית.
לקריאה נוספת: מי שעסק בנושא זה, הוא פרופסור אלחנן ריינר במחקריו בנוגע לעולי רגל יהודים, נוצרים ומוסלמים במאה ה12 בגליל
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com