על שלושה חפזונות
1. אחד החלקים שתופסין הכי הרבה עניין בסיפור יציאת מצרים, זה החיפזון. החג כולו נקרא בחז"ל לא על שם יציאת מצרים אלא על שם המצות, והסיבה לאכילת המצות היא החיפזון. לכאורה ביחס לעניין הגדול של יציאת מצרים הנושא של החיפזון היה אמור להיות שולי
2. מפורסמים דברי האריז"ל על כך שעם ישראל היה במ"ט שערי טומאה, ואם היו נשארים בזמן של שיעור חימוץ, כבר היו נכנסים לשער הנ', ולא היתה אפשרות לגאול אותם. יש שרואים בדברי האריז"ל נס, שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממש ברגע האחרון. האמת שדברי האריז"ל מעוררים שתי שאלות גדולות. שאלה ראשונה היא למה באמת הקב"ה חיכה לרגע האחרון שאפשר להוציא את עם ישראל? ושאלה שניה, לפי זה המשמעות של היציאה בחיפזון היא לא שבח לעם ישראל, אלא גנאי גדול. היינו במצב כל כך קשה, ולכן אנחנו צריכים לאכול כל שנה במשך שבוע משהו שמזכיר בעצם את החיסרון הנורא שעם ישראל היה בו. למה זה טוב? למה אי אפשר לדלג על החלק המביך הזה ולעסוק אך ורק בזה שעם ישראל יצא ממצרים?
3. כתוב במדרש במכילתא שמות פרשת בא
"ואכלתם אותו בחפזון, זה חפזון מצרים. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון ישראל? כשהוא אומר ולכל בני ישראל לא יחרץ הרי חפזון ישראל אמור. הא מה אני מקים ואכלתם אותו בחפזון? זה חפזון מצרים. רבי יהושע אומר, ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון מצרים? כשהוא אומר כי גורשו ממצרים- הרי חפזון מצרים אמור. ומה תלמוד לומר בחפזון- חפזון ישראל. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר זה חפזון שכינה, ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, קול דודי הנה זה בא וגו' (שיר השיריס ב) ואומר הנה זה עומד אחר כתלנו (שם). יכול אף לעתיד לבא יהא חפזון- (שנאמר) [תלמוד לומר] כי לא, בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו' (ישעיה נב)."
4. מה כוונת המדרש "כשהוא אומר ולכל בני ישראל לא יחרץ הרי חפזון דישראל אמור"? מה הקשר בין זה שהכלבים לא נבחו על עם ישראל ביציאת מצרים, לחיפזון?
5. יתכן לומר באופן הבא. המדרש מביא לנו תיאור של התפתחות הקשר בין עם ישראל לקב"ה בשלושה שלבים. השלב הראשון הוא השלב של חיפזון דמצרים, ומשמעותו היא בכך שהקב"ה מכה את אויבינו עד כדי שהמשעבדים הגדולים שלנו מקבלים כאלו מכות, שהם מתחננים מאיתנו לצאת. לא זו בלבד, שהם כבר לא מעבידים אותנו בפרך, אלא שהם נחפזים להוציא אותנו ממצרים. החלק הזה מורה על כך שהקב"ה רוצה להושיע אותנו מיד אלו המצרים לנו. אבל אין בחלק הזה משהו שמראה על קשר מיוחד שיש לו איתנו, הוא רואה שנעשה לנו עוול והוא קם לעשות צדק.
6. החלק השני זה החלק של עם ישראל שיוצא בחיפזון. שאלנו היכן רואים בזה שאפילו כלב לא נבח על עם ישראל עניין של חיפזון? התשובה היא שעם ישראל לא רצה לצאת ממצרים כי היה לו משהו רע שם. הפוך, השיעבוד הסתיים, המצרים מפחדים מהם, ואפילו הכלבים כבר לא נובחים עליהם, זה הזמן הכי טוב להישאר במצרים. אבל עם ישראל בכל זאת יוצא כי הוא רוצה כבר לפגוש את הקב"ה, הוא לא יוצא בגלל משהו שרע לו כעת, אבל למרות שלא רע לו, הוא רוצה לצאת כי הוא מבין שיש משהו אחר, הרבה יותר טוב, בלפגוש את הקב"ה.
7. החיפזון השלישי זה של הקב"ה, שהוא מצידו מחכה עד לרגע האחרון בשביל להוציא אותם, למה? התשובה היא שהקב"ה רוצה להעמיד את הקשר בינו לעם ישראל באופן כזה שיהיה ברור שהוא נקשר אליהם, לא בגלל שהם בעלי מדרגה מיוחדת, הם אפילו לא באמצע מדרגות הטומאה, הקב"ה מחכה שהם יגיעו למקום הכי נמוך שאפשר, למקום שבו ברור לכל שאין להם שום מעלה עצמית, ובכל זאת הוא מוציא אותם. כי הוא רוצה את הקשר איתם, לא בגלל האיכויות שלהם, אלא כי הם בני אברהם יצחק ויעקב, איתם הוא רוצה לקשור קשר נצחי.
8. משמעות החיפזון ואכילת המצה אם כן, היא אמירה חדה ונוקבת, במובן הכי פשוט זה שהקב"ה נפרע לנו מצרינו. אבל מונח כאן גם יסוד גדול על כך שעם ישראל מצידו בוחר בקב"ה, לא כי רע לו בהכרח במובן המטריאליסטי, אלא כי הוא רוצה את הקשר כשלעצמו. והקב"ה מצידו רוצה את הקשר, לא בגלל מעלה רוחנית שיש בעם ישראל, אלא כי הוא בחר בנו. זאת משמעות המצה, זה משמעות החיפזון. יה"ר שנזכה לחיות תמיד בהבנה של הקשר הזה. פסח כשר ושמח.