לפני זמן מה, חלק מהתקשורת הישראלית רעשה כאשר תלמידי חמד שרו "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים". האנרכיסטים, כן הסרבנים וקהל המעודדים גלגלו עיניהם לשמים וזעקו היתכן? טוב, לצביעות הזאת כבר התרגלנו אם כי מפעם לפעם הבור נהיה עמוק יותר.
אך כותב הטור לא מתכוון בכותרת ללשכת הגיוס, ולא משום שאינו מסכים עם בחורי החמד, אלא משום שכותב הטור משתייך לרוב השפוי והדמוקרטי בישראל אשר החוק חל עליו. ומה שמותר למיעוט הפריבלגי האנרכיסיטי, אסור לרוב השפוי והדומם בינתיים.
אך אתמול נפל דבר בישראל, מייצגי משמרות המהפכה המשפטית עלו על מקפצה גבוהה וכורזים לשופטים, אנחנו הגנו עליכם במשך שנתיים כעת תגינו עלינו. ואותם חכמי הדת הפרוגסיבית נותנים להם את מבוקשם..לא בגלל שהחוק לצד העותרים, לא בגלל שהמוסר בצד העותרים. אלא פשוט כי הם יכולים.
הם יכולים, כי ממשלת ישראל מצייתת פעם אחר פעם לאותם בעלי הגלימות שחורות.
היא צייתה להם בניסוי כלים הראשון בפסילת דרעי מלכהן כשר, היא צייתה להם בכך שהיא מגישה כתבי תגובה וכתבי תשובה לעתירות כנגדה, והיא מצייתת להם בכך שממלא מקום נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית מקבל שכר של נשיא בית משפט העליון, וזאת למרות וממשלת ישראל לא מכירה בו כנשיא.
כן, הכרזות לחוד ומציאות לחוד.
לא בכדי אהרן ברק, אותו אדם שהפך את הרשות השופטת לרשות השלטת, סירב למנות את פרופסור רות גביזון לשופטת בית המשפט העליון.
פשוט כי היא האמינה שתפקיד הרשות השופטת הוא לשפוט ולא לשלוט. לא בכדי אותו ברק טען שהשופט חשין לא מבין כלום במשפט מנהלי. חשין טעה לחשוב שהמשפט המינהלי נועד להסדיר את היחסים בין האזרח לרשות. אך לא היא. המשפט המינהלי בא לכוף את הדעות הפרוגסיביות על כלל הציבור.
ואם לא נאפשר לבית המשפט לכוף את דיעותיו הקיצוניות על הציבור? אומרת אילה פרוקצ'יה שופטת בית המשפט העליון בעבר, שיש לשקול מרי אזרחי. כן מדובר באותה אישה שזרקה בנות בנות 14 לכלא על שעמדו בכביש וזעקו מקירות ליבם נגד גירוש משפחתם.
האם יש לנו כאזרחים כלים להתמודד עם שלטון מיעוט זה מעבר לתחושת הבוז שיש לחלק מרכזי מהציבור כלפם? והתשובה היא כן רבתי! מרי משפטי!
השופטים ואנשי המשפט חוזרים פעם אחר פעם, על כך שאמון הציבור ברשות השופטת הוא הנכס היקר ביותר שיש לה לרשות זו.
אך האם לציבור יש אמון במערכת זו? מחקרים מוכיחים פעם אחר פעם שאין לציבור אמון באותה מערכת. אך כל עוד ואנו כאזרחים נמשיך להגיש את הסכסוכים לבית המשפט הרי שבמעשינו קיבלנו את מרותם.
חוסר האמון בבתי המשפט חייב לבוא לידי ביטוי בכך שנפתח במרי משפטי, חדל הגשת תביעות לבתי משפט. כל סכסוך יובא לבתי הדין הרבניים או לבוררים.
כאשר נפנים שהליכה לבית המשפט היא לא אופציה, וזאת משום שלא משקלם של הטיעונים מכריעה את הדין, אלא זהותם של הטוענים. אז ורק אז יפנימו אותם בעלי גלימות שחורות את היותם מיעוט זניח ולא נחשב. אז ורק אז ינסו שוב אותם בעלי גלימות שחורות לזכות באמוננו ולא לראות בנו כילידים בבונים חשוכים.
הצגת כל התגובות