השבוע טלטלה את כולנו הידיעה הקשה על פגיעה חמורה בזוגיות שהתרחשה בשכונת נווה יעקב בירושלים. פגיעה שהסתיימה באובדן חיים, ובארבעה ילדים יתומים. מקרה מצמרר, בלב שכונה שקטה, בתוך בית יהודי. אנו לא רוצים לדבר על המקרה הבודד, אלא להתייחס לתופעה רחבה הרבה יותר, ולזהות את קריאת ההשכמה הזו - שמתייחסת לכולנו.
אנחנו, כקהילה חרדית, רגילים לשמור על צניעות, להימנע מלשון הרע, לא להתערב במה שמתרחש בין בני זוג. אך כשמדובר בשלום בית שמופרים בו גבולות – כשהחשש הוא מפגיעה פיזית, נפשית או מילולית – לא מדובר בהתערבות. מדובר באחריות.
כל ישראל ערבים זה לזה" – גם בזוגיות
בתורה, בכתובים ובחז"ל אנו מוצאים שוב ושוב את הערך העליון של שלום בית. אבל מה קורה כשהשלום מתערער? כשהמילה 'זוגיות' כבר אינה מבטאת הרמוניה אלא פחד, שליטה או שתיקה כואבת?
התשובה אינה להרחיק מבט. התשובה היא לשאול, להתעניין, להתפלל – אבל גם לפעול, בזהירות ובלב אוהב.
למה אנחנו לפעמים שותקים?
הפחד לטעות. החשש לפגוע. הרצון לשמור על שלום ולא לפרק בית. התחושה שזה "לא ענייני" או ש"לא נעים להתערב". כל אלה מובנים – אך לא יכולים להצדיק עמידה מהצד כשיש חשש אמיתי לפגיעה.
פעמים רבות פשוט לא יודעים מה לעשות. איך שואלים? למי פונים? איך מדברים בלי להאשים?
ומה כן אפשר לעשות?
גם בלי להיות אנשי מקצוע – כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות חברים \משפחה אכפתית ומעורבת:
- להתעניין בשלומם של בני זוג שאנחנו מכירים
-לשים לב לשינויים קיצוניים בהתנהגות, בהופעה, בקשר עם הסביבה
-לפנות לרב, רבנית או יועץ זוגי שאנחנו סומכים עליו- לבדוק שיש להם היכרות עם הנושא הרגיש הזה. ולבקש מהם הכוונה וטלפון לאנשי מקצוע שמומחים לנושא
-להציע אוזן קשבת – גם בלי לשאול יותר מדי
עצם הנוכחות שלנו יכולה להיות חבל הצלה.
יש למי לפנות – וגם בתוך הקהילה
בשנים האחרונות מתקיימת עשייה ענפה וברוכה בתוך החברה החרדית עצמה – עמותות, אנשי מקצוע, רבנים ורבניות שפועלים במסירות כדי להבטיח זוגיות בטוחה בקהילה. קיימים כיום מוקדים ייעודיים, קווי סיוע דיסקרטיים ויועצים ויועצות מוסמכים ומומחים שמכירים את אורח החיים החרדי ופועלים מתוך מחויבות הלכתית ומוסרית כאחד, ועם ידע מקצועי כיצד ניתן לטפל בתופעה ולשנות חיי אנשים לטובה.
שימו לב- ההתמודדות איננה רק של הנפגעות והנפגעים – אלא של כולנו כקהילה. כשאנחנו בוחרים לשים לב, אנחנו מחזקים את החוסן הקהילתי שלנו.
דברי חכמים – חובת הזהירות והרגישות
גדולי הדור לאורך הדורות הדגישו את ערך השלום בבית – אך לא השלום המדומה שמכסה על כאב, אלא שלום אמיתי המבוסס על כבוד, תקשורת ואחריות.
מרן החזון איש זצ"ל כתב כי "אין דבר המעכיר את חיי האדם יותר מן המריבות בביתו", ורבים מרבותינו הובילו בעצמם מהלכים לסיוע בזוגיות במשבר.
חכמים הורו: "אם ראית אדם עושה דבר מגונה – מצווה להוכיחו" אך גם הזהירו: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". ולכן – יש דרך, יש עיתוי, ויש רגישות, וכשאתם נמצאים בספק ולא יודעים מה לעשות- תרימו טלפון לאנשי מקצוע ותבקשו סיוע (אפשר גם באנונימיות).
לסיום – קריאה מהלב
אם שמעתם בכי מאחורי הקיר, אם ראיתם מבט של כאב, אם לבכם אומר לכם "משהו פה לא תקין" – אל תסיבו את פניכם.
שיחה עדינה, אכפתיות כנה, מילה אחת של חום – יכולים להיות תחילתו של שינוי.
יש לנו אחריות. יש לנו יכולת. יש לנו לב. עכשיו הזמן להשתמש בהם.
הצגת כל התגובות