העולם יתקיים לדורי דורות? הראיה מאחד מגדולי המדענים

פורים אצל הגר"מ מאזוז (צילום: בית הרב)

סוגיית קץ העולם והמחלוקת בין חז"ל לרמב"ם עלתה בשבועות האחרונים לכותרות בעקבות שיעורו של הגאון רבי מאיר מאזוז ראש ישיבת "כסא רחמים"[1].

במהלך השיעור, שעסק בפרשנות דברי חז"ל, הפתיע הרב את שומעיו כאשר קשר בין המסורת היהודית העתיקה לבין תחזיותיו של אחד מגדולי המדענים בהיסטוריה האנושית.

המקור המרכזי לדיון בסוגיה זו נמצא בדברי רב קטינא בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין דף צ"ז עמוד א'. בקביעה שהפכה לאבן יסוד בהבנת התפתחות העולם, אומר רב קטינא: "שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב" - העולם יתקיים ששת אלפים שנה ואלף אחד יהיה חרב. קביעה זו, שזכתה להתייחסות נרחבת לאורך הדורות, פתחה פתח לדיון מעמיק בשאלת גורלו של העולם.

הרמב"ם: העולם יתקיים לעולם

אל מול דברי רב קטינא עומדת דעתו של הרמב"ם, המובאת במורה נבוכים (חלק ב', פרקים כ"ח-כ"ט). הרמב"ם, בגישתו הפילוסופית המאפיינת, חולק על הפירוש המילולי של דברי רב קטינא. לשיטתו, העולם עתיד להתקיים לנצח, והוא מבסס את דבריו על הפסוק "ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור". (תהילים קמח ו).

בשיעורו, הציע הגר"מ מאזוז פרשנות מקורית ומפתיעה לאותו פסוק עצמו שהביא הרמב"ם. בדרך של גימטריה מתוחכמת, הראה הרב כיצד דווקא פסוק זה מרמז על תקופת ששת אלפים שנה. "לעד" בגימטריה עולה 104, והמילה "לעולם" מייצגת חמישים שנה. כאשר מכפילים 104 בחמישים, מגיעים לסכום של 5,200 שנה. בהמשך הפסוק, המילה "חק" - בחישוב של חי"ת כפול קו"ף - מוסיפה 800 שנה, וכך מגיעים בדיוק לששת אלפים שנה.

הציטוט מניוטון

"זה לא דבר פשוט שהעולם יתקיים דורי דורות", אמר הגר"מ מאזוז בשיעורו, והביא לכך תימוכין מפתיע - את דבריו של סר אייזק ניוטון.

וכך דברי הגר"מ מאזוז: "היה אחד מגדולי המדענים ושמו ניוטון. והוא גילה שיש כח מושך... עד שאמרו שהוא המדען הגדול עד איינשטיין... וניוטון הנ"ל אומר שבשנת תת"כ (הוא כתב את זה בלועזית) העולם יחרב. למה יחרב? הוא אומר שככה יוצא על פי חשבונותיו. זאת אומרת שזה לא דבר פשוט שהעולם יתקיים דורי דורות".

כאן נפתח פרק מרתק בסיפור, שהוביל אותנו לחקור את כתביו של ניוטון בנושא. המדובר על מסמך נדיר משנת 1704, שנחשף בשנים האחרונות, מגלה צד מפתיע ובלתי מוכר של אחד המדענים הגדולים בהיסטוריה. ניוטון, המוכר בעיקר בזכות תגליותיו המדעיות כמו חוקי התנועה והכבידה, הקדיש חלק ניכר מזמנו ומרצו לחקר נבואות התנ"ך וחישוב קץ העולם.

בכתביו, מציג ניוטון מערכת מורכבת של חישובים המבוססים על ספרי דניאל וההתגלות הנוצרית. הוא קבע את שנת 800 לספירה - השנה בה נוסדה האימפריה הרומית הקדושה - כנקודת התחלה לחישוביו. מתוך פרשנות מעמיקה של הטקסטים המקראיים והשוואתם לאירועים היסטוריים, הגיע ניוטון למסקנה כי שנת 2060 תהווה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה האנושית.

חשוב להדגיש כי ניוטון לא חזה את חורבנו הפיזי של העולם. במקום זאת, הוא צפה שינוי רוחני מהותי, שיכלול את הגעתו של משיח[2], שיבת היהודים לארץ ישראל, ובניית בית המקדש מחדש. הוא ראה בשנת 2060 התחלה של תקופה חדשה, לא סוף מוחלט.

מעניין לציין כי ניוטון, בדומה לחכמי ישראל, הזהיר מפני קביעת תאריכים מדויקים מדי. "אני מזכיר זאת לא כדי לקבוע מתי יהיה זמן הקץ", כתב, "אלא כדי לעצור את ההשערות הפזיזות של אנשים דמיוניים המנבאים תכופות את זמן הקץ, [ו]בכך מביאים את הנבואות הקדושות לידי זלזול".

לוח שנה לאלף השביעי?

ההשפעה המעשית של דברי רב קטינא ניכרת היטב בעולם היהודי-חרדי עד ימינו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא התופעה המעניינת של לוחות השנה. לאורך הדורות, נמנעו מחברי לוחות שנה באופן עקבי מלכתוב לוחות לשנים שבאלף השביעי. מסורת זו החלה כבר בתקופת הרמב"ם, כאשר מחבר אחד שערך לוח ליותר מאלף שנה אחרי זמנו, הסתפק בשנים מד'תתקכ"ב עד ו' אלפים בלבד.

מסורת זו המשיכה עם רבי יעקב בן אשר, בעל הטורים, שהקפיד בספרו שלא לחרוג מעבר לשנת ששת אלפים. למעשה, כמעט ולא נמצאו חריגים למסורת זו, למעט מקרים בודדים כמו הרב שלום סעדיה גמליאל, שכתב בשנת ה'תרפ"ב לוח ל-21 מחזורי עיבור בהנחיית רבו יחיא קאפח.

הרשב"א: החולקים על רב קטינא בטלים ומבוטלים

בעולם הראשונים והאחרונים התפתח דיון נרחב בהבנת דברי רב קטינא. הרשב"א, בתשובותיו (חלק א', סימן ט'), קובע באופן נחרץ: "אין אנו רואין בתלמוד חולק עליו... ואילו היו דברים אלו בטלים אצל החכמים, למה כתבום רבינא ורב אשי בחיבורם הנכבד המקודש בלי מחלוקת". דברים אלו מהווים משקל נגד משמעותי לדעת הרמב"ם.

המקובלים, בראשם רבי חיים ויטאל, פיתחו גישה שלישית מעמיקה. לשיטתם, העולם לא ייחרב במובן הפשוט, אלא יעבור התחדשות והתעלות רוחנית משמעותית. רק המציאות כפי שאנו מכירים אותה כיום תשתנה, אך לא מדובר בחורבן מוחלט. דעה דומה מובאת בספר המיוחס למרן רבי יוסף קארו, שם נכתב כי השינוי יהיה בעיקר במישור הרוחני - ביטול היצר הרע והתאוות יהיה העיקר, ולא חורבן פיזי.

הרמב"ן מציג עמדה מורכבת יותר. לדעתו, באלף השביעי תושג מטרת ה' בבריאת העולם, ולכן לא יהיה צורך ביקום כפי שאנו מכירים אותו. היקום יהפוך למציאות שונה לחלוטין, מה שהוא מכנה "היעדר מוחלט" - אך לא במובן השלילי, אלא כביטוי למציאות רוחנית טהורה.

נחתום את דברינו בתפילה ובתקווה שנזכה בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו, ובכך יתייתר הצורך להמתין עד האלף השביעי כדי לראות את התבררות המחלוקת הגדולה בין הרמב"ם - הסובר שהעולם יתקיים לנצח, לבין הרשב"א - המחזיק בדעת חז"ל על אודות ששת אלפים שנה. אז יתגלה כבוד שמים בעולם ויתבררו כל הספקות מאליהן, בבחינת "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אמן כן יהי רצון.

[1] הובא בעלון בית נאמן 447 משפטים תשפ"ה

[2] לפי אמונתו כמובן.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com