לכל תקופה בהיסטוריה או לכל קהילה ועדה גם כיום ישנם מנהגים שונים אשר השמירה וההקפדה עליהם היא חלק גדול מעבודת ה' ומסייעת רבות בשמירת גחלת היהדות בוערת בליבות הדורות הבאים. בשולחנות שבת רבים ישנו מעמד של כבוד וזמן שמוקדש לשירה ולפיוט וניכר שיש בזה הרבה כוח לקשר את הילדים לעבודת השם בעבותות אהבה, כל זה כשכמובן אין כל חיוב לשיר והשירה כולה היא מנהג אבותינו. כמו כן פיוטו הנודע של רבי שלמה הלוי אלקבץ זי"ע, 'לכה דודי', נאמר בכל ערב שבת קודש בבית הכנסת כחלק מסדר קבלת שבת על אף שאין בו כל דבר הלכה ואינו לקט פסוקים, כל מעלתו היא עוצמת המנהג שנהגו לאומרו בזמן מרומם זה וכך הוא הפך לחלק חשוב מהתפילה עצמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
דבר דומה הוא העלייה להתפלל על קברי צדיקים. אין בדבר דין או חובה אך זהו מנהג שנהגו בו אבותינו בכל עת ובפרט בעת צרה. כבר על כלב מספרים חז"ל במסכת סוטה שזכה להינצל מעצת מרגלים בגלל תפילה שנשא על קברי אבות: "אָמַר רָבָא: מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים, וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת. אָמַר לָהֶן: אֲבוֹתַי! בִּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים" (סוטה לד ע"ב).
השבוע זכיתי לשוחח עם רבה של שכונת פרדס כץ שבבני ברק, הרה"ג רבי מנשה זליכה, השיחה עסקה בדמותו רבת ההוד של אביו זצ"ל ובהמשך דרכו בקודש. כמו כן, כבר כשלושים שנה שר' מנשה עושה דרכו אל העיר איזמיר שבטורקיה פעם בשנה בתאריך הפטירה של הגאון רבי חיים פלאג'י זי"ע כדי להרבות בתפילה על ציונו עבור כלל ישראל.
'תחושת קדושה בלתי מוסברת באוויר'
תחילה אשמח לשמוע מעט על הרקע של הרב, השורשים המשפחתיים.
"מאחורי שם המשפחה יש סיפור מעניין, בעיראק היו שתי אחיות בשם זילכה וזליכה, זילכה נישאה לכהן וזליכה לישראל, לכן עד היום משפחית זילכה הם כוהנים, גם בית זילכה הנודע בבל קרוי על שם אותה אישה. אנחנו משפחת זליכה שאינם כהנים".
אביך הגיע מבגדד?
"כן, אבי נולד בבגדד, בגיל שלוש הוא עלה עם משפחתו לארץ, הם היו בהתחלה במעברה ולאחר תקופה עברו לפרדס כץ, אז היה שם בית ספר רגיל, לא תורני, ורק לאחר הלימודים הוא היה הולך עם חברים נוספים לבית הכנסת ושם למדו קריאה בתורה בטעמים ולמדו תנ"ך יחד.
"בערך בשנת תשכ"ו (1965) אבי החליט שברצונו ללכת לישיבה בשונה ממה שהיה מקובל אז, לא רבים הלכו לישיבות. בהתחלה הוא הלך ללמוד בישיבה שהיתה בשדי חמד כשרבו באותם הימים היה הרב משה צלאח ז"ל, אבי קיבל ממנו הרבה בתקופה ההיא, הוא למד איתו גם כן כיצד להיות חזן ולדרוש בציבור. גם מלאכות כעשיית שופר הוא למד ממנו.
"לאחר כמה שנים כשפתח הרב ניסים טולדנו ז"ל את שארית יוסף הלך אבי ללמוד אצלו, למדו איתו אז באותו המחזור הרב שלמה עמאר ות"ח נוספים. לאחר חתונתו הלך ללמוד בכולל של הרב בעדני, ובהמשך בכולל שנפתח בשכונת התקווה ברחוב יוסף חיים, הם הלכו שישה אברכים לשם.
"באותו הזמן אבי החליט יחד עם ידידו הרב סבג ללכת ללמוד במירון, מיום ראשון עד חמישי, כשהם שבים הביתה רק בשבתות, כך זה נמשך כשנה וחצי כשהם לומדים ביום בכולל שהיה במקום ובלילות עסקו בתורת הסוד. בכלל אבי ז"ל היה לפיד האש. כל דקה היתה מנוצלת אצלו, גם ברחוב הוא היה הולך עם הספר.
"אחר כך כשחזרו לבני ברק פתחו יחד את ישיבת 'תפארת משה' ושם שימש אבי כמשגיח רוחני כשהוא בבקרים לומד בכולל ברמת גן של בנו של חכם יהודה צדקה, הוא היה לומד בתענית דיבור וברציפות מהבוקר ועד לצהריים ובצהריים מגיע לישיבה ומוסר שיחות ושיעורים.
"לאחר כחמש שנים מפתיחת הישיבה נפטר רבה של שכונת פרדס כץ בבני ברק, הרב דוד שמש זצ"ל, היה זה אז בט"ו בשבט והרב חצה את הכביש ונפגע מרכב חולף ונהרג ל"ע. בני הקהילה שהכירו את אבי מדרשות שנשא בפני הציבור ביקשו ממנו למלא את מקומו של הרב, הוא ביקש לברר קודם לכן את הנושא עם הרב בעדני כדי לדעת אם זהו הדבר הנכון לעשות, שכן אם יקבל עליו את הרבנות הוא יאלץ להפסיק את תפקידו בישיבה. וכך עם השאלה הזו הוא פנה אל הרב בעדני, הרב בעדני אמר לו שכדאי להתייעץ לגבי זה עם הרב שך ויחד הם הלכו לשמוע את דעתו של הרב שך בנושא. התשובה של הרב שך היתה שלישיבה יכולים למצוא רב אחר אבל לפרדס כץ יהיה קשה יותר למצוא ולכן הרבנות שם עדיפה, אבי שמע וקיבל את הדברים והחל ברבנות שם כשעם הזמן התגבשה סביבו קבוצת תלמידים מסורים.
"מעניין לציין שאבי היה לומד עם תלמידיו גם כן קבלה, הם התחילו ללמוד מספר דעת ותבונה ואחר כך מעץ חיים וכן הלאה, אבל כדי לוודא שהלומדים הם אנשים המתאימים ללמוד זה הוא קבע את השיעור מוקדם בשעה שלוש לפנות בוקר כשהוא מציין שמי שהלימוד יקר לו יגיע גם בשעה הזו".
היו ת"ח נוספים איתם הרב היה בקשר טוב?
"כן, הוא זכה לקשר מיוחד עם הרב עובדיה זצ"ל, עוד כשהיה הרב עובדיה רב בתל אביב הם הכירו כשאבא היה בכולל בשכונת התקווה והרב עובדיה היה מגיע למסור שם שיעורים כשהכל עם ריתחא דאורייתא. גם לאחר השיעור היו ממשיכים עם הרב עובדיה לבית שלו כשבדרך וגם כשהגיעו לבית היו ממשיכים כל הזמן לשוחח בלימוד, הרבנית מרגלית רצתה להפסיק אותם כמה פעמים כדי שהרב יאכל והוא היה אומר לה 'תניחי להם, זה בסדר', הלימוד אז היה מיוחד.
"קרה גם שהרב עובדיה התקשר לבית אלינו וביקש את אבא, פרצו לביתו של הרב עובדיה ובעקבות כך הוא התקשר לאבא לשאול אותו על סגולות מסוימות לשמירה, הוא סמך על אבא שיאמר לו למה יש מקור ומה מוסמך".
עד מתי היה אבא משמש כרב בפרדס כץ?
"אבא עבר אירוע בסביבות גיל ארבעים ותשע, היה לו שטף דם במוח כתוצאה מלחץ דם גבוה ממנו סבל, האירוע גרם לו לחוסר יכולת לתקשר ולנכות, לאחר מכן הוא לא היה יכול לכתוב ואפילו לדבר.
"בכלל אבא קודם לכן היה כותב הרבה, היו לו כתבים רבים במשרד ובאחת השנים, בתקופה שקדמה לפורים, מישהו השליך נפץ וגיץ ממנו נכנס למשרד וכל הכתבים שהיו שם עלו באש, לאבא היה כאב נורא מהמקרה. בשנתיים שלאחר מכן הוא כתב הרבה, בכל רגע פנוי, ותשובות שכתב התפרסמו מידי שבוע. היינו הולכים יחד לחתונה והוא היה מבקש שאקרא לו רק כשמגיע הסידור קידושין עצמו ועד אז הוא ישב בצד וכתב".
לאחר האירוע מה עשו תושבי השכונה?
"בזמנו פנו אלי וביקשו שאמלא את מקומו, אני הייתי צעיר לימים, כבן עשרים ושבע, וחשבתי שאין זה עבורי. הלכתי לביתו של הרב עובדיה כדי לשאול בעצתו, הרב אמר לי שוודאי שאקח עלי את התפקיד ובכל שאלה שתהיה לי אוכל לגשת אליו ולשאול אותו. זכיתי להיות קרוב אליו".
כבודו גם כן בקי בחזנות הספרדית, בתורת המקאמים, מי לימד אתכם את זה?
"את הבסיס לתורת המקאמים למדתי מאבי, היינו שרים בשולחן שבת שירים והוא היה מלמד אותי לאיזה מקאם שייך כל שיר. לאחר מכן בישיבה גדולה המשכתי לפתח את זה משמיעה ומניסיון".
מתי התחלתם במסעות לקברי צדיקים?
"כפי שסיפרתי, אבי היה דבוק בקברו של רשב"י ואהב ללכת אל קברי צדיקים. הוא גם חיבר סדרת מחקרים בשם 'מחקרי ארץ' שם בירר את מקורם של הקברים שראה, כמו מחקר שערך להוכיח היכן הם קברי המכבים או קברו של אהרן הכהן.
"אני הלכתי בדרכו וגם כן הייתי פוקד קברי צדיקים. באחת הפעמים נסעתי לגר"ח פלאג'י והרגשתי שם קדושה מיוחדת ומאז התמדתי להגיע בכל שנה".
This browser does not support the video element.
איך הדרך לציון? קשה להגיע לשם?
"הציון נמצא באיזמיר בטורקיה, דרך ההגעה לשם היא נוחה, יש טיסה לעיר ומשם לוקחים מונית עד לבית העלמין".
איך היחס של הטורקים שם אליכם? מרגישים בזמן הזה מתיחות באוויר?
"לא, הם מתנהגים אלינו כרגיל, הם יודעים שאנחנו יהודים מישראל וזה לא מפריע להם, אדרבה הם מכבדים אותנו בגלל שיודעים שאנחנו יכולים לקנות מהם דברים והם חושבים על הפרנסה של עצמם קודם".
יש במקום קהילה יהודית?
"כן, יש קהילה יהודית פעילה שבה כשבע מאות-שמונה מאות יהודים, בעבר היו יותר אבל רבים שהיו מבוגרים נפטרו והיא הצטמצמה. יש להם בתי כנסת ומשרדי קהילה, הכל מסודר. יש להם גם בעיר העתיקה כשנים-עשר בתי כנסת, הקהילה מארגנת קבוצה שמתפללת בכל שבת בבית כנסת אחר כדי לתחזק אותם.
"מבחינה רוחנית זאת לא קהילה חזקה, יש להם בית ספר יהודי שם אבל אין להם מי שילמד ברמה מספקת ולכן הרמה הרוחנית שלהם חלשה יחסית".
This browser does not support the video element.
מתי הגעתם לראשונה לאיזמיר? ואיך היה המקום באותם הימים?
"הגעתי לשם לראשונה עם ידיד שלי לפני כשלושים שנה. באותו הזמן נסענו מבלי לדעת איך נגיע לציון. איתנו נסעו עוד אנשים מישראל אבל אנחנו היינו הדתיים היחידים שם ולא ידענו איך נסתדר כשנגיע מבלי שאנחנו מכירים דבר באיזור, להפתעתנו ראינו בנמל התעופה עוד בארץ אדם בעל חזות חרדית שממהר לטיסה שלנו, שאלנו אותו לאיפה הוא הולך בטורקיה והוא ענה 'לרבי חיים פלאג'י', שמחנו מאוד מהסייעתא דשמיא שפגשנו בו ויחד איתו הגענו לציון.
"שנה לאחר מכן כבר יצאנו בקבוצה של כמה עשרות אנשים ולקחנו אוטובוס רק לנו שהביא אותנו לציון, אבל מנמל התעופה ועד לציון היתה נסיעה ארוכה מאוד שנמשכה לילה שלם. בשנה שלאחר מכן לקחנו טיסה פנימית ישירות לאיזמיר וחוזרים באותו היום בטיסה בערב.
"לאחר כמה שנים התחילו טיסות ישירות והיינו טסים בהן. אבל מאז תחילת המלחמה ביטלו את הטיסות הישירות ובשביל להגיע צריך לקחת טיסות עקיפות, אנחנו רואים בזה תיקונים שצריך כדי להגיע לצדיק".
לרבי חיים פלאג'י היה בית כנסת שלו?
"ר' חיים היה מתפלל בבית כנסת בשם בית כנסת אלגזי, עד היום הוא נמצא שם ויש שם אפילו את הכיסא שעליו היה יושב רבי חיים פלאג'י, המקומיים רואים בו דבר קדוש ולא מזיזים אותו. בית הכנסת סגור בכל ימות החול וכדי להיכנס צריך לתאם את זה מול נציגי הקהילה שם.
"גם הבית של רבי חיים פלאג'י השתמר, יש בתוכו היום בית כנסת בשם 'בית הלל' אותו הקים בנו, רבי אברהם פלאג'י, והיום יש שם גם כן מוזיאון המוקדש לר' חיים".
This browser does not support the video element.
הרב מנשה ממשיך ומספר: "בבית הכנסת אלגזי למטה יש חדר שהיה משמש כישיבה, הוא היה סתום בחול, פינו משם את החול ורואים שם את הספסלים שהיו וגם שקעים בקיר ששימשו ככל הנראה כמדפי ספרים".
המקומיים יודעים לספר על רבי חיים פלאג'י?
"לצערנו לא, המבוגרים ששם לא דוברים עברית ולא אנגלית ואין דרך לתקשר איתם. היה יהודי מבוגר מהקהילה שדובר לאדינו ושהיה בטוח שגם אנחנו וכך בכל פעם שהיינו מגיעים הוא היה מתחיל לדבר כשלמעשה אף אחד לא הבין אותו ולא היה נעים לומר לו את זה".
היו לכם קשיים בשהות במקום?
"בהתחלה לא היה מקום מסודר לשהות בו, באותם השנים היה יהודי מחב"ד שהיה מרכז אצלו פעילות, זה לא היה בית חב"ד רגיל אבל אפשר היה לישון ולאכול אצלו. באחת השנים קבענו איתו שנגיע אליו לשבת הקרובה, כשהגענו הסתבר שהוא שכח ממה שדיברנו ונסע לאמריקה. התחלנו להסתובב שם בעיר ולחפש מקום לישון עד שמצאנו אכסנייה כזו, הלכנו שם לשוק וקנינו ירקות ודגים והכנו באכסנייה את מה שקנינו, קנינו גם פלטה לשבת והנחנו את האוכל שהכנו על הפלטה בלובי של המקום, זאת היתה שבת לא רגילה אבל בס"ד הסתדרנו".
This browser does not support the video element.
מי מנהל כיום את בית העלמין?
"הקהילה היהודית שם שוכרת גוי שתפקידו לדאוג לבית העלמין. למעשה בית העלמין שם לא עתיק מאוד, הוא הוקם לפני שמונים שנה, במקור בית העלמין היה ליד הים וכשרצו להקים שם נמל ביקשו מהקהילה היהודית להעתיק את בית העלמין למקום אחר. הקהילה העבירה את הקברים למקום הנוכחי והממשל הטורקי ערך שוב הלוויה מכובדת לרבי חיים פלאג'י כשגם המושל דאז משתתף בלוויה.
"מאוד העריכו אותו בטורקיה, יש מעשה נודע שכשהיה רבי חיים חכם באשי הגיעו אליו בחלום לומר לו שלמחרת חושבים שרים להרעיל את הסולטן, הוא מיהר לארמון עם הידיעה ובעקבות כך בדקו את המאכלים ומצאו שהיה בהם רעל, מאותו היום הסולטן העריך את רבי חיים מאוד והעמיד לשירותו פלוגה בת שלושים חיילים שיעשו כל שיבקש מהם. הם היו הולכים בשליחותו לסגור מקומות שנשארו פתוחים בערב שבת ושאר משימות שהטיל עליהם.
"רבי חיים פלאג'י גם תיקן תקנות מיוחדות בעיר, למשל לא ניתן היה להעסיק גויים במקום בו מבשלים אוכל למכירה, כמו מסעדות ואכסניות, הוא לא היה מעניק להם כשרות וגם הטיל חרם על מי שיפר את התקנה. באחת השנים הגיע אלינו יהודי מקומי שרצה לפתוח מסעדה שם, אבל כיום בלי עובדים יהודיים לא שייך בכלל לפתוח עסק, הוא שאל מה נוכל לעשות לגבי החרם, הלכנו על הציון עם הרב של איזמיר ועשינו שם מעמד התרה לחרם עם כל מה שנדרש וכך התאפשר לאותו יהודי לפתוח את העסק, המעמד היה מעמד חשוב וזכינו לקיים אותו שם כדת וכדין ולסייע ליהודי".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
סיימתי את השיחה עם הרב מנשה וחשבתי לעצמי כמה זכינו בדורינו אנו שכל מי שמבקש להתפלל, כמעט בכל מקום בעולם, יכול לעשות זאת בקלות יחסית. מה שנותר הוא רק לבקש מריבונו של עולם בתפילותינו שישמיענו בשורות טובות ושנזכה בזכות כל אותם צדיקים שוכני עפר בכל מקום שהם לגאולה שלימה.