רבני ארגון לב שומע, נכנסו אל מעונו של המנהיג הליטאי הגאון רבי דב לנדו, כדי לשמוע ממנו הדרכות ועיצות עבור בחורי הישיבות. "כיכר השבת", חושף את התמלול המלא מהשיחה המיוחדת והמרתקת.
רבני לב שומע שהשתתפו בכינוס היו יו"ר הארגון הרה"ג רבי אליאב מילר, הגאון רבי אליהו קלרמן מפוניבז' והגאון רבי מרדכי פיש, משגיח ישיבות אור אלחנן וסורצקין.
התמלול המלא
ראש הישיבה: שלום שלום, אפשר לשבת.
הנכד: "הגיעו לפה פעילים של "לב שומע".
ראש הישיבה: אני לא שומע...
הנכד: "הלב שומע, זה העיקר...".
ראש הישיבה: אה!
הנכד: "רוצים לשאול שאלות, מה שמרן שליט"א יוכל לומר".
רבני לב שומע: "פונים אלינו בחורים או הורים בשאלות בקו, ומתייעצים, ועלינו לדעת מה לומר להם. ישנם בחורים שמרגישים שההשגים שלהם בלימוד מעטים, הלימוד קשה עליהם, וממילא מתעוררת בהם תחושה שהלימוד שלהם אינו מהוה תרומה מספקת למען הכלל, במיוחד במצב עכשיו שיש מלחמה וכו', מה צריך לומר להם, כדי לתת להם את התחושה וההבנה שלמרות הכל הלימוד שלהם משפיע וכן מועיל לכלל ישראל.
ראש הישיבה: הלימוד לא נמדד לפי ההשגים, אלא לפי מה שהאדם שקוע בלימוד, מה שיותר שקוע. השגים זה דבר טוב, אבל העיקר הוא להיות שקוע בלימוד, אם הם יהיו שקועים כל אחד בלי הדאגה שלו, זה מה שצריך, אנשים שקועים בלימוד, לא אנשים עם השגים. יש השגים, אבל לא לכל אחד יש השגים, מה שדרוש אנשים שמונחים בלימוד, לא בדרך אגב, זה מה שעם ישראל צריך, ובאיזה צורה – כל אחד כפי הכוחות שלו.
This browser does not support the video element.
הרב קלרמן: "מה אומרים למי שגם זה קשה לו, לא רק השגים קשים לו, אלא גם שקיעות בלימוד, הוא יכול ללמוד שעה או שעתיים, איך מעודדים אותו?".
ראש הישיבה: לפעמים צריך שילמדו דבר שמעניין אותם, לימוד שמעניין, וזה לפי הענין. יש כאלה שזה קשה, הם לא מתאחדים עם סברות עמוקות ודקות, אבל יש דברים שנוחים, אורח חיים ועוד דברים שמעניינים, לתת להם סיפוק בזה ולשבח אותם. לא כל אחד אותו מהלך.
הרב פיש: "האם השכר נמדד באמת לפי השגים?".
ראש הישיבה: אין לי פקס עם השמים, סליחה על המילים הלא מנומסות..., אבל אני יודע, מי ששקוע – אין כמוהו. בשמים אני לא יודע. אני מתנצל על המילים..., אבל אני אומר, מי ששקוע – זהו. בן תורה אמיתי זה מי ששקוע, אבל תלוי איך, כל אחד לפי הכוחות שלו.
רבני לב שומע: בגלל הרעש והעמולה שיש היום ברחוב כנגד לומדי התורה.
ראש הישיבה: התעמולה ברחוב זה בעיה גדולה מאד, אבל דבר פשוט וכבר דברנו, לא היה שום בחינה מבחינה – אני לא כל כך מדינאי – אבל כולם אומרים שהמצב בארץ ישראל שהערבים לא באו ושטפו את הארץ, ולא הרגו וחיסלו את הכל אין לזה שום הסבר שכלי, וכשאין הסבר שכלי, אז זה מוכח, איז אויסגישפארט כמו שר' ברוך בער אמר, שיש משהו מיוחד שמציל את היישוב, ואין שום דבר לתלות, רק לימוד התורה, ויש הרבה חילונים עם כנות שלא יודעים להתמודד עם זה, מה קרה כאן, העם נמצא כאן מוקף מאוייבים, אנשים שרוצים ושונאים שנאה, לקחו להם את הארץ שלהם, היו צריכים ללכת לעשות את הדברים הכי נוראים, ולא עושים, ואין שום הסבר לזה מדוע לא עשו, בטבע של הערבים שהם פראים, וההסבר היחידי זה לימוד התורה.
ראש הישיבה: אין שום הסבר, כך או כך, אין שום הסבר. ויש עוד דבר, שעל פי תורה המצאות היהודים בארץ כל כך הרבה שנים נגד התורה ונגד המצוות, וכבר אמרתי את זה, ואחרים אמרו את זה, מה עם 'ולא תקיא בטמאכם אותה', נגד הלא תקיא יש רק לימוד התורה.
ראש הישיבה: זה דברים ברורים ופשוטים, אומרים את זה ברור, וכל התעמולה בחוצות באה בשנאה אבל גם מחוסר הבנה, והבעיה היא שהחילונים של היום זה לא החילונים שאני זוכר, אני בארץ די הרבה שנים, נולדתי בחוץ לארץ, אבל החילונים של פעם היה שנה ופירש או לא שנה ופירש, היום החילונים לא התחנכו על יהדות, אין להם שום דבר, חילונים אחרים לגמרי, חילונים של פעם, הכרתי אותם, גרתי בגיל צעיר ברחובות, ואני זוכר את כל החילונים אז, דברו אידיש ואכלו את כל המאכלות של פרשת שמיני, הבעלי חיים הידועים, מאלה ומאלה, דברו אידיש וידעו, והיו כאלו, עוד כל מיני שונים, מה אני יכול להגיד, דמויות מאד מיוחדות, מה אני יספר, הם אינם, והצאצאים של צאצאים שלהם גדלו, והם הזקנים של הדור, אנשים שאין להם שום חיבור עם יהדות, שום דבר לא, הם לא מחוברים לשום דבר לא.
ראש הישיבה: אני לא אומר בזה כלל, אולי לפעמים יש יוצאים מן הכלל, אבל ממילא אי אפשר להסביר. עם החילונים של פעם היה אפשר להתווכח, אם היה כדאי להתווכח או לא, אבל היה עם מי לדבר, היום אין עם מי לדבר, אבל, הרבה קורה תופעות מיוחדות, חוץ מהבעלי תשובה, שנוסעים לחוץ לארץ, ואמר לי אחד, זהבי, שהיה במטכ"ל ונהיה בעל תשובה, ונוסע לחוץ לארץ ודורש דרשות, ואומר שאי אפשר לתאר את ההשתוקקות של אלה שכאן לא ידעו כלום ביהדות, ושם הם רוצים. כאן בארץ אין.
ראש הישיבה: הוא היה בצבא מפקד גדול, והוא מרגיש תפקיד ליסוע לחוץ לארץ, ולדבר על יהדות. מה אני רוצה לומר כאן, האנשים בארץ אין להם שום דבר, לא יהדות, והכל בנוי להם על אפיקורסות מהתחלה, מה אני יכול לומר, אפיקורסות.
ראש הישיבה: חינכו אותם עם כל הכפירות הידועות, ובשביל מה להזכיר את אותם כפירות, יש לנו דבר לא נעים להגיד, מה אפשר לעשות, אלו האויבים הערבים מאמינים בבורא עולם, זה לימוד חובה על עם ישראל, וזה מרגיז נורא, הם מאמינים באמת, והרמב"ם בתשובה אומר לדינא שהם מייחדים ייחוד גמור, לגבי כמה דברים, לגבי היין וכל הדברים, זה רע מאד שהם בשם ד' מזכירים הם, הערבים הפראי אדם, הם מדברים בשם ד', זה נורא ואיום, ולדעתי זה חילול ד' גדול מאד שאין דוגמתו.
הרב פיש: "זה חז"ל שאומרים שישראל יורדים מטה מטה".
ראש הישיבה: נעבאך.
ראש הישיבה: יש היום בעלי תשובות, מאד יפה, אבל זה שעם ישראל שהם עם ד' עשו מדינה של שמד ושל כפירה, זה לימוד חובה גדול. אלו שלומדים תורה שקועים בלימוד, הם אלה שנותנים את האפשרות, ואין שום הסבר הגיוני לזה, רק זה. כל אחד בשפה שלו, אולי אני אומר חריף מדאי, פחות חריף או יותר חריף, תמצאו את השפה. זה מה שאפשר להגיד.
ראש הישיבה: לא עניתי תשובה מלאה, אבל אתם מצילים, לומדי התורה הם מצילים, ואין שום הסבר למה הערבים לא מתאחדים לשטוף את כל הארץ ורחמנא ליצלן לחסל את כולם, אין שום הסבר, והרבה אומרים את זה, גם חילונים, אין שום הסבר. הם יכלו להתאחד יחד, לא אכפת להם לההרג גם כן, הפרא אדם שלהם מוכן לההרג, וזה לא קרה.
הרב פיש: "אז איך באמת המיעוט שלומדים מצילים את הרוב שחלקם אפילו לוחמים בלימוד".
ראש הישיבה: זה מציל. זו הגלולה שמצילה.
הרב מילר: אפילו שהם מיעוט?
ראש הישיבה: אם היו יותר היו מצילים עוד יותר. מה שיותר – יותר מצילים. זה מידת הרחמים. כל בחור שלומד תורה, מה שהוא עושה להצלת עם ישראל אין מה לתאר! כל בחור וכל אברך או לומד, כל יהודי שלומד, אבל בחורים הם אלה שבגללם יש הסבר הגיוני שאנחנו קיימים כאן. זה הסבר הגיוני, אין שום תחליף, אין שום הסבר אחר, יש רק דיבורים, או שאלה המבולבלים עם הכיפות הסרוגות, עליהם אני לא מדבר בכלל, להם יש תיאוריות שלהם, איתם זה קשה, וזה שיחה אחרת..., אם נדבר עליהם נעבור לפסים אחרים..., אני יכול לדבר הרבה, זה קנאות של פעם..., זה לא הזמן, אם אתם רוצים אני יכול לדבר...
הרב מילר: "הם אומרים שלדור הצעיר זה חשוב מאד".
ראש הישיבה: מה אני אגיד להם, שהרב הראשי הראשון דאג איך מונעים את הטמפל של הרצל... יש מכתב שלו, איך הוא כותב שם 'בזאת יתומם חזונו של הרצל'. הוא אמר שאפשר בהר הבית עצמו, שהלכה כמו הראב"ד שמותר להכנס להר הבית, והוא ענה לו שהלכה כמו הרמב"ם שאסור, ממילא עשו את זה ליד הר הבית, לא בהר הבית 'ועל זה יתומם חזונו של הרצל'. טוב, בשביל מה לדבר על זה...
הרב מילר: "אבל הם אומרים שזה ביחס למקימי הרעיון שלהם, אבל היום יש הרבה בחורים שהם רואים את הציבור הדתי לאומי, מה שמרן שליט"א קורא להם הכיפות הסרוגות שבאמת מוסרים את הנפש להבנתם, חלקם לומדים, ומצד שני הולכים ונהרגים בשביל מה שהם קוראים בלשונם 'משמר העם הוארץ' ויש בחורים שזה עושה להם הרגשה של אנחנו לא בסדר, הם בסדר".
ראש הישיבה: "אז אמרתי, הם נהרגים בגלל שאנחנו לא לומדים מספיק, וצריך להציל עוד יותר. הם נהרגים כי רבותיהם מלמדים אותם תורה מעוותת, מי שמכיר את הרעיון הציוני, מה היה פעם, תנועת בני עקיבא, זה קיים עדיין, אבל אני לא מאחל להם כל ברכה, הסיסמה שלהם היתה, אני נעבאך יודע, לא בורא עולם, לא תורה, 'ארץ ישראל, לעם ישראל על פי' הצבע – אני אומר – 'תורת ישראל', זה מה שקיים. החילונים של היום כבר מפקפקים בכל הזכות בארץ, והם צודקים מבחינת..., להם ארץ ישראל זה השיא.
ראש הישיבה: ר' אלחנן כותב על זה כבר בעקבתא דמשיחא, על הגישה למעשה שלו יש ויכוח בחזו"א וזה דבר אחר, אבל אצלם זה המציאות, ארץ ישראל לעם ישראל זה הנושא הבסיסי, ואנשים של פעם שכבר לא חיים הרבה שנים, אין אמר פישמן מיימון 'יותר טוב שילכו לשומר הצעיר מאשר לאגודת ישראל', אתם לא יודעים, כך הוא אמר, איי הכל כפירה, כל העבירות שבעולם, כפירה בכל, וזה עבר להם בצורה כזאת, אז היום נכון, הם שומרים מצוות, ור' יעקב פרידמן אמר איזה נוסח, יש להם יהדות וכו', - ניתן לשאול אותו, הוא יכול לומר הגדרות.
הרב מילר: "אז בחור שואל, אז לא צריך צבא?"
ראש הישיבה: זה כמו הסיפור עם השלג, עם החפץ חיים, שאחד אמר, כמה טוב שלג, אם קופאים בשלג, לוקחים קצת שלג ומשפשפים את הפנים, סיפור ידוע, מה טוב בשלג... אי אפשר במצב כזה, הם גם עושים בפעולות שלהם הרבה לא בשביל הצלה, אלא בשביל הכבוד של המדינה, הורגים אנשים בשביל כבוד. מה אני אלך לדון, אני לא כ"כ בקי בפרטים, אחרים יכולים לספר את זה טוב. הם מאשימים אחד את השני, וכולם אומרים אמת..., כולם אומרים אמת. להגיד לבחורים זה לא פשוט, כל הדברים האלה, אבל זה ההצלה.
ראש הישיבה: אז מה עושים במצב כזה? אני לא יודע מה היה קורה בתחילת המדינה אם היו עושים כאן שלטון של או"ם היה מצב מצויין, יש מכתב מהבריסקר רב מאז, מכתב פוליטי, נגד שרתוק, שרת, מכתב לחוץ לארץ מתש"ח, אפשר בלי מדינה לחיות טוב עם הערבים, אם נלך עוד אחורה אפשר כמו שר' חיים זוננפלד עשה, לכבד את הערבים, היה די טוב שמושלים כאן הערבים, מצב הכי טוב, הערבים היו מושלים, היו מכבדים אותם, לא מתערבים בהם, מביאים כסף לארץ, הערבים אוהבים כסף.
ראש הישיבה: כל ההיסטוריה כאן ביישוב, מאי נפק"מ כעת, עכשיו זה אחרת, אבל לשעבר הכל היה בצורה שהיה את המדיניות של ר' חיים זוננפלד, לחיות טוב עם הערבים והערבים כיבדו אותו מאד מאד, ואיך הוא לתייחס חערבים, זה כבר היסטוריה לפני יותר מתשעים שנה, איך הוא כותב למלך עיראק, יש מכתב שהוא כתב לו, להוד מלכותו, רציתי ללוות אותו, כשהוא חזר לארץ, אבל אצלנו היה יום שבת ואני לא יכול, והוא חותם את עצמו 'עבדך יוסף חיים זוננפלד', אם הערבים היו מקבלים כזה יחס, היה המצב אחרת. גם גרמו שהערבים שונאים אותנו.
ראש הישיבה: הערבים אף פעם לא היו טובים, אבל היה צריך לכבד, הוא קיבל מדליה ממלך ארם, כך ההיסטוריה מראה. הציונות היתה כאילו שהם יצילו את העם היהודי, והם הביאו את האסונות הגשמי לא רק הרוחני לעם ישראל, אף פעם הערבים לא כ"כ שנאו בכל העולם. אבל מה זה נפק"מ כעת, מה לעשות כעת, שחיים בין שודדים והשודדים מצילים אותנו, מה לעשות, זה בעיה גדולה, אז מה? יפסיקו יום אחד, כבר אי אפשר להאמין להם, היה אפשר לעשות אולי ויתורים אדירים. לא יודע מה להגיד, מבחינה פוליטית אני לא מכיר, ומה שלא מבינים לא צריכים לדבר, יש שיטה אחרת אבל... מישישים צריך לסבול לשמוע אותם הרבה...
הצגת כל התגובות