דיר אל-קמר, שפירושה "מנזר הירח" בערבית (מבוטא כ"דיר אל-אמר" בערבית לבנונית), היא עיירה נוצרית-מרונית יפהפייה השוכנת בהרי השוף במרכז הר הלבנון. בתקופה שאין בלבנון מלחמות, זהו יעד תיירותי עם סמטאות ציוריות וארכיטקטורה ייחודית המשלבת גגות רעפים אדומים וחלונות מקושתים. אבל בעבר פרחה כאן גם קהילה יהודית מגוונת ותוססת.
הכל התחיל כאשר האמיר פחר א-דין השני, שליט לבנון, הקים בדיר אל-קמר את בירתו בשנת 1590, בשל מחסור חמור במים בבירה הקודמת. העיירה הייתה מפורסמת במקורות המים הרבים שלה.
עם שובו של פחר א-דין מגלות (1613-1618), הוא הביא אתו בנאים מאיטליה שבנו את ארמונו בסגנון פלורנטיני מרהיב. בהמשך, בין המאה ה-16 ל-18, הייתה דיר אל-קמר מוקד שלטונם של שליטי הר הלבנון.
ייתכן שראשית הקהילה היהודית בעיירה הייתה ביהודים שהיוו חלק מפמליית פחר א-דין השני. קהילות יהודיות קטנות שגשגו גם בכפרים בסביבות דיר אל-קמר, בחסות הדרוזים ששררו ביניהם יחסי ידידות עם היהודים.
עדות משנת 1822 מספרת "כי יש בעיר שבע משפחות יהודיות, המתגוררות שם זה שלוש מאות שנה"/ ב-1845 דיווח מבקר כי פגש בעיירה כ-50-60 משפחות יהודיות.
פלוגת הלוחמים היהודים מדיר אל קמר
יהודי דיר אל-קמר התפרנסו בעיקר מעבודת אדמה, מסחר, ייצור סבון, גידול טוואי משי והפקת ברזל. הם אף נודעו כלוחמים אמיצים. ב-1831 יצאו כ-100 צעירים מקרבם כחיילים בצבא המושל עבדאללה פאשא, כדי לדכא מרד בשומרון.
תופעה זאת של יהודים אשר אוחזים בנשק הייתה נדירה למדי בארצות האסלאם ולכן טבעי הדבר שלודוויג אוגוסט פרנקל שביקר ב-1855 ציין בהשתאות שהם "יודעים להשתמש ברובים ולהילחם כנגד אויביהם".
לרוע המזל, בשנת 1842 נשרפה העיירה ונערך טבח בנוצריה כחלק מהסכסוך הדתי בלבנון. התקפות נוספות על דיר אל-קמר בוצעו על ידי הדרוזים ב-1860. בעקבות זאת איבדו הדרוזים את כוחם באזור והחלו לנטוש את העיר והכפרים, וביחד איתם[1] גם הקהילות היהודיות. היהודים עברו לביירות, צידון ועאליי.
ב-1928 עדיין ראה יצחק בן-צבי את בית הכנסת העתיק בדיר אל-קמר. בשנות ה-70 של המאה ה-20 התושבים עוד קראו לאזור מסוים בעיר "שכונת היהודים". בתקופת מלחמת לבנון הראשונה צולמה היהודייה האחרונה בת ה-75 שהתגוררה במקום.
אך העדות המרשימה ביותר להיסטוריה היהודית של דיר אל-קמר נותר בית הכנסת שלה. הוא הושלם ב-1638 והיה הגדול ביותר בסוריה בזמנו, עם מקום ל-500 מתפללים. אורכו 20 מטרים ורוחבו 8 מטרים.
אך מאז 1860 הוא כבר לא היה בשימוש, ולבסוף נסגר לכניסה ב-1998 מטעמי בטיחות. כיום הבניין נמצא באחריות אגף התרבות הצרפתית של מינהל העתיקות הלבנוני. הוא עומד כמצבה אילמת לפרק היהודי המשמעותי בהיסטוריה הססגונית של דיר אל-קמר.
לצד בית הכנסת, יש בעיירה עוד אתרים ייחודיים כמו מסגד פחר א-דין מהמאה ה-16, שוק רצענים עתיק, ארמונות האמירים מבית מעאן ושהאב, "ח'אן המשי" ששימש כשוק יוקרתי, ועוד. כולם משתלבים יחד בנוף מרהיב של סמטאות ציוריות על צלע ההר.
דיר אל-קמר, אם כן, מהווה עדות חיה למארג התרבותי העשיר של לבנון - שילוב של היסטוריה נוצרית, דרוזית ויהודית. למרות התהפוכות שעברה, העיירה שמרה על קסמה ויופייה המיוחד, והפכה לאחד מאתרי התיירות המרתקים ביותר בהרי הלבנון. סיפורה של הקהילה היהודית שנעלמה מדיר אל-קמר מוסיף עומק ועניין להיסטוריה המרתקת הזו.
[1] הקהילות היהודית התקיימו במקום בחסות הדרוזים שנטו חסד ליהודים והיו עמהם ביחסי ידידות. כל עוד שלטו הדרוזים באזור זה בהר הלבנון, התקיימו גם הקהילות היהודיות בכפרים הללו. כשנאלצו הדרוזים לנטוש את הכפרים הללו עקב תוצאות הטבח הדרוזי בנוצריי הר הלבנון בשנת 1860 ומעורבות צרפת בסכסוך, נעזבו גם הקהילות היהודיות במקומות אלו.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com