בימים אלה הקיטוב בחברה הישראלית בשאלת גיוס בני הישיבות מגיע לשיאים חדשים. הציבור החרדי, המאמין שלימוד התורה הוא המגן האמיתי על עם ישראל, עומד איתן בעמדתו שאין לגייס בני ישיבות לצה"ל. מנגד, הציבור הכללי והדת"ל, שאינו שותף לאמונה זו, רואה בפטור גורף זה פגיעה בשוויון ובחוסן הלאומי.
אולם מעטים יודעים שמאחורי הפטור מגיוס לבני הישיבות עומדת דמות מפתיעה - המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, שלכאורה היה רחוק מעולם הישיבות.
הפוסק הגאון רבי ציון בוארון, חבר בית הדין הרבני הגדול לשעבר, מביא בשו"ת 'שערי ציון' חלק ג' עדות מרתקת. לדבריו, שר הביטחון המהולל משה דיין, למרות שלא למד בישיבה ולא הכיר בעצמו את ערך בני התורה, החליט שלא לגייס את בני הישיבות בהשפעת "שיר המתמיד" של ביאליק.
עדות זו מקבלת חיזוק משמעותי מסיפור היסטורי נוסף, שמובא על ידי הגאון רבי אליהו ברודני, ראש ישיבת מיר בניו יורק. על פי עדותו של רבי יצחק הוטנר זצ"ל, ראש ישיבת רבינו חיים ברלין, בשנת תשל"ז (1977), כאשר ראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון משה דיין הגיעו לביקור רשמי בארה"ב, הם הוזמנו לביתו של רבי משה פיינשטיין, יו"ר מועצת גדולי התורה באמריקה.
באותו מעמד היסטורי, בו נכחו חברי מועצת גדולי התורה, שאל רבי משה פיינשטיין את דיין כיצד הגיע הוא, כאדם חילוני, להבנה שיש לפטור את בני הישיבות מהצבא. תשובתו של דיין הייתה מפתיעה: בצעירותו, כשלמד בתיכון, נתנו לו לכתוב חיבור על "שיר המתמיד" של ביאליק. המשפטים המרגשים בשיר על גודל מעלת הלימוד ועוצמת לימוד התורה חדרו לליבו, עד שהבין כי "כפי שאי אפשר לזרוק אבן אל מחוץ לעולם, כך אי אפשר לנתק בחור ישיבה מן הגמרא".
מאחורי "שיר המתמיד" עומד סיפור מרתק נוסף, המובא בספר "רבן של כל בני הגולה" מאת רבי שמעון יוסף מלר. בשנת תרל"ז (1877), כאשר גורש ביאליק מישיבת וולוז'ין לאחר שש שנות לימוד, בשל התבררות מעשיו ודעותיו, הוא יצא בחרי אף. אולם מרן רבי חיים מבריסק הלך אחריו וליווהו עד תחנת הרכבת בוולוז'ין, שם פייסו בדברים עד שהצליח להוציא ממנו הבטחה - שלעולם לא ישתמש בכישרונותיו הגדולים בכתיבה כדי לנגח את בני הישיבות.
הגאון רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק, ראש ישיבת בריסק, כששמע את הסיפור, הגיב בדרכו המיוחדת. מצד אחד מתח ביקורת חריפה על דיין באומרו: "הוא הרי כתב על עצמו שהיו גונבים תרנגולים מקיבוצים אחרים". אך מיד הוסיף בהערכה: "משה דיין היה א גוואלדיקער בעל כשרון באופן כללי, לכן הוא גם הבין את הנקודות האלו בשיר של ביאליק!"
סיפור זה מתחבר לעדות היסטורית נוספת, אותה הוסיף הגאון רבי אלימלך מלר, ראש כולל "מנחת חינוך". הוא הזכיר את המעשה המפורסם כאשר ה'בית הלוי' נפגש עם רבי ישראל סלנטר והראה לו מחידושי בנו, הגר"ח הלוי. רבי ישראל סלנטר הגיב ואמר שמשמים זימנו דרך לימוד זו שעל ידה יוכלו למשוך את בני הדור הזה לתורה.
הרב בוארון מוסיף בעדותו שביאליק זכה בסוף ימיו להתקרב לאדמו"ר המפורסם מהרי"ל אשלג, והתחיל בתהליך של חזרה בתשובה. אולם לא הספיק להשלים את התהליך משום שנפטר על שולחן הניתוחים. הרב בוארון מסיים את דבריו בתקווה שיהיו הדברים לתועלת נשמתו של ביאליק ונשמתו של משה דיין.
כך, בדרך מפתיעה, התגלגלה ההבטחה שנתן ביאליק לרבי חיים מבריסק להשפעה היסטורית על מדיניות גיוס בני הישיבות בישראל. כפי שאמר הרב משולם דוד סולובייצ'יק: "אתה רואה שר' חיים ידע מה הוא עושה. הוא ידע את כוחותיו של ביאליק ולכן עשה מה שעשה". ובלשונו של רבי אלימלך מלר, "משמים שילמו לר' חיים מבריסק - לא רק שהעולם לומדים בדרך הלימוד שלו, אלא שגם עצם האפשרות ללמוד הוא בזכותו. ואפילו רבי חיים מבריסק בשעתו לא העריך ולא ידע עד להיכן הדברים מגיעים!".
והדברים נפלאים ביותר ממש כנתינתם מהר סיני.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות