"אפשר לכתוב עליה ספר", אומרים בני המשפחה, ומחליפים מבטים רבי משמעות... "אולי באמת נכתוב???" אולי באמת... יש לי כותרת: אומרת אחת הבנות: "נפטרה צעירה בשיבה טובה", כי היא היתה צעירה, אבל הספיקה מה שאנשים אחרים לא מספיקים גם ב-90 שנה...".
בין אם יכתבו ובין אם לו, דמותה של הרבנית יעקובה צביה קלף, הוא סיפור עוצמתי ומדהים במיוחד. היא גדלה בבית שאינו ששומר תורה ומצוות באמריקה הרחוקה, בגיל 10 הכירה את בוראה, והחלה לסלול לעצמה דרך, אחרי חיפושים וטיפוס מתמיד במעלה הר ה', גמלה ההחלטה בלבה, ובגיל 17 עלתה בגפה לארץ, הולכת אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה, בלי משפחה ובלי חברות, לבד לבד. משאירה הכל מאחריה.
היא התקדמה והתקדמה, צברה ידע תורני מקיף, הרבה יותר מבנות גילה שגדלו בבתים חרדיים מערש הולדתם. זכתה להתחתן עם בעלה הצדיק שיבלחט"א, רבי חיים צבי שליט"א, בן תורה אמיתי בכל מהותו, תלמיד חכם מופלג השוקד על תלמודו בכל עת.
היא עסקה בחינוך, ובהמשך סייעה להקים את סמינר 'מסורת רחל', יחד עם רבצן תרשיש, סמינר מיוחד לתלמידות המגיעות ארצה מארה"ב לבדן, בדיוק כמוה.
הפעילות הענפה לא פגעה במלוא נימה בבניית ביתה הפרטי. בית מטופח ומצוחצח, מלא שמחה ומלא ילדים בלי עין הרע. 12 ילדים היא ילדה וכל אחד מהם היה מטופח משל היה ילד יחיד להוריו האוהבים.
לעזרה ל-8 יתומים הקליקו כאן>>>
היא הייתה עקרת בית למופת, מפרנסת יחידה, אישה מסורה לבעלה ומוסרת נפשה לתורתו, מחנכת ומנהלת, שימשה דמות אם לתלמידות רבות שבאות להתחנך בארץ, ואת הכל הספיקה עם חיוך ענק ולב מלא שמחה.
ארבעה ילדים זכתה לחתן בחייה, ועוד שמונה נותרו בבית. שנתיים וחצי שהיא סובלת ממחלה נוראה, וקיבלה ייסורים באהבה ובקרבת אלוקים מיוחדת. והשיבה נשמתה לבוראה בשבוע שאחרי שבת בראשית.
ולמרות הכאב, למרות הייסורים שסבלה, לא פנתה אף פעם לבעלה שיסייע לה, כדי שלא להפריע לו מלימודו, ולא אפשרה לבית לשקוע בעצב תהומי בגלל מחלתה. המוזיקה תמיד דלקה ברקע, קולות שמחה וצהלה. גם בימיה האחרונים, כשהיא גוועת לאיטה על מיטת חולייה, בבית, אווירת החג לא נעדרה. היא דאגה לכך ועמדה על המשמר, שהמחלה שלה לא תשפיעה לרעה על הבית כולו. כל מי שיצא לו לבקר בבית, יכול להעיד שהיא הצליחה בכך. עד הרגע האחרון.
האבל כבד מאוד כמובן, אחרי פטירתה. צער נורא, שבר גדול. הם משפחה חזקה, הם יתאוששו ביחד בעז"ה, אבל כדי שזה יקרה אנחנו צריכים לעזור להם. היא הייתה המפרנסת, ואף שהצליחה בסייעתא דשמיא להגיע לרגע האחרון בלי שום חוב כספי, בסופו של דבר הקופה המשפחתית נותרה ריקה, וכעת אין להם את האם המפרנסת והאבא צריך לשמש כאב ואם ביחד.
חייבים לעזור להם, נושיט להם יד לעזרה, כדי שיוכלו להשתקם מהטרגדיה הנוראה שנפלה עליהם, וימשיכו בעזרת ה', לצעוד בדרך שסללה להם האם הדגולה והגדולה שהייתה להם, ולהקים בתים לתפארת.