פרי האתרוג סביבת גידולו הטבעי היא מאזור אגן הים התיכון, ומשם נפוץ ע"י סוחרים יהודים לרחבי תבל לקראת חג הסוכות, האתרוג מלבד הידוריו והלכותיו הרבים, הרי שיש להדר אחר ‘אתרוג מיוחס’, כלומר, לרוב הפוסקים אתרוג מורכב אינו כשר לברכה ומכאן כר נרחב להטלת ספקות ופקפוקים, כיצד באמת ניתן לדעת שהאתרוג שאנו אוחזים ביד אינו מורכב?
לתוך ספק זה נכנסה גם ‘בעיית האקלים’, במדינות של מרכז אירופה לא היה ניתן לגדל אתרוגים מחמת האקלים הקר השורר באזורים אלו, בשכך נאלצו היהודים לייבא אתרוגים מאיטליה, מספרד, צפון אפריקה חוף אלבניה ועוד. ובזמנים שהיה ניתן הביאו אתרוגים גם מארץ ישראל.
הכלל המנחה היה - ככל שהאתרוג דרומי לגלובוס, הוא יהיה מהודר יותר.
סדר מיון האתרוגים ושמותיהם נעשה על פי רוב לפי ארץ מוצאם או ממרכזי הסחר מהם שווקו לכל דכפין, כאשר הסוחרים משכנעים את ההמונים שדווקא האתרוג שלהם הוא המקורי ללא חשש מורכבות.
הרכבה עצמית
שיטת 'ההרכבה' באופן שיטתי, כבר החלה (בערך) לפני ארבע מאות שנה, ההרכבה במקורה היא מעין תרופה לעצי פרות הדר, מאז ומקדם מגפות כאלה ואחרות גרמו לתמותה בטרם עת של עצי פרי רבים, ברם כמו במגפה אנושית (להבדיל) ישנם זנים עמידים וחזקים יותר, כמו עצי פרי החושחש, והלימטה המתוקה ששרדו יפה, ומכאן צץ הרעיון להרכיב אותם עם עצי פרי הדר אחרים לחזקם ולעודדם למען יעמדו לימים רבים.(1)
האחרונים דנו בסברות השונות שיש לפסול אתרוג מורכב, וכיום מקובל כי אתרוג זה אסור לברכה, ונחלקו האם איסורו מדרבנן או מהתורה.
זני אתרוגים מן העבר ומן הווה
אתרוגי ארץ ישראל – פולמוס ענקי התעורר על אתרוגי א"י שגדלו במקומות כמו טבריה ויפו, הללו אוסרים והלל מפקפקים איש איש מסיבותיו שלו. לא נאריך כאן בצדדי הפולמוס שהוא כמים שאין להם סוף. אך נציין שבספרי ההלכה מובא שעד שנת ת"ר אנשי ירושלים הידרו לקחת אתרוגים מאום אל פחם וסביבותיה, אתרוגים אלו גדלו ע"י ערבים שעדיין לא למדו ולא ידעו על מלאכת ההרכבה ולכן ניתן לברך עליהם ללא חשש. אתרוגי ארץ ישראל ניכרו בכך שבגמר גידולם הם גדולים מאוד נעדרי פיטם ומרובי קוצים ובליטות. עדויות כאלה ואחרות פזורות במרחבי השותי"ם ההלכתיים ומתוכם עולה שרבים מן הפוסקים אכן תמכו באתרוגי ארץ ישראל.
אתרוגי איטליה – היא המקום הראשון הידוע שממנו שנלחו אתרוגים לארצות מרכז אירופה.
אתורגי יאנווע - "גינואה" הינה עיר בצפון מערב איטליה, ובלשון הפוסקים 'יאנווע', בתשובת הרב שמואל יהודה קצנלבויגן שבשו"ת הרמ"א מתאר שהאתרוגים שמגיעים לפולין הינם מהגדלים ב"מדינות אלו", שהם צפון איטליה, יאנוע, ולגביהם כתב את הסימנים לזהות את פרי האתרוג האם הוא מורכב. על אתרוגים אלו כותב החתם סופר: "אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים ידי חובה באתרוגים הבאים מיעניווע, הן הנה הכשרים ואין צריך לשום סימן".
אתרוגי יוון – קורפו -הזן המדובר ביותר בספרות ההלכתית הוא "אתרוג קורפו": אתרוגים אלו, גדלו באי קורפו השוכן מול חוף צפון מערב יוון, אי שעבר משלטון לשלטון ונשאר משנת 1864 תחת יד יוון. היו יפים ובעלי פיטמים וכפי הנראה היו שנים שאתרוגים אלו היו עיקר האתרוגים בארצות אירופה.
אתרוגי מרוקו - אתרוגי מרוקו גדלו במקום שלא היה בו חשש של הרכבה ומשום כך יש בהם פחות חשש של תולדות המורכב. כמו כן אתרוגים אלו גדלים בנפרד ממקומות גידול של הדרים אחרים, ואין בהם חשש של האבקה מהדרים אחרים.
אתרוגי קלבריה - אתרוגי קלבריה הינם אתרוגים שגדלו במחוז קלבריה שבדרום מזרח איטליה.
אתרוגים תימניים - אתרוגים תימניים מוחזקים שאינם מורכבים, וככל הידוע לא הרכיבו בתימן אתרוגים, משום שלא הוצרכו לכך או שלא ידעו את מלאכת ההרכבה, אתרוג זה יכול להיות גדול מאד ולהגיע למשקל של 2.5 ק"ג. באתרוג תימני לא קיים בכלל או כמעט בכלל ציפה חמוצה שעוטפת את הזרעים מטעם זה יש שפקפקו שאין זה דומה לאתרוגים אותם היו רגילים בני העדות האחרות ליטול. אך פוסקים רבים סמכו ידיהם על אתרוגים מהזן התמני למרות ההבדלים שנראים לעין בין אתרוג תימני לאתרוגים אחרים, בבדיקת הד.נ.א. של אתרוגים התגלה שהוא ממין האתרוג.
אורדנג-חדרה - אתרוגי אורדנג נטעו ע"י שרגא פייבוש אורדנג בשנת תרפ"ז בחדרה, אתרוגים אלו קיבלו הכשר על ידי רבנים שונים אולם בשם החזו"א ישנה שמועה שפקפק על אתרוגי אורדנג.
ברווברמן-דיסקין - ישנן כמה שמועות על מקור זן זה, אך כולם מזהות אותו עם אתרוגי ארץ ישראל הישנים.
חזון איש – הלפרין - אתרוגים שגודלו על ידי ר' יעקב הלפרין על פי הנחיית החזו"א, אתרוגים אלו מקורם בנחל עמוד שליד צפת, או בשכם
חזו"א – לפקוביץ - אתרוגים שגודלו על ידי ר' מיכל יהודה לפקוביץ' על פי הנחיית החזו"א, באתרוגים אלו הפרי מאורך עם צורת חוטם חרוטי.
לודמיר - אתרוגים אלו התחילו משנת תרס"ד בערך ע"י הרב מרדכי זיידל לודמיר, ואח"כ על ידי משפחתו (תחת השם "אתרוגי ארץ ישראל"). אתרוגים אלו הינם קטנים-בינוניים, בעלי בליטות יפות חוטם מחודד ובקצהו פיטם.
לוריא - אתרוגים מסוג זה מוצאם מכפר חב"ד אשר בשפלה. אלו גודלו על ידי אליהו-לייב ריבקין לאחר התיישבותו שם.
קיבילביץ' - יש שכתבו שאבי זן זה הוא אתרוג שנמצא בוואדי קלט בערך בשנת תר"ע ויש שכתבו שהוא משכם או מאום אל פחם,מזן זה נטלו החזו"א, הגרש"ז אויערבאך, ויש עליו עדויות חזקות על ייחוס.
לומאי-כפר הרא"ה - אתרוגים אלו גידל שרגא פייבל שלומאי מכפר הרא"ה, שלומאי טיפח את האתרוגים וגרם להאבקה בין הטיפוסים השונים וכך יצר אתרוגים יפים ומהודרים.
על איתורגים ואתרוגים
המאבק בין אתרוגי קופרו לבין אתרוגי א"י
יופיים המקסים של אתרוגי קורפו עורר את החשד שהם מורכבים מלימונים או מפירות הדר אחרים, ועל כן העזו כמה רבנים לאוסרם לברכה בחג הסוכות. רבה של הורודנה ר' דניאל (בספרו חמודי דניאל") היה מן החלוצים שהוציאו לעז בגלוי על אתרוגים אלה וכבר בשנת 1809 ופסק שלכתחילה אין לברך עליהם, ברם כשאין אתרוגים אחרים ניתן לברך עליהם "בריך רחמנא... על נטילת לולב" ולא ברכה בשם ומלכות.
אולם הרב אפרים זלמן מרגלית (1825) ביטל את החששות הנ"ל (בית אפרים", חלק אורח חיים) והתירם לבוא בקהל. על־ידי זה ניתנו שוב מהלכים לאתרוגי קורפו ברחבי פולין וליטה.
בשנת תקפ"ו (1826) יצא רבה של פרשבורג החתם סופר נגד אתרוגי קורפו ומצא שמורכבים הם ופסק גם הוא כדעת ר' דניאל מהורודנה. במקומם ציווה ליטול לברכה את אתרוגי ארץ־ישראל, אף כי אינם מהודרים כל־כך: אם אינם מהודרים, אתרוגי ארץ ישראל, למטה - יהיו מהודרים למעלה (לפני הקדוש ברוך הוא) כתב בשדי חמד" (מערכת ל', כלל קמ"א).
נגד אתרוגי קורפו יצאו אחר כך גדולי ישראל כר' שלמה קלוגר מברודי, ר' ישראל סאלאנטר ר' חיים חזקיה מדיני ואחרים.
ור' יצחק אלחגן ספקטור, רבה של קובנה, הגדיל מכולם במחברתו "תוכחת מגולה", תרל"ו, אשר מצאה הדים רבים, ובינתיים החלו לגדל ולטפח בארץ־ישראל מטעי אתרוגים, ורבנים חובבי־ ציון עוררו את הציבור לתמוך באיכרים היהודים ולחזק את הישוב היהודי בארץ.
לא קלה הייתה דרכם של אתרוגי אר"י בהתחרות עם אתרוגי חו"ל שהיו מקובלים בשוק מדורי דורות. הפלחים באר"י לא ידעו את הטיפול המתאים בעצי האתרוגים כאיכרי איטליה ויוון, המושרשים על אדמתם זה מאות בשנים, והלכות המקצוע עברו שם מאבות לבנים במשך הדורות. אין איפוא כל פלא שאתרוגי אר"י נפלו בהידורם מאתרוגי חו"ל, ובדרך הארוכה מאר"י עד לידי הקונה נפגעו קשות, ולא פעם היו מתעוררות שאלות של פסול.
בשנת תרנ"א (1891), לאחר שפרצו בקורפו מהומות נגד היהודים ובתי אחינו נשדדו שם מחמת עלילת דם - התעוררו רבנים ופרנסי קהל להוציא בחזקה את האתרוג מקורפו מקהילת ישראל. ההדר של קורפו - כתבו חובבי ציון, אינו הדר של ציון, כי אם הדר של יוון, הדרו של אנטיוכוס וחבריו".
(1) הפוסקים הזכירו מספר סימנים על מנת להבחין בין אתרוג מורכב ואתרוג שאינו מורכב. בין הסימנים שהוזכרו מופיע כי אתרוג מורכב חלק יותר, בעל עוקץ בולט, אזור מורחב של חלל הזרעים (מי) לעומת קליפה יחסית דקה. כאשר אנו בוחנים סימנים אלו בימינו אנו רואים שהם אינם מבחינים בין סוגים שונים של אתרוגים. אתרוגים מורכבים הם בעלי סימנים זהים לחלוטין לאתרוגים בעלי מסורת מקובלת. בעקבות כך כבר חלק מהפוסקים כתבו שאין דרך להבחין בין האתרוגים השונים הואיל והמאפיינים הם הלכתיים ולא בוטניים, ולכן ניתן לזהות רק במסורת (אלשיך סימן קי - מתוך מאמרו של הרב א. פיקסלר)
| מקורות: מכון התורה והארץ – ד"ר יום-טוב לוינסקי מחניים – הרב בצלאל לנדוי