סליחה, יש לי תשובה...
בימים הללו שבין כסה לעשור, אנו שומעים מכל עבר את המושג המורכב מצמד המילים "חזרה בתשובה" פעם בווריאציה כזו ופעם באחרת, עם כלל הרשמים והרגשות שמותירים לנו לפעמים נעים יותר ולפעמים פחות.
מה שעומד מאחורי זה, זו הדרישה להיטיב את מעשינו ודרכנו, לחטט ולנבור בעבר, להתחרט ולהתוודות על דרכים עקלקלות בהם תעינו, בפרט בימים בהם אנו נמצאים כעת בין ראש השנה ליום כיפור המהווים חלק משמעותי מה"ימים הנוראים".
אך הייתי מבקש להתבונן מעט במושג הזה השגור בפי כל "חזרה בתשובה".
לאן מצפים שנחזור? הביטוי "חזרה" נאמר בהקשר לאדם שרוצה לחזור למקום שבו היה או ביקר בעבר, למציאות אותה חווה זה מכבר. אך פה אנו עסוקים באדם שחטא ופגע במערכת היחסים שלו מול בוראו וכעת עז רצונו לחדש את הקשר ולכפר על מה שעשה אזי הוא צריך ל"חזור", אך שוב, לאן?
בכדי להסביר את הענין יש להתבונן בדברי הגמרא בנדרים. הגמרא מספרת שישנם שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם כשאחד מהם זה "התשובה" כשהבסיס לאמירה זו הוא הפסוק בתהילים "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם".
בגמרא הזו טמונה תובנה מהפכנית ביותר. לפני שנבראו כל הקוסמוס, העולם, הגלקסיות, השמש הירח והכוכבים, הים והיבשה, וכל המציאות האדירה שאנו רואים, נבראה התשובה.
הקב"ה בעצם מגלה לנו שאחד היסודות שעליהם מושתת העולם זה התשובה, בלעדיה כנראה לא יהיה קיום לעולם, התשובה משמשת כחלק אינטגרלי מהמציאות ומהקיום שלנו, היא חלק ממערך התכנון והבניה של עולמנו שבלעדיה הכל יקרוס ויאבד.
על פי דברי הגמרא הללו, יוצא שאין מקום כלל לתפיסה הרווחת והמקובלת הידועה לנו עד עכשיו שתשובה מגיעה בשביל לתקן ולנקות את החטאים והחסרונות שלנו, ע"י בקשת סליחה גרידא מבורא עולם לא מתקרבים אליו יותר ומאחים את המכה.
זכורני שבשיחה שנשא מורי ורבי ראש הישיבה בעל ה'ברכת מרדכי' בהיכל הישיבה ערב ראש השנה כשלוש שנים לפני הסתלקותו, קרא בקול גדול ש"תשובה זה להיות גדול ולא להיות קטן" הוא טען שבעיסוק אובססיבי נמוך ומקטין בחטאים ובעוונות לא מגיעים לשום מקום, אלא תפקידה של התשובה להגדיל ולרומם את העוסק בה.
אל לנו לקשור את היופי המרהיב והעוצמה האדירה של התשובה עם הכיעור והעכירות של החטא. יש בה בתשובה מהות ומטרה שלא מתממשת כלל אם מתייחסים אליה במבט שיטחי ובנאלי כזה. היטיב להגדיר זו מרן הגראי"ה קוק בספרו אורות התשובה "יש לבנות את ארמון התשובה מעל לחטא".
ומשכך, הדרך הנכונה להגיע אל התשובה בלי להתבלבל בדרך היא לשוב לעצמנו. בכל יהודי באשר הוא יש נקודה פנימית ועמוקה שאיתה הוא הגיע לעולם שכל כולה טוב וחסד, אמת ויושר, היא אף פעם לא נעלמת או חומקת לה, אלא שמחמת חטאים שיהודי עושה - אותה נקודה מתכסה ונאבדת מתחת לכתמים וחסימות שמקשים על הגילוי שלה.
בעשרת ימי התשובה מוטבע הכח לשוב אל אותה נקודה. לחזור אל מי שאנחנו באמת. לגלות ולהאיר את הרצון האמיתי של כל יהודי להתקרב לבורא בלי שהחטאים יעכבו.
הגמרא מביאה לנו איתה מבט אופטימי ומלהיב יותר שעל ידו ניתן לדלג ולהגיע היישר לבורא יתברך בלי שום מחיצות ומעכבים "גדולה תשובה שמגיעה עד כסא הכבוד", פשוט לחזור למי שאנחנו באמת.
המהר"ל בבואו לבאר את דברי הגמרא ביומא האומרת ש"גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם", כותב "דע לך כי האדם נברא בהתחלתו בלא חטא וכאשר הוא שב אל ה' יתברך אז האדם חוזר אל התחלתו ומפני זה ראויה התשובה להביא רפואה לעולם כי הרפואה גם כן שהוא שב להיות כבתחילה".
אלו ממש הדברים שכעת עסקנו בהם, בכחה של התשובה להביא לרפואה של כל שבר ומכאוב, רפואה שלא משאירה אף צלקת לאף פצע, רפואה שלא משאירה תופעות לוואי, אלא אדרבה, ממריצה ומחזקת מעודדת ומקרבת.
הצגת כל התגובות