בפרשת ניצבים נמצאת פרשת התשובה
"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ
בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה"*. כאשר יבואו כלל ישראל למצבים שיתקיימו בהם הדברים האמורים בפרשת כי תבוא, כמו בתקופת דוד המלך ושלמה המלך שהתקיימה ה'ברכה'. וה'קללה' כאשר נתקיים בגלויות בבל ופרס ולאחר מכן בגלות אדום, שטרם יצאנו ממנה, אז אומר הפסוק 'ושבת עד השם אלקיך ושמעת בקולו', אומר על כך הרמב"ן שכאן כתובה מצוות התשובה. כשאדם עושה את שלו, הקב"ה מסייעו
רבנו יונה פירש את הפסוק הנ"ל בכך שכתובה כאן הבטחה שכאשר תשוב אז יעזור השם לשבים, ותשוב עד השם אלקיך. ועוד כתב רבנו יונה בתחילת ספרו 'שערי תשובה'
והתבאר בתורה כי יעזור השם לשבים כאשר אין יד טבעם משגת', הביאור בזה הוא שאם אדם עושה ככל יכולתו ומגיע למצב שאיננו יכול, למצב של כעס או התמודדות עם תאווה שאינו יכול להתגבר עליה לפי טבעו, אז יעזור השם, אבל צריך שיעשה האדם השתדלות עד היכן שיכול.
המעשה כם רבי זלמן מוואלז’ין
וכמו המעשה שכבר הזכרנו עם ר' זלמן אחי ר' חיים מוואלז'ין שאמר לו אדם אחד שטיקל תורה' וענה לו ר' זלמן שזו תורה 'דמאי' (והתכוון שזה ווארט של עם הארץ) והרגיש ר' זלמן שפגע בו והלך כל יום לשוק לחפש את אותו אדם ולא מצאו. וכאב לו ולקח ללבו עד שנחלש. הגיע אליו הגר"א ואמר לו את הכתוב בספר חובות הלבבות שמי שמחפש לבקש מחילה ולא הצליח למצוא את מי שפגע בו, הקב"ה מכניס בלב של השני למחול לו. ובכך הרגיע אותו.
בתשובה מונהגת מידת הרחמים
והנה, בכל הפרשה הזו, פרשת התשובה, מוזכר בכל מקום 'השם אלקיך', דהיינו הוי"ה שהיא מדת הרחמים, ואלוקים - מדת הדין. שבכל דבר יש שיתוף של דין ורחמים, וכך ב'לאהבה את השם אלקיך' (פרק ל' פס' ו') בין הרחמים ובין הדין. ואילו בפסוק "וְאַתָּה חָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל השם" המדבר על התשובה כתוב רק את ה', הוי"ה, מידת הרחמים, לרמז שכששב האדם בתשובה, ישנה הנהגה של רחמים בלבד, כולו רחמים.
בעל תשובה כתינוק שנולד
ונראה להוסיף על הדברים, מגיעים אלי בעלי תשובה וותיקים (כעשר שנים בתשובה) ולפתע מתחילים קשיים, בעבודת המידות, בכוונה בתפילה, בבריחה מתאוות, והם שואלים שהרי בשנה או השנתיים הראשונות הכל היה להם קל, כוונה בתפילה והמידות היו מתוקנות ולא היו תאוות וכו'. אני משיב להם שהדבר דומה לילד קטן שלומד ללכת, בתחילה אמו נותן לו יד והולכת איתו כל פסיעה ופסיעה שעושה, ואילו כשהוא גדל ויודע ללכת בעצמו, היא כבר אינה מחזיקה אותו.
כך גם בנמשל, האם זו השכינה ובתחילה הייתה כמו תינוק שלא יכול ללכת לבדו, ואז השם עזר והוליך בכל פסיעה ופסיעה. וכעת משגדלו ויכולים ללכת לבד יש נסיונות. וזהו הביאור שבפסוק "כי תשוב אל השם אלקיך" (פסוק י') שלאחר זמן התשובה חוזרת כבר ההנהגה של רחמים עם דין.
רמזים בשמות הוי"ה
הגימטריא של צירוף שני השמות – הוי"ה ואלקים (רחמים ודין) עולה כמניין קי"ב, והדבר מרמז לשם יב"ק, ושם זה הלך עם יעקב אבינו.
ובמזמור "לַמְנַצֵחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךְ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגָּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקב" כתב עלה החיד"א שמרמז בזה על יעקב אבינו שהשם הציל אותו. בראשי התיבות יענך י'ה'ו'ה ביום צרה, בגימטריה קי"ב, וסיום המזמור המלך י'עננו ב'יום ק'ראינו, שזה ראשי תיבות יב"ק שהוא שם קודש.
ביאור בפסוק 'כאשר שמענו כן ראינו'
בזמן מסעי הצלב אמרו אז בשם האברבנאל על הפסוק בתהלים מ"ח שאנו אומרים בשיר של יום ליום שני "כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ", דהיינו שהפסוק מרמז על עניין זה דהיינו "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וגו'", דהיינו את זה ישמענו' מאבותינו בעבר ואנו לא ראינו, אבל 'כן' ישיש השם להאביד וכו', את זה 'ראינו' בעינינו.
רמזים בתיבת רעו"ת
וכן דרשו בעלי הדרשות על הכתוב בפסוק בפרשת וילך "וּמְצָאַהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" והנה רעות זה תרע"ו ובשנה זו התנהלה מלחמת העולם הראשונה שבה נהרגו יהודים רבים רבים על ידי הקוזקים, ומלחמת העולם השניה היה עיקרה בשנת תש"ב, שאז נהרגו מליונים מאחינו בני ישראל וזה בגימטריה יוצרו"ת.
ודורשי רשומות אמרו שיש 676 מילים בתוכחה, כמניין המילה רעו"ת ומכולם יצילנו השם. כמו שנאמר "רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכַּלָּם יַצִילֶנּוּ ה'"
וכתב החיד"א ששם הוי"ה שהוא רחמים, הוא בגימטריה 26, ואם נכפיל שוב בעשרים ושש כמניין הפעמים שיש שם הוי"ה בפרשת כי תבא בקללות, כל זה שווה ל- תרע"ו כמניין 'רעות', וזו הכוונה שהשם הזה מציל מ'רעות' כאמור לעיל ש'רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו השם'.
ובספר אחר כתב החיד"א שבתפילה יש 26 שמות, דהיינו שבכל ברכה בברכות השמונה עשרה בתפילה, כגון רפאנו השם ונרפא, ומלוך עלינו אתה השם וכו' והכוונה בהם, מצילה מ'רעות' שכך עולה בגימטריא כ"ו שמות שכל אחד מהם הוא בגימטריא כ"ו.
מעלת הקבלה אפי' טרם עשייתה
הגה"צ ר' אליהו דושניצר זצ"ל אמר לנו בוועד שמסר לנו בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, וועד שאמר אותו כל יום לקבוצה אחרת של בחורים, שהרי ישנה סגולה גדולה, והיא, שיקבל על עצמו דבר, ואף שעדיין לא עשה את אותה הקבלה שקיבל על עצמו, נחשב לו כאילו עשה. כמו שכתב רבינו יונה והביא מחז"ל מהפסוק "וילכו ויעשו' שכיוון שהלכו עם ישראל לעשות, נחשב להם כאילו כבר עשו. ואמר ר' אליהו דושניצר זצ"ל לקבל דבר קטן שהוא גדול, לכוין בשמות שבתפילה, בשמות הוי"ה, אך לא להאריך בכוונות, אלא רק לכוון 'אדון הכל'. ולא נראה שהיה הוא רגיל בספרי החיד"א וששם ראה זאת, אלא שמאותו מקור הגיע הדבר לשניהם, מרוח הקדושה. ומכאן רואים כמה גדולים דברי הצדיקים.