היו אלו ימי תחילת המלחמה, שבועיים לאחר פרוץ השביעי באוקטובר. הטלפון שלי מצלצל בבוקרו של יום, ועל הצג מופיע מספרו של חבר מועצת הרבנות הראשית, ראב"ד ורבה של באר שבע הגאון רבי יהודה דרעי זצ"ל. בקושי יכול היה לדבר, כאוב נורא מהמצב: "למעלה מאלף הרוגים ביום אחד, בשמחת תורה, ביום הכי משמח של עם ישראל", הוא אומר ונשנק מבכי.
ככל שהתקדמה השיחה הבנתי שזו מטרת השיחה, הוא רק מבקש לחלוק איתי את כאבו הנוראי ביחד עם כלל ישראל, והוא מעורר אותי כדי שהמסרים הללו של אחדות ישראל והכאב הכללי יעברו בין דפי העיתון, "עם ישראל זקוק עכשיו לחיזוק". הרהבתי עוז וביקשתי שייאות לחלוק עם הקוראים מאמר חיזוק משלו. לא בקל התרצה, הבטיח שישקול זאת, אבל אחרי שבוע נחת אצלי במייל מאמר שכולו חיזוק והתעוררות לעם היושב בציון.
אצטט ברשותכם כמה שורות, שהיו אז כמים קרים לנפש עייפה לכלל הקוראים: "מבחנו האמיתי של יהודי המאמין הוא דווקא בימי הערפל כאשר החושך תכסה ארץ, וכבר רמז דוד המלך ע"ה בתהלים 'להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות', כלומר שבאור הבוקר המאיר את חסדי השי"ת לעין כל אין צריך לאמונה כדי להודות על חסדיו, ועיקר האמונה הוא בלילות בהם גוברים השאלות והתמיהות על רחמיו הנסתרים כביכול – 'ואמונתך בלילות'".
השקפתו הבהירה ומזיגת יישוב הדעת שהייתה נסוכה על פניו היו הסמל המסחרי שלו. כל מי שנפגש איתו אפילו באקראי – נחשף לטוב ולפירגון שהקרין על סובביו. ככה כבש את ליבות ההמונים בכל מהלך חייו, בכל תחנותיו הציבוריות בהנהגת הכלל והפרט.
עשרים ושבע השנים בהן עמד על משמר קדשי ישראל בבירת הנגב היו לשם דבר – עמידה בלתי מתפשרת מול פרצות בכרם בית ישראל, כשמירת שבת וכמכירת דבר אחר, הרמת קרן התורה והחינוך בעיר, וטיפול מאסיבי בכל הקשור לצרכי הדת של העיר, במסירות מופלאה.
תפיסתו את עניין הנהגת הכלל מעניינת ומרתקת. עדות לכך ניתן היה לשמוע בהספד אותו נשא בהלוויתו של פאר הדור רבי שמעון בעדני זצוק"ל. וכך אמר בדבריו:
"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם. מה בא הפסוק לומר לנו 'ויגדל משה', בוודאי שהוא גדל. מסביר האלשיך הקדוש, שהתורה מלמדת אותנו מיהו אדם גדול באמת, מי שיודע לצאת מארמון המלך ולצאת אל אחיו לראות אותם בסבלותם, זה 'ויגדל משה', לא שגדל בשנים, אלא שהיה אדם גדול על ידי שיצא וראה בסבלות עם ישראל".
אם נרצה, נוכל להשאיל את הדברים כלפיו עצמו. גדלותו האמיתית ניכרה בכך שירד מן ההר אל העם – ממרומי פסיקותיו, השו"ת וההלכות – ירד אל המון העם, ודאג שיהיה לכל יהודי בעיר מענה הלכתי הולם ושמירה על צביון חיי הרוח בעיר האבות.
מרגש היה לשמוע את הספדו של אחיו יו"ר תנועת ש"ס הרב אריה דרעי שהזכיר את אותם "שני ילדים בת-ימיים", שהתחילו מאפס והגיעו רחוק. ואכן, רק מי שמגיע מאפס, יכול לגלות מנהיגות ולהעלות כה גבוה.
בגזרת שמים נוראית, נקצץ ונגדע האילן בשיא פריחתו. כואב, חלל, ריק.
סָר שבט מיהודה.
הצגת כל התגובות