פרק שביעי ואחרון: אנו עוסקים בחשיפת דמותו של הגאון הליטאי ר' מתתיהו שְׂטרָאשוּן שחי ופעל בין השנים תקע"ח – תרמ"ו (1817- 1885).
- הגאון הליטאי שניחן בכוח זיכרון פנומנלי, שכל עצום ומוח חריף
- הגאון שקומתו הייתה מתומרת והחזיק בספרייה היהודית הגדולה ביותר
- המלומד הנאצי מעל בקודש ומכר רבבות ספרים של הגאון הליטאי
- הגאון הליטאי שכבר בתור ילד התגלתה גאונותו וזכה לכינויים
- הרמאות שהובילה להתפטרות המפקח על בית הספר שלימד לימודי חול
- כך הגאון הליטאי הציל את בני הקהילה מגיוס לצבא
ר' מתתיהו הוא בנו של הגאון ר' שמואל שטראשון (הרש"ש בעל ההגהות), נולד בכפר שטארשון בפלך וילנא, ונפטר בוילנא רבתי. הוא היה בעלים של ספריית שְׂטרָאשוּן בוילנה, בה היו עותקים נדירים של ספרים תורניים מימי ראשית הדפוס.
עלילת החוקרים על ר' מתתיהו שטראשון
ישנם חוקרים הכותבים שר' מתתיהו התנגד ללבוש היהודי, וביחד עם קבוצת משכילים ביקש מסגן מיניסטר החינוך שיאסור את בגדי היהודים בטענה שהם מפריעים את הפצת ההשכלה, וכי אין זו מצוה ללבוש בגדים כאלה.
וכך הובא בספר 'יהדות ליטא' (עמ' 89):
"תקנה נוספת לביטול ההתבדלות של היהודים היה האיסור ללבוד בגדים שהיו מקובלים אצל היהודים משכבר הימים. בשנת 1843 הגישה קבוצה של עשרים ושלושה יהודים משכילים מוילנה, ביניהם שלמה זלקינד, מתתיהו שטראשון ומרדכי אהרן גינצבורג בקשה לסגן מינסיטר החינוך, שיאסור על בגדי היהודים. הם ציינו בבקשתם, כי הבגדים המשונים של היהודים מפריעים את הפצת ההשכלה וכי אין זו מצוה כלל ללבוש בגדים כאלה. רבים היו רוצים להחליף את בגדיהם בתלבושת אירופית אלא שמפחדים הם מפני הצבועים והמאמינים באמונות תפלות שירדפו אותם. יש איפוא צורך בצו מגבוה".
אלא שהרב ד"ר צבי הרכבי הוכיח שטענה זו היא שקר וכזב, ולחינם ההיסטוריונים יוסף קלוינר וד"ר ח בר דיין חוזרים ומצטטים טענה זו ללא אסמכתא עליו ועל גיסו ר' יוסף בצלאל וכך דבריו:
"ברור שעלילה כאן או טעות. שגאון ירא ושלם, שזקנו בלי נגוע, פיאותיו ארוכות ועבות. בגדיו ארוכים רבניים, לרצונו יתן יד ח"ו למעשה שפל בוגדני משכילי. בשעתו בווילנא היו כבר פורצי גדר לבוש ארוך וזקן ופאות רבים. והוא לא היה 'כלי קודש הכפוף לציבור, אלא בעל הבית וסוחר בלתי תלוי".
ספר 'מקורי הרמב"ם לרש"ש' עמ' נו, ירושלים תשי"ז
בעיתון מוריה מתאריך ב' שבט תרע"א (1911) - (יומון עברי שהופיע בארץ ישראל) מצאתי פנינה מיוחדת.
הכותב שחתם את שמו כ"בעל הבית פשוט" הגיב לעורך על כתבה למדנית כל שהיא. וכדי להעצים את קושייתו, הוא ציטט את הרא"י פיורנקין שכתב בגיליון 'הזמן' כי שאל שאלה שניים מגאוני דורם, ולא ידעו תשובה. שני גאונים אלו היו הנצי"ב מוולאז'ין ור' מתתיהו שטראשון.
עיתון "הצפירה" (אחד העיתונים העבריים החשובים בעולם היהודי) בתאריך ז' בטבת תרמ"ו (1886) הספיד את ר' מתתיהו שטראשון:
ר' מתתיהו שטראשון איננו!
"שר גדול נפל בישראל, הרב הגאון והחכם המובהק מוהר"ר מתתיהו שטראשון הלך למנוחת עולמים, אור ליום ב ו' טבת. השמועה הרעה הזאת הגיעתנו בשעפעשע מווילנא, ובקרב הימים יגיענו פרטי הדברים ונתן להם מקום בגיליון הבא"
בחודש טבת תרמ"ו (1885), הרגיש ר' מתתיהו כי ימים ספורים וכתב צוואה. את הספרייה ציווה לקהילת וילנא. ר' מתתיהו לא השאיר בנים אלא יתומה קרובת אשתו שאימצה מקטנותה, והשאיר לה חלק מירושתו. את שאר הירושה חילק בין קרוביו. מנהיג הדור הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור הגיע להספידו בכבוד רב.
שבועון 'המגיד' (אחד הראשונים בתולדות העיתונות העברית), מתאריך ט"ז בטבת תרמ"ו (1885) דווח על פטירתו של ר' מתתיהו שטראשון, ועל הגעתו המיוחדת מקובנא של מנהיג הדור, וכך דבריו:
"לגמול אתו את החסד האחרון נשא הרב הגאון מקאוונה מדברותיו החודרות כליות ולב. רחוב אשכנז וכל הרחובות סביב למשכנו מלאו אנשים ונשים לאלפים מכל מפלגות שונות כיראים כמשכילים, כעניים כעשירים, כולם כולם בלב אחד נזכו דמעותם על מזבח אהבתם להגאון ר' מתתיהו זצ"ל...".
יהי רצון שימליץ בעדנו מתחת כסא הכבוד.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com