אני יוני (19) בחור ישיבה. הסיפור שלי הוא על ההורים שלי הי"ו.
בתהליך איטי, אבא ואמא שינו את הקונספט, וסולם הערכים בבית השתנה. זה התחיל בזמן שאבא נכנס חזק לעולם העסקים, והביא עמו רוח חדשה. הייתי אז בן 10 בלבד, והרגשתי שמשהו בבית קורה לנו, כללי המשחק השתנו. אבא היה איש של עקרונות, ופתאום נהיה לו כסף, לא סתם אני קורא לזה כללי 'משחק' אם הבנתם אותי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
5 שנים אחרי, הוריי רכשו בית חדש באזור המרכז, עקרו מבני ברק לעיר סמוכה, פחות מחייבת.
לא יכולתי לקבל את זה, ודיברתי עם הוריי על השינוי שמתחולל. זה התבטא בשולחן שבת שמדברים בו על מכוניות וכסף, ובדעות שונות מהעבר עליהם גדלתי. ואמא שלי? בכלל הגזימה עם הפאה שלה, ועם לבוש צעקני שלא מתאים לה.
אבא ואמא הרגיעו אותי, ואמרו לי שהם ממש אותו דבר וללא שינוי, זה רק נראה שונה, ויש ירידת הדורות, ואין מה לעשות ככה זה בחיים. אבל אני, לא הייתי מוכן להתפשר על הערכים עליהם גדלתי, ולא בלעתי את הגלולה ואפילו לא לגמתי מכוס המים שלה.
הרגשתי שהייתי נטל וכאב ראש עבור הוריי מכל הפצרותיי, ולא יכולתי להרשות לעצמי להיות כזה. הכל עדיין היה סביל, עד שמחת בר המצווה שלי, אז הבנתי שיש כאן שינוי זהות לכל דבר ועניין.
הוריי קיימו את בר המצווה שלי באולם אירועים שהשהות שם הייתה לא על פי כללי הצניעות. גם המחיצה באירוע הייתה רק בשביל הפרוטוקול, לא היה מצב שלא לשים לב לזה.
ואז הגיע הרגע, אליו לא ציפיתי.
לקראת סוף בר המצווה שלי, המחיצה הוסרה והריקודים הפכו ללא הפרדה. כמובן, כל מגדר בחלק שלו, אבל כולם רואים את כולן. ניגשתי לאבא, אמרתי לו שזה לא שייך מה שקורה כאן, אבא החזיר מחיצה אחת בשביל שאשתוק, והריקודים המשיכו.
החברים של אבא שלי לא היו אותם חברים, והגיע סטוק חדש של חבורת 'חרדים', רובם טייקונים אותם לא הכרתי. זה היה שלב חמור בשינוי הזהות של הבית שלנו. היינו יוצאים איתם בחגים ובחופשות לבתי מלון יוקרתיים, ואני נכנסתי לתוך המציאות הזו, והתבלבלתי לגמרי. למה? כי הם היו נראים חרדים לכל דבר ועניין, אבל עשו מה ומתי שבא להם, והכל תחת זהות חרדית - "זהות בדויה".
רק שתבינו, זה לא עוד אנשים שיש להם ניסיון ברוחניות במשהו מסוים, שהם לעצמם מתמודדים. אלו אנשים שכשרואים אותם רואים את המצוקה שלהם כחרדים, את הצורך שלהם וההקפדה / הפחד לא להיות אותנטיים, את הנחיתות אותה הם סוחבים מדי יום בקושי גדול בפרט מול אנשים ריקים ועמי הארץ, ואת ניצול ההזדמנות להראות לכולם: "אל תראה אותי ככה, אני לא חרדי רגיל, רק זה לא. אני פחות מהחרדי המצוי, אני משודרג יותר" .
בכל פעם שהיינו נפגשים, הייתי שומע מילה ממישהו מהחברים ה'חרדים' של אבא, על בחורי ישיבה שחקנים שכל היום מטיילים, אברכים קומבינטורים שעושים עסקים ולא יושבים לומדים, או על רבנים או ראשי ישיבות שעושים כסף. מה שבעיקר הרגשתי מטון הדיבור שלהם, שזו לא טענה פרסונלית על דמות מסוימת, אלא טענה על הדרך השמרנית, ניסיון ליצור מגזר חדש שגם לו יוכלו לקרוא: חרדי!
פעם באחד המפגשים, היה משהו שזעזע אותי.
'חרדי' אחד, חבר של אבא שלי הביע את דעתו על אברכי הכוללים: "ללמוד תורה זה פעם, היום צריך להיות מציאותיים ולהבין את צורך השעה ולהתפרנס בכבוד". הייתי אז בישיבה גדולה שיעור א', אבא שלי שמע את המשפט הזה, ושתק. הזדעזעתי, איך הוא שותק על מילים כאלה, מה עובר עליו? בשביל היכן שאני גדלתי, זה היה נורא לשמוע דבר כזה.
עד הרגע הבא בשיחה, הרגע בו לא יכולתי יותר.
נתי חבר של אבא סיפר ששאל שאלה איזה רב אחד, והרב הורה לו לאסור. ואז לילוש רעייתו הגיבה בקול ובאופן ברור: "החרדים צריכים ללמוד שהעולם התקדם, מאז הקורונה הכל השתבש, אין היום חרדים כמו פעם, זה נגמר. הם פשוט צריכים לחיות עם זה. אנחנו החרדים החדשים", אמרה בפריקת עול מוחלטת.
כמה מהמשתתפים במפגש הוסיפו נופך משלהם, פרצוף משלהם. מיד קמתי מהכורסא הנינוחה, ואמרתי:
"ברשות אבא ואמא שלי, אני רוצה לומר דבר תורה".
אבא שלי שהיה יודע גם להתגאות בי לפעמים, ביקש שקט, ואז התחלתי:
"בהגדה של פסח אנו אומרים, 'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד מהם הוא רשע. רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל'.
"חזק וברוך צדיק", אמר לי נתי בהתלוצצות.
"רגע, עוד לא סיימתי: ברגע זה הוצאתם את עצמכם מהכלל, המילה: "הם" על החרדים, זה להוציא את עצמכם מהכלל. אגב, אלו מילים שכולכם אמרתם, כי שמעתם ושתקתם. את הדעות שלכם על החרדים כבר שמעתי ממזמן, אבל עכשיו, ניתקתם את עצמכם מהעולם החרדי. ודווקא בגלל זה בקשה לי אליכם".
אבא שלי היה בלחץ מטורף.
"תפסיקו להכתים את העולם החרדי, תפסיקו להשתמש בכתר הזה כשנוח לכם, ולמאוס בו כשהוא כבד לכם. אני יושב כאן כבר כמה דקות ולא מצליח לרגע להבין מתי אתם חרדים ומתי לא. מבחינתי היו כאן כמה משפטים שלא מביישים חילונים, אלא דווקא מגדירים אותם.
"ותרשי לי לתקן אותך גב' לילוש, אתם לא החרדים החדשים, אתם "החילונים החדשים". בושה לשבת כאן, כולכם כאן אחד אחת, תתביישו לכם".
סיימתי את הדברים שיצאו מלב כואב וממקום כנה ואמיתי, ועזבתי את המקום בכעס. הספקתי לשמוע את השקט ששרר שם, אף אחד לא הוציא מילה.
אבא שלי יצא אחרי, הבנתי שהוא הולך לכעוס עליי על הפדיחות שעשיתי לו. אבל היה לי לפלא גדול, כנראה המילים הללו נכנסו לו ללב. הוא הביט בי באהבה, חיבק אותי ואמר:
"אתה צודק, טעיתי בן יקר שלי, לא יהיה יותר".
נדהמתי, התרגשתי, מה? אבא שלי מצדיק אותי? לא האמנתי לרגע שזה יהיה מהר כל כך, כנראה הכנות שלי הצליחה לפתוח את ליבו.
הבנתי שהתפקיד שלי הוא לשנות. הצלחתי לעורר את אבא שלי, וישבתי לשיחות עם אמא שלי על המצב בבית. יאמר לשבחם של הוריי, עם כל הקושי שלהם להתנתק, הם עשו עבודה עצמית, ויחד נכנסנו להילוך אחר לגמרי. מאז המצב בבית השתנה, הקשר עם ה'חילונים החדשים' נותק בהדרגתיות, והוריי שבו למסלולם הקודם, רק עם הרבה כסף מפעם.
• • •
לכל אחד מאיתנו יש איזה מצריי שהוא כבר רוצה לצאת ממנו, ובכל שנה מחדש אנו מאמינים ומתפללים שהפעם נגמור עם זה, ונצא מזה, ממה שזה לא יהיה.
המצרים שאנו מכירים הוא: מצב מסוים המונע מאיתנו יישוב הדעת, ועוצר או משתק את החיים. או חולי מסוים לא עלינו, בעיות ודאגות הנקרות בחיינו.
אבל יש עוד סוג של מצרים, משהו נפוץ, אבל לא תמיד מצליחים לזהות אותו:
הקונספירציה.
תאוריית הקונספירציה או טענת מזימה (הנקראת גם: תאוריית הקשר) היא ניסיון להסביר אירוע או תופעה בניגוד להסבר המקובל.
בתיאוריות הקשר מקושרים לרוב גורמים חברתיים ובעלי עוצמה שונים – כמו רשויות שלטון, מדענים ואמצעי תקשורת – בטענה שהם מתאמים את עמדותיהם, משתיקים או מטייחים את מה שצריך להיות באמת, ומייצרים גרסה היסטורית רשמית ומוטעית לציבור.
במישור האישי שלנו כהורים למשפחה, ישנה אחריות אישית לא להטעות את ילדנו, לא לגרום להם להכיר עולם ערכים שונה בגלל הנכות שלנו. זוהי קונספירציה לכל דבר ועניין, והיא תרשם בדפי ההיסטוריה המשפחתיים שלנו, לדורות.
זה שיש ירידה ברוחניות בסביבה שלנו, לא זה הנושא כאן, כי לא התפקיד שלנו לשפוט, וכמובן שלא נוכל להבין מה עובר על מי מהם. חוץ מאחריות שיש לנו לדבר על ליבם באהבה, עדיין לא נוכל לדון אותם עד שנגיע למקומם. אבל אם אלו שהאחריות היא עליהם, הם מוציאים עצמם מן הכלל ועדיין משתמשים בו, זה לא רק פשע אישי שלהם, אלא פשע כללי של כולנו, קוראים לזה:
דִּיסְאִינְפוֹרְמַצְיָה - מידע כוזב, מידע מוטעה.
זוהי הפצה מכוונת של מידע שקרי ומטעה שנועדה ליצור תמונת מציאות מעוותת, ותמונה כזו יכולה להפיל דורות, ליצור הפרכה לאמת הפשוטה, וחלילה עם הזמן להצליח לגרום לסביבה שלנו להאמין, שזו האמת.
זה לא שקר, אם אתה מאמין לזה?
הצגת כל התגובות