אירוע מרגש נערך בקהילה היהודית של רומא, כאשר עשרות הורים הגיעו מישראל לחגוג יחד את הכנסתו מחדש של ספר תורה בן כ-250 שנים, לזכר החיילים שנפלו במלחמת חרבות ברזל.
מאז הכנסת ספר התורה לציון 40 שנה להירצחו ולעילוי נשמתו של הפעוט מיכאל סטפאנו גאי טאשי הי"ד, שנרצח ע"י מחבלים, שהשליכו רמוני יד לעבר מתפללים שיצאו בשמחת תורה מבית הכנסת ופצעו 37 מהם, לא ראתה קהילת רומא מעמד מרגש כזה.
במוצאי חג הפורים קיימה הקהילה הכנסת ספר תורה לע"נ החיילים, שנהרגו במלחמות ישראל הי"ד. ספר התורה העתיק כבן 250 שנה שהוגה ושופץ בקהילת יהודי רומא הוכנס ברוב עם לבית הכנסת המרכזי באירוע רב שמחה מהולה בעצב, לאחר שהוחלט להקדיש את הספר העתיק לזכרם ולע"נ חללי מערכות ישראל ובמיוחד החיילים שנפלו במהלך מבצע 'חרבות ברזל' הי"ד. שמחה התערבה בשמחה ודמים בדמים נגעו.
This browser does not support the video element.
ספר התורה, שייך לקהילה היהודית זה מאות שנים ומכיוון ששיני הזמן נתנו בו את אותותיו, הוחלט על ידי הקהילה לשקם ולהכשיר אותו לקריאה ע"י הסופר הרב דוד ססה.
במעמד הכנסת ספר התורה להיכל המפואר השתתפו חמישה וחמישה בני משפחות שכולות ממלחמת 'חרבות ברזל' הקשורות לארגון "אור למשפחות", שהגיעו לרומא במיוחד כדי להשתתף באירוע המרגש.
"הקהילה שלנו מקבלת משלחת של משפחות שכולות מידי שנה בימי הפורים ומשתדלת להביע נחמה, שותפות בצער ונשיאה בעול ואחוה. השנה לצערנו מספר האבדות הוא נורא, ההורים השכולים התרבו רח"ל והמשא כבד", אמר רבה של רומא הרב שמואל די סייני – סגן נשיא 'ועידת רבני אירופה', במשאו המיוחד. נאום מיוחד נשא נשיא הקהילה ויקטור פדלון.
"יש מסורת בקהילת יהודי לארח מידי פורים משפחות שכולות מארה"ק, ואף שספר התורה היה אמור להיות מוכן לל"ג בעומר ולהכניסו אז ברוב עם, לאור המצב הקשה החלטנו הכל כדי להאיץ את סיום התיקון של הספר, על מנת שההורים השכולים יוכלו להשתתף באירוע המיוחד לע"נ נשמת יקיריהם", הבהירו התורמים אלברטו מיאלי וג'ורג'יה קאלו.
כתיבת האותיות האחרונות התקיימה במעמד מרגש בחצר בית הספר היהודי ע"י בני המשפחות ובראשות הרה"ר לרומא וראשי הקהילה. משם הובל ספר התורה העתיק המכוסה במעיל שכולו עטרת זהב מעוטר בפיתוחים מיוחדים ובפאר כנוסח המקום והקהל.
התהלוכה הנרגשת עברה בשירה וריקודים ברחובות הגטו היהודי, כשאת הספר מלווים ההורים שאחזו בידיהם ספרים נוספים עתיקים שחזותם מפוארת, בהם ספר התורה תכול המעיל שהוכנס לפני שנתיים לע"נ התינוק שנפגע בפעולת האיבה. קולות השירה המלווה בנגינת סקסופון בריטוני הדהדו בצלילים שמחים-עצובים בסמטאות. הרגלים פיזזו אבל העיניים של כל בני הקהילה, מנער ועד זקן שבאו ליטול חלק באירוע, זלגו דמעות יחד עם ההורים.
קולות שירתם של ילדי חטיבת הביניים היהודית, בניצוחו של אלברטו פונארו, הרטיטו את המשתתפים בבית הכנסת טמפיו מג'ורה, שהואר על ידי עשרות מנורות הענק באור יקרות צהוב וחם.
"בתחילת הטקס בפתיחת הארון שורר החזן בליווי מקהלת גברים ואליהם התלווה כל הקהל, פיוט מיוחד עם לחן מרגש ומרטיט חדרי לב שפותח במילים ״יפוצו אוייבך״. זאת היום תפילת כלל ישראל, שלמרות המרחק הגאוגרפי כולם אגודים בצרה לשפוך תפילה והצער של הפרט הוא צערו של הכלל. בשעה קשה כזו כולנו מתפללים ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", אמר רבה של רומא.
בדבריו הנרגשים באוזני הנוכחים הדגיש הרב די סייני כי "הלב של כל בית כנסת, הוא ארון הקודש שבו מונחים ספרי התורה. ספר התורה אותו אנו שומרים מכל משמר ומקשטים אותו בבדים ומתכות יקרות, כסף וזהב. הספר נכתב על ידי סופר מומחה על קלף, בזהירות, כי אם אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את כל העולם. אנו שומרים ומטפלים בו במסירות באהבה ובנחישות, כי התורה הקדושה היא מרכז חיינו ואמונתנו וגם תמצית ההיסטוריה שלנו כעם. אבל עם הזמן הקלף נשחק והכתב דוהה ועלינו להביא ספרים חדשים או לתקן ולשקם את העתיקים. אך האותיות והתוכן הן לנצח, כשאנו לומדים ומקיימים את מצוות התורה. נכון שהתורה היא עתיקה, אבל היא גם תמיד חדשה, חיונית ועדכנית, לנצח נצחים. וכיון שנר ד' נשמת אדם ונר מצווה ותורה אור, אין דרך נכונה יותר להדליק נר נשמה – נר ד' לנשמת אדם ו'תורה אור' ולהבעיר את אורה בלבבות", אמר רבה של רומא.
יצוין, כי מבנה בית הכנסת הגדול בן כמאה ועשרים שנים, והוא אחד המרהיבים בבתי הכנסת בעולם. המבנה המעוטר גם בחיצוניותו נבנה בסגנון מיוחד מאוד על גדות נהר הטיבר ובולט בשל כך למרחקים. כיפתו המרובעת של המבנה היא היחידה ברומא, והיא נצפית מכל חלקי העיר ואף זכתה לתאורה מיוחדת. האולם הראשי של בית הכנסת מתנשא לגובה של עשרות מטרים ומשמש לתפילה על פי מנהג יהודי איטליה המיוחסים לימי הבית הראשון. ארון הקודש וכותל המזרח העשויים פיתוחי שיש, מרהיבים ביופיים ומפליאים בגובהם. גם התהודה של בית הכנסת יחודית וכשקול השירה עלה והתפשט בחלל הענק, הלבבות החסירו פעימה.