שאלה חדשה אנו זוכים שתעלה בימים אלו, הסמוכים לפורים התשפ"ד, והיא שאלת דין מוקפין בעיר עזה.
לאורך הדורות, הישוב היהודי בארץ ישראל לא היה רציף. ומשכך בכל פעם שעם ישראל זכה להתיישב בחלקת ארץ חדשה - צצו שאלות הלכתיות והעסיקו את הפוסקים. מועד קריאת מגילה בפורים היה אחד מהם.
בהקמת שכונות ירושלים החדשה בסוף המאה ה-19 צץ פולמוס 'פורים דמוקפין' בשכונות החדשות. הוא חודש שוב לאחר שנת תש"ח, שירושלים החדשה הייתה נפרדת מבחינה מדינית מירושלים העתיקה ולא מחוברת אליה, והיו חלק מהפוסקים שבשנים אלו סברו כי דין ירושלים בי"ד ולא בט"ו.
הניצחון ב"ה של מדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, עורר דיונים חדשים הנוגעים לזמן מקרא מגילה גם בישובים החדשים בית אל, שילה. הם גם התרחבו לערים ותיקות יותר כמו באר שבע ולוד, ולאחרונה גם לבית שמש. כך כעת, מתעוררת השאלה גם ביחס לעיר עזה, שלראשונה מאז נסיגת צה"ל ממנה בשנת תשס"ה, כוחותינו חזרו וכעת זהו הדיון ההלכתי החדש.
במאמר זה נעלה על קצה המזלג את פולמוס זה של 'פורים דעזה'. כיצד הקהילה היהודית בעבר נהגה שם בנושא זה? מהו הביסוס ההלכתי למנהג זה? ומהם הנתונים החדשים הנוכחים כיום, המצריכים לשוב ולדון מחדש בדין זה?
רבי יששכר אבן סוסאן, מחכמי ארץ ישראל לפני כ-500 שנה, כותב כי (תיקון יששכר, ונציאה של"ט, נט ע"ב): "והמקומות שקורין בהם המגילה שני ימים מפני הספק אם עיירות הם אם כרכים הם... הסדר להם בקריאת התורה ביום השני כסדר היום הראשון, ומנהג זה פשוט פה בכל המוסתערבים יצ"ו תושבי ארץ צפת שבגליל העליון.... ושמענו שכן נוהגין גם בעזה ובדמשק". סביר להניח כי מנהג זה נמשך ברצף מאות רבות בשנים, עד לקטיעתו בשנת תקצ"ה (1835) בשל כיבוש מוחמד עלי המצרי את העיר עזה. אז חרב היישוב היהודי בעזה והוא חודש רק בשנת תרמ"ב (1882).
תושבי העיר שלחו שאלה לגאון רבי יעקב שאול אלישר (אז היה דיין בירושלים ולימים הראשון לציון) מתי עליהם לקרוא את המגילה בעזה? וזו היתה תשובתו (שו"ת שמחה לאיש, ירושלים תרג"ג, סי' ה): "אודות עיר עזה, כידוע לנו בבירור מפי הקבלה ומפי ספרים שעזה היה בה ישוב בני ישראל זמן רב, וזה ששים שנה ואת היותרת שנתבטל הישוב מסיבת הגלות המר, ולא יכלו לסבול עם בני ישראל הגלות, והוכרחו לצאת משם ... והנה בעתה (שנת תרמ"ג) נתעוררו אחינו בנ"י ספרדים ואשכנזים לקבוע דירה בעזה הנזכר... והנה בפורים כבר שאלו מה יעשו בקריאת המגילה, והוריתי להם שיקראו ב' ימים, הראשון בברכה והב' בלא ברכה, וכמ"ש בס' תיקון יששכר ז"ל בעד עזה".
הגאון הרב עקיבא יוסף שלזינגר ציין בספרו שכך נוהגים בעזה (שו"ת רבי עקיבה יוסף או"ח ח"ב סימן תמח):"כמו כן רוב המקומות העתיקות אשר נמצאים בא"י קורין גם בט"ו, כמו טבריה צפת חיפה וכן עזה".
בשנת תרפ"ז (1928) ציין רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי את עזה ב'לוח לארץ ישראל ברשימת הערים שיש לקרוא בהם מגילה יומיים. בספרו 'ארץ ישראל' הוא כתב (פרק ח): "... וזולת ירושלים יש בא"י ארבעה סוגי עיירות ומושבות: עיירות עתיקות שכבר הוחזקו משנים קדומות לנהוג בהן דין מסופקות שבהן קורין בי"ד ובט"ו ... לסוג הראשון ידועות העיירות חברון, שכם, עזה, עכו, לוד, טבריה, יפו, צפת, וחיפה שהוחזקו מימים קדומים לעיירות מסופקות ועיקר הפורים שלהן בי"ד וקריאת המגילה גם בט"ו... חברון, שכם ועזה משום שנמנו ביהושע ולדעת רשב"ל בירושלמי מוקפות חומה מנה".
הרב טיקוצ'ינסקי דירג את ערי הארץ בכמה מדרגות של ודאות לגבי קריאת מגילה יומיים ואת עזה הוא מנה בקטגוריה היותר ודאית, וכי עזה מוחזקת מימים קדומים לעיר ספק מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.
הקהילה היהודית ידעה תהפוכות נוספות עד שהגיעה לקיצה בפרעות תרפ"ט, ועימה נדום מנהג קריאת המגילה בתוכה.
שאלת מקרא מגילה בעיר התחדשה שוב בשנת תש"ן, כנשאל ע"י חיילים הרב יעקב אריאל, אז ראש ישיבת נווה דקלים שבגוש קטיף, כיצד לנהוג בעזה לגבי מקרא מגילה, והוא הקל עבורם לקרוא בי"ד בלבד. (עיין בשו"ת באהלה של תורה ב, סימן קד).
הרב שמעון בירן הי"ד רב הישוב כפר דרום, כתב בשנת תשנ"ב, כי יש לקרוא בעזה יומיים.
דיונים נוספים בהקשר לפורים בעזה ניתן למצוא ביחס לישוב נצרים של גוש קטיף. ישוב זה היה סמוך ונראה לעזה, ובשנת תשנ"ד נשאלו הגאון הרב שאול ישראלי והגאון רב מרדכי אליהו לגבי דין נצרים, והם השיבו כי יש לנהוג בי"ד בלבד (הרב משה הררי, מקראי קודש – פורים ירושלים תשנ"ד, עמ' 104).
לעומתם, הגאון ר' אביגדור נבנצל הכריע כי עליהם לקרוא יומיים. בפועל בנצרים קראו בי"ד בלבד.
הראשל"צ הגאון רב יצחק יוסף (ילקוט יוסף הלכות פורים עמוד תתקטז) ציין את העיר עזה כעיר מסופקת שיש לקרוא בה יומיים, וכן כתב הרב בן ציון מוצפי (פורים בציון עמוד שעב).
שאלה זו שוב נידונה, עקב הפינוי מגוש קטיף בשנת התשס"ה.
בשל המלחמה דיון מחדש אודות פורים דמוקפין בעזה
אלא שאנו נדרשים מחדש לנושא, לאחר שנים רבות שלא עלה, מאחר וכעת חיילים יהודים שוב נמצאים בתוך העיר עזה עצמה.
האם יש נתונים שהשתנו בעיר עזה ביחס לדין מקרא מגילה? מהי ההלכה הראויה להיקבע בנושא זה? הדיון נפתח שוב מחדש.
נעמוד על השאלות העיקריות הראויות להישאל בסוגיה זו:
מנין שלעזה מימות יהושע בן נון הייתה חומה?
ישנו פסוק מפורש המעיד על חומת העיר עזה בימי יהושע.
בפרק ט"ו בספר יהושע מונה הכתוב רשימת ערים ארוכה בנחלתו של שבט יהודה, ואחת מהן היא העיר עזה. וכך הוא לשון הכתוב (יהושע טו, מז): "עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ".
מהי העיר עזה לעומת "בנותיה" ו"חצריה"?
התורה בעצמה מסבירה מה הן חצרים לעומת העיר עצמה (ויקרא כה לא): "וּבָתֵּי הַֽחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב". כך גם פירש רש"י (יהושע יג כח): "הערים וחצריהם": הערים - המוקפות חומה : וחצריהם - ערי הפרזי בלא חומה.
ולגבי המילה "בנותיה", כי מאחר והמילה חצרים מציינת מקום ללא חומה, הרי ש"בנותיה" של העיר היו מוקפות חומה, אלא שמדובר היה בערים קטנות מוקפות, הצמודות לעיר הגדולה.
נראה כי כך הייתה צורת המגורים באותה תקופה: עיר מרכזית בעלת חומה, וצמודות אליה עוד ערים מוקפות קטנות יותר, ועוד שכונות נוספות מחוץ לחומה. כל אותו מכלול היה קרוי על שם אותה העיר.
ערים בעלי בנות עיר מוקפות חומה, ובתוספת למיל אותו חז"ל הוסיפו לערי החומה לענין חיוב בדין מוקף, משמעותן תא שטח גדול מאוד המחוייב בפורים ביום ט"ו.
עיר לדוגמא שרואים זאת בפסוקים ובפרשנים היא העיר חברון.
נאמר ביהושע על חברון (יהושע יד, יב): "וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת", ומפרש רבי ישעיה די טראני על מילים אלו: "הרבה ערים היו באותו הר, וכל ההר נקרא על שם חברון".
כמו כן היו לחברון חצרים, כפי הכתוב (יהושע כא, יב) "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה".
זיהוי מקומה של העיר הקדומה
רבי אשתורי הפרחי, שחי לפני כ700 שנה מתאר את מיקומה של עזה באופן הבא (כפתור ופרח פ"יא דף מח ע"ב): "מאשקלון לעזה כשלוש שעות (כ20 ק"מ), מעזה לכפר דרום (דיר אל בלח) כשתי שעות (15 ק"מ), מכבר דרום לחצרים (רפיח) כשתי שעות (16 ק"מ)".
רבי שלמה סיריליאו, (אחת ממפרשי הירושלמי הקדומים שחי לפני כ-500 שנה), תיאר בפירושו על הירושלמי את מיקומה של עזה (שביעית משנה ו הלכה א עמ' קעה): "וסדר המקומות אשר מצאנו היורדים מאשקלון שכבשן יהושע עד נילוס הן אלו: עזה למטה מאשקלון, מחן יונס למטה הימנה...".
הגאון הרב יוסף ליברמן דן בזיהוי העיר עזה בשו"ת משנת יוסף (חלק א סי' מו): "... וחקרתי אצל מומחה מובהק ואמר לי ... כי בעזה של היום יש בתים ישנים עליהם נמצאות כתבות על קירות האבן בשפה הערבית, הנושאים תאריכים של תקופת בעל כפתור ופרח. כלומר, שעזה של היום היא אותה שהיתה בימיו. ... ואכן כ' בס' אדמת קודש (דף לט) כי עזה כשלשה ק"מ מהים. והתבואות הארץ (פ"ג עמ' קמ"ב) כתב כי עזה רחוקה מהים כחצי שעה. היוצא לנו, שעזה של היום היא אותה שבימי הכפתור ופרח ... והגם שידוע מש"כ החזון איש (שביעית ג, יט) שאי אפשר לסמוך על שמות העיירות היום כי בהמשך הזמן נהרסו ואזרו ונתיישבו ופעמים נעתקו ממקומם הראשון, ופעמים נשתנו השמות עכ"ל וכ"כ (שם סקי"ח) דאין אנו בטוחים אם אפשר לסמוך על מפת הארץ. כל זה נכון לגבי עיירות קדומות הנזכרות בתנ"ך ובדברי חז"ל ואפילו בדברי קדמונים, אבל בנדון דידן הרי יש הוכחות וסימנים שעזה היא אותה שבימי הכפתור ופרח".
תל עזה, ממוקם במישור החוף הדרומי של ישראל, כ-5 ק"מ מהים התיכון, בתוך העיר עזה של היום, במקום המכונה תל ח'רובה.
מיקומו המדויק הוא במזרח העיר, מערבית לשכונת סג'עיה, (נ"צ 1493560221).
לפני כמאה שנה נעשו שם חפירות ונתגלתה עיר ולה שלוש חומות מקיפות שאת הקדומה שבהן הוצע אז לתארך לתקופה הכנענית המאוחרת, המשוערת להיות מקבילה לזמן יהושע בן נון.
ההתיישבות בעזה התקיימה באופן רציף לאורך כל 3500 שנות קיומה, ומעולם לא ניתק הידיעה על קיומה ומקומה, כך שזיהויה של העיר בימינו כעיר המקראית אינו מוטל בספק. לאורך אלפי שנים היתה העיר אחת הערים החשובות והבולטות בארץ ישראל, והיא גם ידועה כאחת הערים העתיקות בעולם. לאורך ההיסטוריה, עזה הייתה מיקום משמעותי עבור ממלכות ואימפריות שונות, ביניהן המצרים, הפלשתים, האשורים, הפרסים, היוונים, החשמונאים, הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים, הממלוכים והעות'מאנים.
העיר נמצאת בדרך המחברת בין יבשות, דרך הים, שהיותה ציר חשוב לאורך ההיסטוריה. מלחמות רבות גם ניטשו בסמוך לה ובתוכה. יש בה נמל עתיק יומין והיא היתה אחת הכניסות הראשיות לארץ ישראל.
גם אם נטיל ספק במיקומה המדויק של העיר ונדידתה למקומות אחרים, סביר מאוד להניח שמיקומה של עזה הוא בתוך העיר הנוכחית.
כפי שכבר ראינו, העיר הקדומה היתה בנויה ממספר ערים מוקפות חומה הסמוכות אליה, וכולם היו קרויות על שם העיר עזה.
עיר זו היתה גם עיר נמל, כך יש להניח כי היא ודאי התפרסה מערבה לכיוון הים.
מאחר ועזה בת ימינו היא עיר גדולה, ומאחר ומיקומה של העיר הקדומה נמצא בתוך בתוכה, הרי שרצף הבתים הקיים בעיר, לאורך שטח גדול, מגדיל אותה לכל כיוון ומאפשר הרחבת דין מוקף על פני תא שטח גדול מאוד. (עיין חזו"א או"ח סי' קנא, וכן ב"מגילה במוקפות חומה" לרב זולדן, תשע"א, עמ' 88.)
יתר על כן, הגאון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל חידש בירושלים כי גם אם העיר נדדה מעט ממקומה, דין מוקף שייך גם כלפי המקום אליו היא נדדה כפי שהובא בשו"ת משפטי עוזיאל חלק ח סימן ס"ב:
"דין מוקפין חומות מימות יהושע בן נון הוא משום כבודה של ארץ ישראל ולא משום הקפת החומה. הלכך אין לצמצם כבוד זה רק לתוך החומות, אלא לכל גבולי העיר ... ואין כאן (בירושלים החדשה) ענין לדין סמוך ונראה וכרך שנחרב שבתלמוד ובירושלמי, שאין הדברים אמורים אלא בכפר הסמוך לכרך..."
יש הווה אמינא להגדיר כיום את עזה כעיר ודאי מוקפת, וזאת על אף שהמסורת שהיתה בה היא לקרוא יומיים.
הספק היחידי הניתן לשער, שבגינו קראו בעבר בעזה יומיים הוא הספק לגבי מיקומה המדויק של העיר.
אלא שנראה כי נתון זה השתנה מהסיבות הבאות:
א. הממצאים הארכאולוגים בעיר מעידים שהעיר הנוכחית יושבת על מקום קדום, המסתבר להיות העיר מימות יהושע בן נון.
ב. עזה של ימינו היא עיר ענקית.
ג. הפסוקים מעידים כי העיר "עזה ובנותיה" תפסה מרחב אזורי גדול מאוד, כך שההסתברות לכך שאין חפיפה כלשהי בין עזה של היום לבין עזה הקדומה היא אפסית.
ד. המציאות מלמדת כי ישנה רתיעה מקריאת מגילה יומיים, ואם לא נקבע את היום היותר מסתבר, הוא יום ט"ו, יצא שבפועל יעקר דין כרכים בידיים, ונפסיד בכך את הרמת כבודה של ארץ ישראל.
שאלה זו ראויה היא להיות מונחת אצל גדולי הפוסקים ונמתין להכרעתם בנידון.
הנכנס לכרך של גויים
השאלה הנוספת העולה כאן היא דין הנכנס לכרך של גויים.
ע"פ הר"ן במגילה (דף ב ע"א בדפי הרי"ף ד"ה "אבל הרמב"ן") – "ישוב גויים לא הוי ישוב". בעזה של היום יש רק ערבים הגרים בתוכה ואין קהילה יהודית. על כן מתעוררת השאלה: האם חז"ל חייבו בדין מוקף רק עיר שהיא גם כיום מיושבת או שמא רק את המקום בו הייתה בעבר עיר מוקפת מימות יהושע, על אף שכיום היא אינה נחשבת כישוב?
על צד שהדרישה היא שגם כיום תחשב כעיר, תנאי לדין מוקף יהיה קהילה יהודית קיימת. מה אומרים הפוסקים על שאלה זו?
לכאורה המפתח לשאלה זו טמון בהבנת הירושלמי העמום האומר כך (מגילה פרק א, הלכה א):
"חרב הכרך ונעשה של גויים, איתא חמי: בו אינן קורין ובחוצה לו קורין?!".
לגמרא זו יש הרבה מאוד אפשרויות הבנה.
ה'בית עובד' (סידור בית עובד ח"ב ליוורנו תרפ"ב עמ' 299) הסיק מהגמרא כי דין הנכנס לעיר של גויים הוא בי"ד.
אולם נראה מהרשב"א (בחידושים מגילה ב ע"ב) והגר"א (הגהות הגר"א או"ח תרפ"ח, סי' ב) כי דין הנכנס לשם הוא בט"ו.
וכן פסק המשנה ברורה בביאור הלכה ד"ה "או שסמוכין להם": "כרך של עכו"ם שאין בו ישראל כלל, ישראל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט"ו".
מאמר זה נלקט מספר "חומת עזה" מאת הרב דוד קהלת וטרם פרסום פסקו של הרב הראשי הראשל"צ הגר"י יוסף דיש לקרוא מגילה בעזה בתאריך י"ד בלבד ואין צורך לקרוא בט"ו אפילו בלא ברכה.
שנזכה בביאת גואל צדק וליישובה מחדש של העיר עזה כעיר יהודית!
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות