פרק ד': בדיחה מספרת, שישראלי נשאל: "מה השם של נמל התעופה העמוס ביותר באירופה?" - ומתוך תמימות ענה "נתב"ג איסטנבול" שנבע מידע מוטעה ש'נתב"ג' הוא שם כולל של נמל תעופה, אלא שהאמת היא שראשי התיבות המלאים של נתב"ג, הם "נמל תעופה בן גוריון...".
- כשירייה בודדת הניסה את הפורעים בחברון, מאה שערים ועזה
- כשהמגורש בתרפ"ט מעזה - התמנה לסגן מושל עזה בתשט"ז
- "תמות נפשינו עם פלישתים", זעקה חיה שרה מול הפורעים העזתים
הבה ונפליג להקמתו של שדה התעופה הראשון בארץ ישראל, שלא רבים מודעים לכך, שעוד לפני הקמת נתב"ג במרכז הארץ, נמל התעופה הראשי של ארץ ישראל, היה ב... עזה.
נקדים ונאמר, שכבר בימי מלחמת העולם הראשונה, תושבי עזה (בשנים אלה - יהודים וערבים), ראו במו עיניהם מטוסים ימים נוחתים בחוף עזה.
בין השנים תרפ"ד (1924), לתרצ"ז (1937), בדרום מזרח לעיר עזה, פעל שדה תעופה בינלאומי הראשון בארץ ישראל, שהקמתו הייתה שלב נוסף בחיבור רשתי של ארץ ישראל בקווי תחבורה מהירים על ידי הכובש הבריטי.
השלב הראשון של הכובש הבריטי, היה הקמת קווי רכבת כבר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ובמקביל הוקמו 'מנחתים' עבור מטוסיהם, ביניהם 'מנחת קרני' ששימש קודם לכן את חיל האוויר העות'מאני (בו נחתו מטוסים בריטים כבר במלחמה העולמית הראשונה).
לאחר הצלחתה של בריטניה בכיבוש הארץ, נמל התעופה העזתי שופץ ונהפך למסחרי אזרחי, או אז יצאו ממנו טיסות סדירות להודו (שבשנים אלו נשלטה גם היא בידי בריטניה), קהיר, בגדד ואף לאמסטרדם.
חברת אימפיריאל איירווייז (שלמעשה הייתה איחוד של כל חברות התעופה הבריטיות), ו-KLM פעלו בשדה התעופה בעזה, ולימים 'סולל בונה' שדרגה ושפצה את השדה, וכך הוא שימש בעיקר בשנותיו הראשונות בעיקר כתחנת בינים בדרך לקהיר.
בנוסף לשדה התעופה היבשתי, בעזה פעל שדה תעופה ימי, והחל משנת תרצ"א (1931) מטוסי החברה נסעו בקו 'עזה כינרת', כשבכינרת הם נחתו אל תוך המים, לאחר שבמטוסים שולבו אופציה לנחיתה במים, כשגם בעזה המטוסים נחתו במי הים התיכון (וכך גם בים המלח, מפרץ חיפה ואילת).
לאחר הנחיתה בטבריה, הנוסעים הועברו לשדה תעופה צמח, ושם המשיכו ליעדיהם להודו דרך בגדד העירקית.
שדה התעופה הימי האזרחי בכינרת, הופסק לאחר אסונות, אולם צבא בריטניה נחת שם עד שנת תש"ח (1948).
נחזור לשדה התעופה היבשתי בעזה, שבקיץ תרפ"ז (1927) נחת בו פַיצְל אִבְּן חֻסֵין מלך עיראק לאחר ביקורו בארץ ישראל.
קרנו של שדה התעופה בעזה ירד, בשנת תרצ"ד (1934), לאחר שהוברר שיש צורך בשדה תעופה במיקום מרכזי יותר מאשר עזה הדרומית, וכך נבחר אזור לוד של ימינו להקמת נמל תעופה ארצי, שקיבל לימים את שמו של דוד בן גוריון.
אלא שלמרות זאת, פעילות שדה התעופה בעזה לא דעכה, ולאחר שנת תרצ"ו (1936) חברת 'אווירון' – חברת התעופה הראשונה העברית, חפצה להטיס ערבים עשירים תושבי הארץ, למכה המקום המקודש להם דרך עזה, אלא שתוכנית זו לא צלחה.
שדה התעופה בעזה שימש את צבא בריטניה במלחמת העולם השנייה, ובשנים שעזה הייתה תחת שלטון מצרי, השדה פעל תחת כוח האו"ם שהטיסו בו את מטוסיהם.
לאחר מלחמת ששת הימים, פעל במקום חיל האוויר הישראלי, וקיבל את השם 'מנחת קרני' על שם בית אריזה לפירות הדר שהוקם במקום בשנים אלו בידי יוסף קרני מכפר יונה, שזכה לא רק לשדה תעופה, אלא גם ל'מעבר קרני' על שמו.
שדה התעופה בעזה ננטש באופן סופי, לאחר שנת תשנ"ב (1992), כשהוקם 'מעבר קרני'.
לקריאה נוספת:
- חגי הוברמן, 'קהילה יהודית בעזה', ההיסטוריה היהודית של עזה וסביבתה, מאברהם אבינו ועד ההתנתקות בהוצאת 'ראשית ירושלים' תש"פ.
- חגי הוברמן, 'מרקיע שחקים', ה”נתב”ג” הראשון בארץ-שדה קרני על ההיסטוריה של מנחת קרני".
- ישראל שפירא, 'שלום לך עזה - בעקבות עזה היהודית' מופץ ב'ראשית ירושלים' תשפ"ד.