הרבה סיפורים רצו לאחר הטבח שאירע בשבת - חג שמחת תורה האחרון. סיפורי זוועות לצד סיפורי גבורה, התערבבו להם. בין היתר, היו גם סיפורי הצלה מרגשים ומיוחדים ש'הסתובבו' ברשת מבלי שהיה מי שאימת אותם. הסיפור הזה, שנספר כעת, מתאים להיות אחד מהסיפורים הללו. מישהו כותב על בן שהוא קירב ובזכות זה הוא הציל אותו. המצאה קלאסית לשעת מלחמה, בה אנשים קונים סיפורים לרוב בלי לחקור, העיקר שהסיפור בנוי טוב והוא מרגש ומטלטל ועוזר להם להאמין בטוב.
>> למגזין המלא - כנסו
אלא, שכאשר פורסם הסיפור הנוכחי, ביקשתי ממי ששלח אותו שיפנה אותי למי ששלח לו את הסיפור. האחרון הפנה אותי למי ששלח לו את הסיפור ששלח לי את המספר של בעל המעשה. אילולי לא הייתי שומע אותו באוזניי – לא הייתי מאמין. אבל הנה, סיפור אמיתי מפי בעל המעשה, שיותיר אתכם נפעמים נוכח האינטואיציות ההוריות שלנו שיכולות להציל את חיי ילדנו.
ה'מופת' של הרב שטיינמן בחב"ד
"אני משמש כמלמד ליטאי קלאסי. חבר בקהילה ליטאית בעיר באזור ירושלים", פותח בעל המעשה את סיפורנו ורק מפני כבוד בנו, אינו חושף את שמו ומקום מגוריו, "אני אדם נורמטיבי. הבנים לומדים בישיבות והבנות בסמינר, הכל על מי מנוחות.
"לפני מספר שנים היה לי דקדוקי עניות בבית, הסתבכתי בהלוואות והמצב הגיע לידי כך שאדם תלה מודעות בשכונה שאני גנב ושקרן. המצב הזה לא עשה טוב לבת שלי הגדולה והיא התחילה להתדרדר. לאשתי אומנם היה מקצוע ביד, אבל היא התגלגלה מעבודה לעבודה בגלל שגדולי ישראל אסרו ללכת לעבוד באותו מקצוע שאשתי רכשה.
"זה שבר את הבת והיא אמרה 'הציבור החרדי עני'. היא החליטה ללכת ללמוד באוניברסיטה. כשהיא הגיעה לשידוכין, היא הציגה לנו איזה בחור פושר מאוד שבקושי שומר יהדות. נכנסתי לרב שטיינמן זצ"ל ושאלתי אותו 'מה יהיה עם הבת שלי?'. הוא חייך וענה 'שתתחתן עם חב"דניק. תחפש ותמצא'. עוד הוא יעץ לי, לא להיכנס איתה לפינות. לדבר איתה על מושגים בסיסיים באידישקייט וכל השאר היא תעשה ותגיע לזה לבד".
"התחלתי לחפש חב"דניק", ממשיך בעל המעשה ומספר, "אבל איזה חב"דניק ירצה ליטאית שירדה מהדרך?".
"נכנסתי לבית כנסת חב"ד", וכאן בעל המעשה נוקב בבית כנסת שאני מכיר היטב. "אני נכנסתי בכלל לשירותים, אבל מישהו עצר אותי ושאל אותי 'מה אתה מחפש כאן?'. זה היה בדיוק ביום ההולדת של אדמו"ר הרש"ב וערכו שם התוועדות. כיוון שהוא שאל אותי 'מה אני מחפש', עניתי לו בחיוך: 'חתן לבת שלי'. הוא שאל אותי 'באמת, אתה רציני?' וסיפרתי לו את כל מה שקורה איתה.
"הוא הוציא את הפלאפון שלו והראה לי תמונה של בחור חב"דניק, קצוץ זקן – כך שחב"דניקיות לא רוצות אותו – והוא חשב שאולי זה יתאים. מכאן לשם, היה חתונה בכפר חב"ד וכיום היא לומדת תניא ועושה שיעורים בתניא".
מגיע למתן תורה ברכב
בעל המעשה לוקח נשימה ומתחיל את הסיפור שהתרחש עם בנו: "הבן שאחריה החל לזלוג. הוא היה משועמם בישיבה, דרדר אחריו את הבן השני שלי. הם הורידו ציציות".
"אגב, אני התחלתי ללבוש שלוש ציציות. יום אחד הבן שואל 'אבא, מה זה?', עניתי לו 'אחד בשבילי ושתיים בשבילך ובשביל אחיך'. אז הוא אמר לי שזה לא מתאים והוא החזיר חזרה את הציצית שלו", מציין בעל המעשה.
"כיוון שהרב שטיינמן זצ"ל נפטר הלכתי לרב גרשון אדלשטיין. שאלתי אותו מה לעשות עם הבן, הוא ענה לי שיש לבנות לו חדר ליד הבית ושם יעשה כל מה שרוצה ולא יקלקל את האחים. להתייחס אליו בכבוד ולא לזרוק אותו מהבית", מספר בעל המעשה, "ויותר מזה, ר' גרשון אמר: 'להתייחס אליו בצורה כל כך יפה שתדע כל דבר מה הוא עושה'.
"שאלתי את ר' גרשון 'למה? הרי אם אדע מה הוא עושה, זה יעשה לי עוגמת נפש'. ר' גרשון ענה: 'טוב, טוב שיהיה עוגמת נפש. כמו בית כנסת שחרב, משאירים בו קצת מהדברים שנחרבו כדי להתפלל בו טוב יותר, כך גם עם בנך, עוגמת הנפש תגרום לך להתפלל עליו יותר בכוונה והוא יחזור חזרה למוטב'.
"בנוסף, אמר ר' גרשון, שיעשה שבתות בבית. כתוב 'כל העושה עברה ומתבייש בה – מוחלים לו על כל עונותיו'. אז אם הוא יהיה בבית הוא לא יחלל שבת וזה יגרום לו להתבייש בעבירות שלו וממילא תהיה לו מחילת עוונות.
"הרב הוסיף ואמר: 'אם מישהו מכניס נר לחדר מאור – זה לא מוסיף הרבה. אבל לחדר חשוך זה ממש מאיר אותו. כך גם עם אדם רחוק, בעל נפש חשוכה, הקירוב הזה יחזיר אותו".
"עשיתי כמצוותו ממש ויש לי קרבה לבחור הזה", ממשיך בעל המעשה ומספר, "אני משוחח אתו הרבה בטלפון וכל פעם שהוא צריך עזרה – אני כאן בשבילו. אפילו קניתי לו רכב. אני יודע כל מה שיש לו בעבודה. הוא לא מסתיר כלום ואני לא אומר לו הערות. ברור שלפעמים יש הערות ידידויות אבל לא מעבר לזה. הוא מקבל אותם ברוח טובה".
לבעל המעשה חשוב להדגיש איזה סוג הערות 'עוברות חלק בגרון': "פעם הוא הביא כמה חברים הביתה אז דיברתי איתם על סוגיה בגמרא. לאחד מהם היה עגיל באוזן והוא 'בדק' איתי אם זה אפשרי בכלל להתפלפל בגמרא עם עגיל. עניתי לו שבמתן תורה היה להם נזמים באוזניים, אז אם להם היה נזמים בעת קבלת התורה, וודאי שלנו מותר להתפלפל בסוגיה".
"עוד אנקדוטה מעניינת שהיה לי איתו", ממשיך בעל המעשה ומספר, "הייתה בליל שבועות. הייתי אצל השווער שלי, זכרו לברכה, בירושלים, ופתאום אני רואה אותו מגיע בלילה עם כובע וחליפה. הבנתי שהוא הגיע עם הרכב שלו. שאלתי אותו מה מעשיו כאן, וברור שאני שמח לראות אותו, אבל מה קרה שלפתע הוא הופיע, הוא ענה שהוא התגעגע לשטייגען של שבועות. ישבנו ולמדנו כל הלילה.
"בבוקר הוא אמר שהוא רוצה לשמוע עשרת הדברות. אמרתי לו בהומור: 'כולם הגיעו מאובקים למתן תורה ואתה הגעת עם רכב'. הוא קיבל את זה בטוב.
"ולכן, בגלל הקשר הטוב שיש לנו הוא סיפר שהוא הולך למסיבה ברעים".
הבקשה המוזרה שהצילה
"שאלתי אותו מה יהיה שם, והוא ענה שיהיה "בודה". ניסיתי לדון לכף זכות שאפשר לעשות את ה'בודה' הזה לקדושה. ה'בודה' הזה מתייחס לכולם, מקבל את כולם באהבה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, הרבי מליובאוויטש, שהיה מתייחס לכולם, ילדים, מבוגרים וגם גויים.
"שאלתי אותו מה עוד יהיה שם, הוא ענה שיש שם 'חומרים', אלכוהול והרבה שמח. רוקדים עד לב השמיים. משהו חוויתי מאוד, שמביא את האדם לעילפון. הוא כל הזמן עובד קשה, הוא אומר שזה יעשה לו ממש טוב להשתחרר קצת".
"זה היה נראה לי דבר משונה מאוד", ממשיך ומספר בעל המעשה, "אמרתי לו שיש שם עבודה זרה, גילוי עריות ולכן כנראה יהיה שם שפיכות דמים. לתומי חשבתי שזה פשוט ייגמר באלימות, כדרכן של מסיבות כאלה עם משתתפים רבים שתויים.
"התחלתי לרדת לחייו שיבוא הביתה. הייתה לי הרגשה לא טובה על כל העניין הזה. הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו ושאל אותי: 'מה אני אעשה בשמחת תורה, אקפוץ 'משה אמת' עם כל 'הליטוואקעס'?'. אמרתי לו: 'בוא לבית כנסת חב"ד. יש שם אלכוהול, כולם שיכורים. יהיה טשולנט וקוגל. יכבדו אותך. אמרתי לו 'בוא תעשה 'עבודה דקדושה'. שם בחב"ד אין הבדלים בין אף אחד. תבוא איך שאתה. הם יקבלו אותך כמו ה'תמים' הכי גדול שיש. הוא אמר לי: 'בסדר אבוא, אבל אל תעמיס עלי דת ואל תשגע אותי'".
מה קרה ככה שפתאום לחצת עליו?
"היה חשוב לי שהוא יבוא הביתה. אשתי אפילו שאלה מה קרה, 'תמיד אתה לא אומר לו כלום ופתאום אתה לוחץ עליו'", עונה בעל המעשה, "אבל אני אמרתי לו 'רחמנות על אבא שלך. פעם אחרונה שאני משגע אותך בחיים. מבחינתי אתן לך טיסה להודו על חשבוני רק את זה אל תעשה'.
"כיוון שאמרתי לו על חב"ד – זה הדליק אותו, כי הוא מאוד אוהב אותם. הוא למד בעבר ליד ישיבת חב"ד ולפעמים בשבתות הוא היה הולך לישיבה שם. מכאן לשם, הוא בא עם חבר שלו. החבר אומנם היה עצבני עליו, אבל הוא אמר לו שאם הוא לא בא למסיבה, הוא יבוא אתו לאן שהוא הולך.
"הם באו חצי שעה לפני השקיעה של שמחת תורה. לא יודע מאיפה זה בא לי אבל אמרתי לחבר שלו שאני נוהג לעשות תשעים 'אמנים' ביום ולכן שיברך על הלולב, לזכות אותי ב'אמן' נוסף. הוא בירך ועשה גם 'שהחיינו'. לאחר שהוא נענע את הלולב אמרתי לו תעשה ערבות על הרצפה. הוא התעצבן. 'זה עומס דת'. אמרתי לו: 'נו, תדפוק, זה עניינים גבוהים. קניתי במיוחד עבורך'. הוא התרגז עלי, לקח את הערבות, דפק על הרצפה וקילל נמרצות קללות שלא אוכל לחזור עליהם.
"אמרתי לו בחיבה, אתה יותר מחמיר מ'בריסקער'. אומנם יש עניין גדול להרביץ את הערבות חזק, אבל לקלל זה חומרה שלא שמעתי עליה. הוא חייך וזה 'הפשיר' את האווירה. הבאתי להם חלה עם מרק בשר, נתתי להם ויסקי, שתו ונהנו בסוכה. אחר כך הם רקדו ונהנו.
"לאחר כניסת החג הם נחו קצת והלכו לבית כנסת חב"ד. קיבלו אותם, כמובן, יפה. הם חזרו שיכורים ומבסוטים. 'זה היה רעיון לא רע. היה אלכוהול טוב'. הם אמרו בהתלהבות".
"אגב", מציין בעל המעשה אנקדוטה קטנה בחיוך, "הוא הלך עם חולצה מוזרה צהובה והסביר: 'אם אלבש חולצה לבנה מי יקרב אותי?!'".
וכאן אנחנו מגיעים לרגעי השיא בסיפור. "בבוקר, גם אני הייתי קצת 'מסובב'. הבן מעיר אותי: 'יש אזעקה'. מה הקשר? לא הבנתי מה זה. הם קמו עם בגד ים וחולצה טריקו, והלכנו לממ"ד. החבר של הבן אמר שהוא הולך לחדר ופותח את הפלאפון. הוא חייב לראות מה קרה. אחרי רבע שעה הוא יוצא חיוור כולו ואומר: 'המסיבה הארורה הזאת. הצלת אותנו'. הוא חיבק אותי חזק.
"כששוב היה אזעקות נכנסנו לממ"ד, שתינו קפה וככל שהבן והחבר הבינו את גודל האירוע – הם נהיו מסומרי שיער".
רק לקרב ושוב לקרב
מה אתה מרגיש כשהבנת שהצלת אותם?
"האמת שנפל לי הלב", עונה בעל המעשה בכנות, "החלק הליטאי שלי התחיל לשאול אם זה נס או לא. רגשות של בין שמחה גדולה לדיכאון מר ממה שיכול היה להיות".
אבל בזכות ההתעקשות שלך הבן שלך ניצל...
"נכון, אבל הייתי מבולבל. לא היה לי יישוב הדעת. דמיינתי איך הוא היה נראה לו הוא היה שם. באחד בצהריים התחלתי לשתות קצת, להיכנס לאווירת היום ושאלתי את עצמי 'מה הפשט בזה, מה קרה לי כאן?'.
"פתאום קלטתי שכל הימים האלה שהתפללתי עליו ועשיתי הרבה מצוות 'מאחורה' בשבילו. כמו גם, לזכות אותו בכל מיני דברים בשביל כיבוד אב – זה מה ששמר עליו למעשה".
איך הבן הגיב לכך שהצלת אותו?
"במוצאי החג ישבנו לשיחה. הוא אמר שהוא נשאר בבית. הוא אמר לי 'צדקת כל הדרך – אני נשאר כאן'. בתחילה, השיחה לא הייתה מיוחדת מדי. הוא היה נסער ואני, כשאני לא יודע מה להגיד – אני שותק. כשנפתחנו, דיברנו קצת על אידישקייט. הוא מעצמו התחיל להתעורר".
מה הוא עושה כיום?
"שבוע הוא היה בבית. בתחילה הוא והחבר הלכו לבית הכנסת, למדו חברותא עם מישהו. בהמשך, כשהמעביד שלו אמר לו לחזור לעבודה, הוא אמר שהוא לא עובד יותר בשבת. המעסיק ענה שאם אתה לא עובד שבת – אז אני סוגר את המסעדה בשבת כי הוא השף הראשי שם. ככה יצא שהוא גרם לעוד יהודי לשמור שבת. אני לא יודע אם הוא שומר שבת כהלכתו אבל בפרסיה בטוח הוא שומר.
"כיום הוא התחבר לבית חב"ד בעיר שבה הוא עובד במסעדה. הוא לומד חת"ת ואני שמח בזה מאוד".
"אמרתי לו בהומור: 'אם תהיה חב"דניק – אשמח, כי אני מחזיק מחב"ד, ואם העבירה היחידה שהוא לא ישן בסוכה - אני מוכן לסבול את זה", מציין בעל המעשה בחיוך רחב.
ומה אתה חושב, מה המסר מהסיפור הזה?
"אני לא מחנך גדול", בעל המעשה מרגיש שלא בנוח להטיף לאנשים, "אבל אני אוחז שהדרך של ר' גרשון זה לקרב. לדעת שכל מצווה שהם – הבחורים שקצת התרחקו - עושים, זה אוצר גדול. הבחור לא מתכוון לזה. הוא אנוס. וגם, אסור לזרוק ילדים מהבית".
הוא משתתק לרגע ואז מוסיף מסר שרק בשבילו היה שווה כל הסיפור, ואם רק הורה אחד יתחזק בגלל זה – והיה זה שכרנו: "הבן שלי הביא אתו הביתה חברים. אני רואה שהם רוצים בקשר עם ההורים שלהם וזה כואב להם שהם לא בקשר. וכדאי לדעת, שזה שלא עומדים איתם בקשר - זה מרחיק אותם עוד יותר".
- לפניות לכתב: ari@kikar.co.il
הצגת כל התגובות