רוני הפתיע באמצע סעודת השבת וסיפר: "אני נשוי לפיליפינית" | סיפור מטלטל

(צילום: שאטרסטוק)

הי, אני דודי (40) מירושלים, נשוי לשירה ואב לשישה.

>> למגזין המלא - כנסו

הזמן: 12 שנה אחורה. המקום: ונטורה (Ventura), עיר בקליפורניה שבארצות הברית. מיד אחר נישואינו, התגוררנו שם.

בכל שבת היינו מארחים כרוניים. כשלושים איש היו סועדים אצלינו בסעודות השבת, אני ורעייתי ראינו עצמנו סוג של בית חב"ד פרטי המארח ישראלים, ומנסה לקרב אותם ולתת  מענה יהודי, ויחד עם זאת הייתה לנו חשיבות עליונה לתת להם לטעום את טעם השבת.

זה היה ברור מבחינתנו: אצלינו בכל שבת יש אורחים, ואנו עושים זאת באהבה ורואים בכך זכות גדולה.

יום אחד שירה אמרה לי. "דודי, השבת אני מבקשת לאכול לבד". ואכן, כך הייתה התוכנית. אבל אז, קרה משהו מעניין. שעה לפני שבת, אני מקבל טלפון מיעקב. יעקב, אחד החברים הישראלים שמגיחים מידי פעם לאזורנו. "דודי מה קורה? תגיד, יש מצב אני מגיע אליך לשבת?", הוא שאל.

הבטתי ברעייתי תחי', שביקשה ממני השבת הזו להיות לבד, מבט כזה של: מה אני הולך להגיד לו. אבל שירה זו שירה, ההקרבה שלה למען הזולת לא שגרתית, והיא סימנה לי באהבה להזמין אותו. "בטח, בוא, אנו מחכים לך". יעקב הגיע, פטפטנו קצת, ויצאנו לבית הכנסת.

בעודנו צועדים בדרך לבית הכנסת, נעצרה לידנו מכונית רולס-רויס, מהחלון הגיח ישראלי מצוי, ושאל: "הי, תגידו, ידוע לכם איפה יש כאן איזה מלון קרוב?". אני, שידעתי שאין שום מלון באזור הקרוב, אמרתי לו. "יש רחוק מכאן. עזוב, בוא תתארח אצלינו, הכל בסדר", הזמנתי אותו באופן אוטומטי.

ואכן, בליל שבת, ישבנו אני ורעייתי ויעקב, ורוני שהגיע ברגע האחרון.

יש איזה משהו בסעודה של שבת, לא משנה מי יושב איתך, לא משנה אם אתה מכיר אותו או לא, הלב נפתח ומעביר נתונים באופן דו צדדי, וכמו שעם האוכל בא התיאבון, בא גם החיבור הזה, שגורם לכולם להיפתח.

את יעקב הכרתי, אז רוב השיח ממילא היה עם רוני, שהיה מאוד מרוגש:

"אין לך מושג כמה האווירה הזו של השבת חסרה לי, כמה אני לא יכול בלעדיה. אני פשט מרגיש עכשיו כל כך טוב, כל כך כיף לי כאן להיות חלק מהשבת".

אבל אז הוא המשיך:

"תראה אני חייב לספר לך משהו...

"אני נשוי לפיליפינית, יש לי ממנה ארבעה ילדים. כל כך כואב לי העניין הזה, שיחד איתם אין לי את השבת, זה לא יכול להיות אצלי עם המציאות הזו, מה אני יעשה?!".

זה היה רגע מאוד לא פשוט, זה היה רגע בו אני מבין, שמולי יושב יהודי יקר, שחי עם גויה, והוא כל כך רוצה את הקשר עם הקב"ה, וליהנות מהשבת שעליה הוא מדבר באהבה גדולה כל כך. כאילו לא עניין אותו שהיא גויה ועימה הוא חי, אלא מה שהציק לו, זה שאיתה יחד אין לו את ה"שבת".

כמו בכל שבת התפתחה שיחה בנינו על יהדות ועל קירבה לה', ויחד עם זאת במשך השבת נוצר קשר בין יעקב לבין רוני. במוצאי שבת הם כבר הספיקו להחליף מספרי טלפון, והקשר בניהם נמשך כבר מעבר לשבת בה היינו יחד.

• • •

שלוש שנים אחרי

אנחנו זכינו לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בירושלים עיה"ק. אני מקבל הזמנה לחתונה, זו הייתה ההזמנה של יעקב, ההוא שהתקשר אליי שעה לפני שבת בונטורה שבארה"ב. כפי שאמרתי, את יעקב הכרתי מספיק בכדי להגיע לחתונה שלו.

ואז בחתונה ניגש אליי יהודי יקר, מזוקן ולבוש בחליפה. "אתה זוכר אותי?", הוא שאל בהתרגשות. "בטח שאני זוכר אותך, אתה רוני שהתארחת אצלינו בונטורה", עניתי בחיוך. אבל רוני לא רצה למשוך זמן, הוא ביקש ממני להתלוות אליו לרגע, "אני חייב להראות לך משהו", אמר ברגש.

הוא הציג בפניי אישה פיליפינית עם כיסוי ראש, לבושה בקפידה כדת יהודית.

ואז הוא התחיל לספר:

"מיד אחרי אותה שבת שהייתי אצלך, לא יכולתי לשאת את זה יותר. לא יכולתי להבין שאני לא הולך ליהנות מעוד שבת כזו, האהבה הגדולה שקיבלתי לשבת באותה השבת שהתארחתי אצלך, הכתה בי. מיד התחלתי לבדוק את עניין הגיור, ובסבלנות גדולה זכינו לעבור את תהליך הגיור, לאשתי ולארבעת ילדיי. מאז, אני זוכה בכל שבת להיות חלק משבת".

דווקא באותה שבת, בה רעייתי ביקשה ממני שלא אזמין אף אדם, בכדי שנוכל להיות יחד שבת אחת, לבד, דווקא אז הגיע יעקב, ואחריו רוני, ודווקא משם זכינו להחזיר יהודי לצור מחשבתו תחת כנפי השכינה. זה היה כל כך חזק אצלו,  עד כדי גיור של אשתו וילדיו.

לפעמים אדם חושב שהוא מתכנן את צעדיו, ויש לו תוכניות בהם הוא רוצה להשיג איזה משהו... אבל דווקא אז ממקום לא צפוי מגיעה לו משימה שהוא אפילו לא יודע עליה. ודווקא משם מגיע דבר גדול כל כך, שהשלכותיו הן עצומות וגורליות מאוד.

• • •

רגע, הסיפור לא נגמר...

מאותה שבת יעקב ורוני שמרו על קשר, זה היה קשר שהתקדם עם הזמן לחזק יותר. כשרוני החל עם תהליך הגיור עבור רעייתו וילדיו, הוא עצמו החל להתחזק ולהתקרב ליהדות באופן רציני.

ומי שהיה השדכן של החתונה הזו של יעקב – היה... רוני. עוד בית שנבנה מאותה שבת, עוד משהו שלא תוכנן מבחינתנו, עוד בניין שקם לו דווקא מאותה שבת בה תכננו להיות לבד. על זה אמר מישהו:

"אם אתה רוצה להצחיק את הקב"ה, ספר לו על תוכניותיך"

שבת שלום